מרכז עצבים
הרחוב האמריקאי מפוהק לחלוטין גם לנוכח התיקו בסקרים. בחירה מחודשת של אובמה תשפיע דווקא על המרחב הפוליטי של ישראל
זה לא רק הקור שמתחיל להבריח אנשים לבתים. זה הסיפור גם בחוף המערבי ובדרום. הספקתי להיקלע לאסיפת בחירות בניו יורק. לא אחת שהמועמד עצמו מגיע. אסיפה רגילה. בלי מצלמות טלוויזיה. בלי כלי תקשורת. היו יותר דוברים מנוכחים. בערוצים הארציים אכן מפמפמים את הבחירות, אבל בעניין הזה סדנא דארעא חד הוא.
כך זה גם אצלנו. הפרשנים מתלהבים. גם טוקבקיסטים, בתשלום או שלא. אבל זהו. נכון שבדיווחים על אסיפות בחירות מתקבל הרושם שיש איזו התלהבות, אבל אין צורך לקחת את הדברים ברצינות. שום דבר אינו מושאר ליד המקרה. גם העובדה שכל האסיפות הללו נראות בדיוק אותו דבר אינה מקרית.
מדובר באירועים מושקעים, עם חברות הפקה, אולי אותן חברות. המועמדים, כמו שאומרים אצלנו, נכנסו בימים האחרונים לישורת האחרונה, כשהסופה "סנדי" הפכה לפתע פתאום לגורם המשפיע. כשהדברים הללו נכתבים, שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות, מיליונים עדיין מנותקים מחשמל. זה המצב גם בחלקים ממנהטן שבניו יורק, שהפכו לעולם שלישי לכל דבר ועניין.
בארצות הברית מבינים שזה טבעו של עולם ושל מזג האוויר, ושלא כל הפסקת חשמל - גם אם מיליונים סובלים ממנה - היא פועל יוצא של "מחדל." אצלנו כבר היו דורשים להדיח את ראש הממשלה בעקבות כישלונו לשנות את כיוון הרוח.
מן הסתם היינו צופים במצעד של עתירות טרחניות לבג"ץ. בארצות הברית, בניגוד להיגיון הישראלי, הנשיא המכהן דווקא מתחזק, אף שתשתיות אדירות קרסו. אותנו מעניין הגרעין האיראני. הנושא החשוב הזה, שיש לו השלכות לא רק אזוריות אלא גם גלובליות, זכה להתעניינות ציבורית לא קטנה. אלא שאיכשהו, דווקא לפני הבחירות באמריקה - הנושא הזה נעלם כלא היה.
זה נזקף גם לזכות, או לחובת, הקמפיין של מיט רומני. בעימות האחרון אימץ המועמד הרפובליקני לחלוטין את מדיניות החוץ של אובמה, ושניהם התחרו בהצהרות תמיכה בישראל. מכל נושאי החוץ, דווקא פעולת הטרור בטריפולי שבלוב ממשיכה להעסיק את כלי התקשורת עם גילויים חדשים, שכוללים חשיפה של מחדלים שלטוניים נוספים. וגם בעניין הזה ספק אם אפשר לאתר את הבוחר שישנה את ההצבעה
כך שהסיפור הגדול הוא התיקו בקרב המצביעים, עם היתרון לאובמה בספירת האלקטורים. הסיכוי להדיח נשיא מכהן, מלכתחילה, איננו גדול. בוש האב הודח. ג'ימי קרטר הודח. אבל אלה המקרים הנדירים. נשיא מכהן מגיע עם רוח גבית חזקה. רומני הצליח להתרומם, אבל לפי רוב הפרשנים והמומחים והמנתחים לעומק - בזאת נגמר העניין. בעוד שעות לא רבות נדע אם הם צודקים.
לתוצאות הבחירות בארצות הבחירות לא תהיה שום השפעה מיידית על יחסי ארצות הברית-ישראל, אבל תהיה להם השפעה מיידית על המערכת הפוליטית בישראל. אהוד אולמרט וציפי לבני, ואולי גם גורמים נוספים, ממתינים לתוצאות.
בחירה מחודשת של אובמה תגדיל את הסיכויים להתמודדות של מפלגת מרכז נוספת. התחזית הזאת נסמכת על ההערכה שחלק מהציבור הישראלי רוצה ראש ממשלה שמצליח לנהל מערכת יחסים הוגנת עם מנהיג המעצמה הגדולה.
כשאובמה ורומני מנהלים קרב על המצביעים המהססים, אנשי המרכז, הם מדברים אליהם בשפתם. לא בישראל. כמעט כל גוף פוליטי שמתיימר לדבר בשם המרכז נדחק איכשהו לשמאל, עם התחלקויות לשולי השמאל.
אובמה, שמגיע מהאגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית, נאבק נגד המפלגה כדי להשיג את מצביעי המרכז. רומני עושה אותו דבר. ורק בישראל אנחנו חוזים בתופעות הפוכות. כך שהבחירות בארצות הברית בקושי מורגשות ברחוב האמריקאי. הן יורגשו, בקרוב מאוד, ברחוב הפוליטי של ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם