
אוניברסיטת בר אילן
למרות שהמשבר הכלכלי עדיין משפיע על ארה"ב, הקואליציה שהעלתה לשלטון את ברק אובמה הבטיחה לו גם הפעם את הניצחון
הסיבה העיקרית לנצחונו היא שהקואליציה שאובמה בנה בבחירות של 2008, ונתפסה כקואליציית אד-הוק, שרדה וסייעה לבחירתו גם בשנת 2012. הכוונה היא לצעירים, נשים, אפריקנים-אמריקנים, היספנים וגם גברים לבנים שהם מתומכיה המובהקים של המפלגה הדמוקרטית.
נשאלת השאלה כיצד ייתכן שהוא עדיין זכה לתמיכה רחבה כל כך מצד קבוצות אלה, כאשר רבים מבני הקואליציה הזאת הם אלה הסובלים במיוחד מפגיעתו של המשבר הכלכלי הנמשך. מדוע הם לא בחרו להעניש את הנשיא אלא נתנו לו ארבע שנים נוספות בתפקיד?
התשובה טמונה בראש ובראשונה בהבדל העיקרי בין הדמוקרטים לרפובליקנים, והוא מידת ההתערבות של הממשל בחיי האזרחים. הדמוקרטים, עוד מתקופתו של הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט, מאמינים כי בעולם של כלכלה גלובלית, שבו גם האדם החרוץ, היוזם, החסכן והאחראי ביותר עשוי למצוא את עצמו מובטל וחסר כל, חובה על הממשל להבטיח לו מגילת זכויות כלכליות ולדאוג לו בעת צרה. הרפובליקנים לעומתם מאמינים במינימום התערבות של הממשל בחיי הכלכלה, ובמדינת רווחה מצומצמת ביותר.
כך שגם אם אובמה עדיין לא הצליח לחלץ את המשק האמריקני מהמשבר בו הוא נתון, האמינו אנשי הקואליציה התומכת בו שהוא יעשה כמיטב יכולתו על מנת להבטיח סיוע לאזרח הקטן. הבדלי גישה בסיסיים אלה חברו לסיבות ספציפיות החשובות לכל סקטור בקואליציה, ודחפו קבוצות אלה להצבעה בעד אובמה.
מספרם של האפריקנים-אמריקנים בקרב העניים והמובטלים בארצות הברית גדול בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסייה, והם מהנפגעים הראשיים של המשבר הכלכלי. עם זאת, לא היה ספק שרובם יצביעו עבור אובמה, הנשיא האפריקני-אמריקני הראשון בבית הלבן. השמחה, הגאווה והתקווה לעתיד שהישגיו נותנים לבני הקהילה בארצות הברית שמים בצל כל בעיה כלכלית, תהא חמורה ככל שתהא.
הצעירים, באמריקה כמו באירופה, חשים שהם נמצאים מול שוקת שבורה. מי שסיימו את לימודיהם חבים חובות עצומים בשל ההלוואות שלקחו כסטודנטים, אינם מוצאים עבודה ורבים שבים לגור בבית הוריהם. עם זאת, הם עדיין תופסים את אובמה כמי שמנסה לסייע להם.
אובמה בן ה-51 גם הצליח כנראה לשמור על דימויו כנשיא המחובר לדור הצעיר לעומת רומני בן ה-65, דרך הרשתות החברתיות ואהבתו לגאדג'טים. הוא אפילו הודיע על הכרתו בניצחונו בהודעה קצרה בטוויטר מלווה בתמונה שלו חבוק עם אשתו, מישל.
אובמה זכה ליתרון של 13% בקרב הנשים. חלק מהתמיכה בו נבעה מעמדותיה השמרניות של המפלגה הרפובליקנית בנושא הפלות, שדבקו ברומני למרות שהוא אינו תומך בהן. דברי המועמד לסנאט
מבחינת עמדותיהם של ההיספנים בנושא משפחה וחברה (הפלות, נישואים חד מיניים), הם קרובים הרבה יותר למפלגה הרפובליקנית. עם זאת הם הצביעו לאובמה מפני שהם מוטרדים הרבה יותר מעמדתו של הממשל הפדראלי בנושא ההגירה. להערכתם, הדמוקרטים בראשות אובמה, מציעים פתרונות פשרניים יותר לאזרוח המהגרים הבלתי חוקיים המתגוררים כבר בארה"ב, לעומת היד הקשה שמגלים הרפובליקנים, כולל רומני שפשוט הציע שהם "יפנו את עצמם מרצונם".
הפועלים המאורגנים של אמריקה מחוברים למפלגה הדמוקרטית עוד מימיו של רוזוולט שאפשר להם להתארגן. בבחירות אלה התחזקה תמיכתם באובמה בשל תוכנית החילוץ לתעשיית הרכב, שרבים מהם נהנו ממנה. הדבר היה חשוב במיוחד במדינת אוהיו, שכנתה של מדינת מישיגן, בירת המכוניות של ארה"ב, שם אמרו שישה מכל עשרה מצביעים שזה היה השיקול המכריע בבחירתם. רומני, כזכור, התנגד לחילוץ.
למרות כל אלה רבים מתומכי אובמה לא חשו התלהבות מיוחדת לקראת ההצבעה בגלל אכזבתם ממצב הכלכלה, וכשהסקרים נבאו יתרון של חמישה אחוזים לטובתו ייתכן שסברו שאובמה יוכל לנצח גם בלעדיהם. אולם הם לא יכלו להתעלם מהתחזיות הקודרות מבחינתם בשבועות האחרונים על מירוץ צמוד במיוחד, ולכן נאלצו לעשות מעשה ולהצביע.
מי שעזרו להם להחליט על כך היו המתנדבים של מפלגה הדמוקרטית, שהציגה ארגון למופת לא רק ביום הבחירות עצמו אלא גם בהצבעה המוקדמת. המתנדבים עבדו קשה במיוחד בכל המדינות המתנדנדות, והם עשו זאת ברמת הקהילה. פנו לשכנים ולידידים באפקטיביות רבה.
גם צידוק רציונלי נמצא לאותם מצביעים שהתאכזבו מביצועי הנשיא, והיא תליית האחריות למצב בג'ורג' בוש הבן. ארבע שנים לאחר פרישתו המשיכו הדמוקרטים להאשים את בוש כי הכניס את אמריקה לבור שהיא מתקשה להיחלץ ממנו למרות מאמציו הכנים של אובמה.
מהעבר השני, מיט רומני לא הצליח באמת להניע את הבסיס השמרני הגדול, האוונגליסטי ברובו, להתגייס עבורו בהמוניו גם בשל היותו מורמוני (שרבים באמריקה לא רואים בה אפילו זרם נוצרי לגיטימי), וכן בשל עמדותיו המתונות יחסית בנושאים רבים.
אם נוסיף לקלחת את הסופה ההרסנית, סנדי, שאפשרה לאובמה להוכיח את מנהיגותו תוך העלמתו של רומני מסדר היום הלאומי לחמישה ימים, וכן את הריגתו של רב המחבלים, אוסמה בין לאדן, שבוודאי הביאה לאובמה תומכים, אנו עשויים לתהות מדוע חשבנו בכלל שאובמה עשוי היה להפסיד את הבחירות?