הנשיא של כ-ו-ל-ם
אם ללמוד מארה"ב, זה שניצחת בבחירות עדיין לא הופך אותך למנהיג, אלא אם אתה מסוגל לקרב אליך את המחנה שהפסיד ולא לנקום בו
ויתרתי עליהם בשנייה, לא רציתי אותם. היה לי ברור שאחי חלק ממני, ולכן אני קודם כל איתו, ולא משנה מה. איך זה קשור לבחירות בארה"ב? הבחירות הדגישו את רמת הפיצול הלאומי: הקהל בכינוס ההפסד של רומני כלל רק גברים לבנים מדוכדכים שהרגע הפנו להם את הגב, בעוד אצל אובמה צהלות השמחה המאוחדות היו של נשים, היספנים, שחורים וצעירים.
אמריקה מפוצלת. הרפובליקנים כועסים על אובמה שלטענתם נותן יותר מדי לעניים, ולכן יפגע בכלכלה וירע את מצבם של כולם. מותר לאובמה ללכת עד הסוף בקדנציה הזאת עם הדרך שלו, מותר לו להקצין. אבל לטובת אמריקה החצויה כל כך - הוא יעשה בשכל אם לא יתעלם מרצון הרפובליקנים, אלא ינסה במידה מסוימת לרצות גם אותם. זה מנוגד לדרך שבה בזמנו עזבתי את הקבוצה היריבה עם אחי בטבעיות, בלי לחשוב, אבל זה בדיוק העניין - כך לא מתנהג מנהיג. כך מתנהג ילד קטן.
כשעם הוא חצוי, בכך בעצם מסתכמת היכולת האמיתית להנהיג - למצוא את שביל הזהב שממנו ניתן יהיה לאחד שוב את מרבית האנשים, ולא לנקום בצד שהפסיד. בנאומים של אובמה ורומני נאמרו מילים יפות: קרב הבחירות הסתיים, ועכשיו זה הזמן לעשות את מה שהכי נכון עבור כולם ולשים בצד את המחלוקות. כולנו יודעים שקל להגיד, אך קשה ליישם. מה שכן, גם לדעת להגיד זה משהו. הלוואי שהיה לנו אפילו את זה.
כולנו ישראלים
מערכת הבחירות שלנו טרם הגיעה לשיאה, וכבר נראה שהתמכרנו ליריבות הפנימית והפכנו אותה לשנאה צרופה. אצלנו הפיצול הוא לא בין ליברלים לשמרנים, אלא חריף בהרבה: ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים, עשירים ועניים.
ככל שהפיצול בין הקבוצות מקצין, כך יש ביניהן פחות הסכמה על זהות הנציג שלהן. "חצי-חצי" הוא מצב שעליו בישראל אפשר רק לחלום. אבל כאן, כמו שם, המנהיג הוא של כולם.
הבדואים אומרים: אני נגד אחי, אני ואחי נגד בני הדודים, וכולנו יחד נגד כל
האחרים. נדמה שאנחנו נתקענו בחלק הראשון של הפתגם, ולכן מנהלים בינינו לא יריבות פוליטית, אלא מלחמת חורמה שבה מי שישיג רוב מקומי ישלוט על האחר. כאילו המלחמות עם האחים ועם בני הדודים הן המהות, כאילו אין שם בחוץ מלחמות חשובות יותר.
כולנו שואלים את עצמנו איך התאקל בין אובמה לנתניהו ישפיע על היחסים בין שני העמים. אבל אולי כדאי שנשאל שאלה אחרת, שמתחילה דווקא כאן, במעגלים הפנימיים. האם מי שייבחר אצלנו בעוד חודשיים וחצי יזכור את העובדה שכולנו ישראלים?
אקו"ם