לא בר קיימא
מי שמדבר על "שתי מדינות לשני עמים" מעודד את הקמתה של שלוחה איראנית ביהודה ושומרון וטרם הבין כי נגזר עלינו לחיות על חרבנו
אני זוכר את הביקור האקזוטי של ראש הממשלה פרס בעומאן ובקטאר. טיילנו לאורך הטיילת היפה של העיר דוחה על שפת המפרץ הפרסי. פניו של פרס קרנו. "ראו", אמר לנו באושר, "הנה המזרח התיכון החדש".
"שתי מדינות-מדינת חמאס ביהודה ושומרון". חאלד משעל ברצועת עזה צילום: איי אף פי
מזרח תיכון חדש? חיש מהר החל להגיע מידע מודיעיני מדאיג על הדו-פרצופיות של ערפאת. הברחות הנשק, ההסתה בבתי הספר, תכנון פעולות טרור. אוטובוסים החלו להתפוצץ ברחובות ערי ישראל. הטרור הפלסטיני החל גובה מחיר דמים כבד.
כמי שעבד בצמידות ליצחק רבין וזכה לאמונו, אין לי ספק שאילולא נרצח, היה מבטל את הסכמי אוסלו ושולח את ערפאת וחבר מרעיו בחזרה לתוניסיה או בסערה השמיימה. אני התפכחתי בעת ההיא, בכאב רב, מחזון השלום שבו האמנתי ושקרס לנגד עינינו בדם של יהודים חפים מפשע. אך רבים ממשיכים גם היום ללכת שבי אחרי הסיסמה של "שתי מדינות לשני עמים", תוך התעלמות מהעובדות הבלתי נעימות.
אהוד ברק הציע לפלסטינים בוועידת קמפ דיוויד בשנת 2000 הצעות מרחיקות לכת. הצעותיו נדחו מכל וכל. אהוד אולמרט וציפי לבני הציעו לאבו מאזן, בשלהי כהונת הממשלה הקודמת, הצעות שמעולם לא הוצעו כדוגמתן, כולל חלוקת ירושלים. אבו מאזן דחה גם אותן. הוא אפילו אינו מוכן להכיר בישראל כמדינה יהודית.
מי שמדבר על "שתי מדינות
לשני עמים" מדבר למעשה על הקמת מדינת חמאס ביהודה ושומרון בדומה לעזה. הרי ברור שחמאס ישתלט על יהודה ושומרון, אם בבחירות ואם באלימות (כמו בעזה). משמעות הדבר היא שלוחה איראנית קילומטרים ספורים ממרכז הארץ. הפער בין עמדת ישראל, כולל הגורמים המתונים בציבור, ובין הפלסטינים הוא עצום ואינו ניתן לגישור. לא בדורנו. הקשיבו לראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל שבביקורו בעזה הודיע "שלא יהיה ויתור על כל פלסטין - מהים ועד הנהר". עיינו בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית.
גם אם לא הייתה התנחלות אחת בשטחי יהודה ושומרון, לא ניתן היה להגיע לשלום בר קיימא. מי שמאשים את הממשלה בעצירת התהליך המדיני ומבטיח לשנות את המצב, מוכר לציבור אשליות שאין להן בסיס במציאות. מוטב לומר את האמת: נגזר עלינו להמשיך להילחם על ארצנו ועל חיינו ולחיות על חרבנו עוד זמן רב. כמו במאה השנים האחרונות. נכון, קשה לקבל זאת. הרבה יותר קל להתמכר לאופוריית השלום, כמו אז בימי אוסלו. האמת קשה וכואבת, אבל היא עדיפה מאשליות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם