משחקים באש: ביקור אצל טייסי המל"טים שעקבו אחרי ג'עברי
מפעילי המטוסים הלא מאוישים חושפים לראשונה את הדרמה מאחורי חיסול רמטכ“ל חמאס, אחמד ג'עברי: המעקב הארוך, הזיהוי ולחיצות הידיים שאחרי. בראיון מיוחד הם מספרים על הפעילות המבצעית ברחובות עזה הבוערים מתוך חדר ממוזג בלב ישראל, ומשיבים לטענה שהם בסך הכל לוחמי פלייסטיישן
לפני חודש, באחר הצהריים ההוא ביום רביעי, ישב ר‘ בחדר המבצעים של הטייסת בבסיס צה“ל בדרום. שני קצינים, מפקד ומפעיל, ישבו בתא הקרון הסמוך והיו אמונים על התצפית על ג‘עברי בעזרת כלי הטיס הבלתי מאויש, עד לחיסולו באמצעות גורם אש.
"אמנם אני לא יורה את הפצצה שעושה את הבום הגדול,“ מדגיש רב סרן ר,‘ "אבל אני שולט בתזמון של הירי. אני אומר לגורם האש ’עכשיו.‘ יש מלל קבוע. ’אפשר לירות,‘ ’תתקוף,‘ ’הם התרחקו‘ על האזרחים הבלתי מעורבים, ’השטח נקי,‘ ’אפשר לזרוק את הפצצה.‘ זה משחק עדין בזמן אמת שאומר מתי אפשר או אי אפשר לתקוף.“
את ההוראה להוציא לפועל את החיסול של ג‘עברי הוא קיבל יום לפני הירי. "ידענו שאנחנו הולכים לקראת מבצע,“ הוא אומר. "העלינו את הכלים והתחלנו לאסוף מודיעין מקדים. באותו יום היינו באוויר עם כלים במספר כזה שיכולנו לתת מענה לכל משימה. למעשה, חיכינו באוויר לרגע התקיפה.“
"החיסול של ג‘עברי נעשה כמו כל חיסול אחר,“ מתאר ר.‘ "הכלים שלנו היו מעל השטח והביאו את המודיעין המדויק בזמן אמת - איפה הוא נמצא, עם מי. ידענו להגיד בדיוק מי נמצא איתו ברכב. או יותר נכון, מי לא. להגיד ’אין איתו נשים וילדים.‘ בכזאת רזולוציה.
"זה מה שעושים בכל פעילות סיכול. בסוף המשימה שלנו היא להגיד אם המטרה נמצאת בסביבה מבודדת מספיק. הדבר השני שאני יודע לעשות הוא לעקוב אחריה, לקבוע במדויק איפה היא נמצאת, ולהעביר את זה לגורם אש. הדבר השלישי שאני עושה הוא לסרוק כל הזמן את הסביבה, לראות מה קורה שם. נניח, אני מסתכל אם ברחוב שהרכב של ג‘עברי נוסע בו יש אזרחים בלתי מעורבים שיכולים להיפגע כתוצאה מהתקיפה. את התזמון אנחנו קובעים.“
"כל התקיפות נגד בכירים נעשות בתאי שטח מצומצמים,“ הוא מחדד, "והן מחייבות דיוק גדול. בלי העבודה שלנו, שאומרת מתי אפשר לעשות את זה, שהאזור מתאים, זה היה בלתי אפשרי.“
ר‘ מדבר על שילוב של תנאים מודיעיניים שהבשילו, ובהמשך תנאים מבצעיים, עד לחיסול של רמטכ“ל חמאס. "תמיד זה מגיע בסדר הזה,“ הוא מסביר. "קודם כל אנחנו אומרים ’בסדר, אנחנו יודעים שזה הוא.‘ במקרה הזה ג‘עברי. ’אנחנו יודעים איפה הוא נמצא.‘ ’אנחנו יודעים לעקוב אחריו.‘ השלב הבא הוא שאנחנו יודעים גם שלא נמצאים איתו אנשים שיכולים להיפגע כתוצאה מהתקיפה. בשלב הבא הוא נוסע במקום שאפשרי לתקוף בו מבחינה מבצעית. יש קווים אדומים סטנדרטיים, שקובעים איזה צירוף נסיבות מונע תקיפה. נשים וילדים למשל - זה קו.
"יש מתח. בייחוד באירוע כזה, שאנחנו לא יודעים מתי הוא יקרה. אנחנו לא יודעים עם מי הוא יהיה ברכב, מתי האזור יהיה נקי וציר נסיעה באמת יאפשר תקיפה. אנחנו כל הזמן בונים את עצמנו לנקודה הזאת. זה מתח נבנה.
"ראיתי את ג‘עברי הרבה פעמים בשנים האחרונות,“ מספר ר.‘ "ידעתי שזה הוא, ידעתי מי הוא ומה הוא. ההצלחה של החיסול הזה היא גם הרגשה של ’הצלחנו.‘ כבר שנים אנחנו מתכוננים לאירוע הזה. אבל אתה לא שוכח שבסוף עשית פעולות שהביאו להרג של בן אדם. אנחנו מתמודדים עם זה בתהליך ההכשרה של האנשים. אנחנו מעמתים אותם עם הדבר הזה. אנחנו מסבירים להם. אנחנו לא מסתירים את זה.
"אנחנו יושבים בפלמחים, במזגן, תחת פלואורסנטים, ועושים את המשימה מכאן. מצד שני, ההיכרות שלנו עם השטח היא ברמה אינטימית ממש, גבוהה מאוד,“ מסביר ר.‘ "בסוף גם לי ברור שאם תבוצע התקיפה, בצורה טובה או לא טובה, היא תוביל להסלמה. אני לא מנותק.“
חודש בדיוק אחרי פרוץ מבצע "עמוד ענן,“ האנשים שמאחורי כלי הטיס הבלתי מאוישים מדברים לראשונה. רב סרן ר,‘ סגן מפקד טייסת כטב“מ, הוא בן ,32 רווק המתגורר בבסיס. המדריך הראשי בבית הספר לכטב“מ וסגן מפקד בית הספר הוא רב סרן ג,‘ בן ,32 נשוי ואב לשלושה ילדים. גם הוא מתגורר בבסיס. המפעילים הם סרן ד‘ ממודיעין וסגן ת‘ מקיבוץ בצפון הארץ. מטיס החוץ, האחראי על הנחיתה וההמראה של המטוסים, הוא סגן א‘ מאשקלון.
כלי הטיס הבלתי מאוישים מהווים היום רבע מסך כל היקף הפעילות של חיל האוויר. הפעילות המבצעית של הכטב“מים בצה“ל צמחה פי עשרה בשנים האחרונות, בהשוואה לפעילות של טייסי המטוסים המאוישים.
בצבא ארצות הברית מופעלים כטב“מים למטרות מודיעין, סיור, הגנה ותקיפה. על פי מקורות זרים גם בידי ישראל יש כטב“מי תקיפה חמושים, ובהם כאלה שצוידו במשגרי טילים. בעיתונות הזרה הופיעו ניתוחים מפורטים, גם בעקבות מבצע "עמוד ענן,“ בדבר יכולת התקיפה של הכטב“מ הישראלי. לפי הפרסומים, כטב“מי התקיפה שברשות ישראל משמשים לחיסול פעילי טרור פלסטינים במסגרת מדיניות הסיכול הממוקד. לפני כשנה וחצי הודלף לאתר ויקיליקס מסמך שלפיו הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אביחי מנדלבליט, אישר שלפחות במקרה אחד השתמש צה“ל בכלי טיס חמוש בלתי מאויש כדי לחסל מחבלים בעזה. מדינת ישראל מעולם לא הגיבה לפרסומים האלה, ובצה“ל טוענים שהשימוש בכטב“מים בחיל האוויר הוא "למטרות מודיעין וסיור בלבד.“
הכטב“מ משמש נדבך מרכזי במלחמה בפעילות הטרור בעזה וביהודה ושומרון. הכלים הבלתי מאוישים משמשים לאיסוף מידע לגורמי אוויר וקרקע, להכוונת כוחות קרקעיים ולהכוונה לתקיפה של מטוסי קרב או מסוקים. הכטב“מים מספקים תמונה מדויקת וטובה של השטח בזמן אמת, טסים גבוה יותר ורחוק יותר מכלי טיס מאויש, ובעיקר - לא כרוכים בסיכון של טייס אנושי: הטייסים שלהם נשארים הרחק
הכטב“מ הוא אימת תושבי עזה, אבל לטייסת כלי הטיס הבלתי מאוישים הדביקו כינוי רך יותר, "השפן של צה“ל,“ בגלל אפקט ההפתעה. רב סרן ר‘ מעדיף דימוי אחר. "העיניים של המדינה,“ הוא אומר עליו ועל חבריו, על משקל הדימוי שנתן הגולנצ‘יק בני מסאס לחרמון במלחמת יום הכיפורים. "אנחנו העיניים של המדינה. הרבה עיניים.“
זמן קצר אחרי שהסתיים מבצע "עמוד ענן,“ הוא מספר, כינסו את המפעילים בחדר התדריכים בטיסת. ליוטיוב הועלו סרטים, שהראו את חיסולו של ג‘עברי מהקרקע. הם רגילים לראות תמונות כאלה מצולמות מהאוויר - זאת העבודה שלהם - אבל בסרטים ביוטיוב ראו איך מוציאים את הגופה של ג‘עברי מהרכב שנסע בו. "תמונות קשות,“ אומר ר.‘
"מטבע הדברים,“ גילה, "בטייסת אנשים מתחילים לראות את הסרטים האלה ולהעביר אותם בינם לבין עצמם. זאת תופעה חדשה. עד לפני שלושה חודשים, לא יצא לי לראות אף פעם תמונות כאלה מפורסמות. אתה לא יכול להסתיר את זה מהמפעילים. יש להם סקרנות טבעית. אז איך מתמודדים עם זה? פשוט כינסנו את האנשים וראינו את אחד הסרטים יחד איתם. רצינו לראות איך הם מגיבים כשהם רואים את הסרט. איך הוא משפיע עליהם.
"זה לא שיש לך משהו להגיד בתגובה למה שהמפעילים יגידו. אתה בעיקר מבין שאחרי שהם רואים דבר כזה, או אחרי שהם חוזרים מפעילות כזאת, הם רוצים לפרוק את התחושה שלהם. באיזשהו מקום, אנחנו, המפקדים בטייסות האלה, משמשים בעצם בתור פסיכולוג. הם באים אלינו כדי לדבר על מה שהם מרגישים. הם לא מצפים מאיתנו לתשובות או לפתרונות לבעיות שלהם. הם פשוט רוצים שנקשיב להם.“
מה הם מרגישים?
"לחץ ועומס. אמרתי שאנחנו ספת פסיכולוג: הלוחמים שלנו לא יכולים ללכת לפסיכולוג ולדבר איתו. אסור להם, בגלל אבטחת מידע. אנשים נשואים לפעמים לא יכולים לדבר על זה עם הנשים שלהם.“
איך הגיבו לסרט שצולם מהקרקע מפעילי הכטב“מ שהיו בתצפית במהלך חיסול ג‘עברי ונתנו את ההוראה לגורמי האש?
"הם לא מדברים על זה. אני חושב שהם רואים את זה כמו שאתה רואה איזשהו סרט של פיגוע, או משהו כזה. אתה לא מחבר את מה שאתה רואה לזה שאתה השתתפת בפעילות הזאת. באיזשהו מקום אתה מתנתק. מצד שני, אתה גם לא מסתכל על האנשים שנפגעו למטה ומזדהה איתם. אתה יודע מה הם עשו לפני כן.“
איך הגיבו לסרט שצולם מהקרקע מפעילי הכטב“מ שהיו בתצפית במהלך חיסול ג‘עברי ונתנו את ההוראה לגורמי האש?
"הם לא מדברים על זה. אני חושב שהם רואים את זה כמו שאתה רואה איזשהו סרט של פיגוע, או משהו כזה. אתה לא מחבר את מה שאתה רואה לזה שאתה השתתפת בפעילות הזאת. באיזשהו מקום אתה מתנתק. מצד שני, אתה גם לא מסתכל על האנשים שנפגעו למטה ומזדהה איתם. אתה יודע מה הם עשו לפני כן.“
התמונות בסרט שונות ממה שאתם רגילים לראות?
"כן. הזווית היא אחרת. מהאוויר היכולת שלך להתקרב פחותה. בסוף אתה לא רואה בן אדם. אתה לא רואה את הפנים שלו.“
אז זה יותר קל לעיכול?
"כן.“
וביוטיוב?
"אתה רואה את האיש, את איך שהוא נראה אחרי התקיפה, והתגובה הראשונית שלך היא גועל. אבל אין לך הזדהות או איזושהי תחושת חמלה כלפי האנשים שאתה רואה בתמונות.“
כמו מחשב?
"לא. ממש לא. זה לא משחק מחשב.“
- סרן ד,‘ מפעיל: "יש תחושה של אנשים מבחוץ, חברים שלי לצורך העניין, שאומרים לי ’אתה משחק פלייסטיישן, מה הקטע.‘ ככה רואים את זה מבחוץ. קשה להסביר את התחושה מבפנים. בסוף, מבחינתי, זה ממש לא שם. זה לא קרוב אפילו. זאת לא ההתייחסות. זה לא פיקסל בתמונה, זה בן אדם. גם ג‘עברי. זה לא משחק פלייסטיישן, וכולנו יודעים את זה. כולנו מבינים שזה בן אדם בתמונה, וכולנו מבינים גם שמה שהוא מחזיק ביד הוא רקטה. באותה מידה. כמו שהבן אדם הזה הוא לא סתם עוד פיקסל, גם הרקטה הזאת, אם תשוגר, היא לא סתם פיקסל שראיתי בתמונה. בסוף היא תפגע בצד שלנו.“
ההערכה היא שפעילות כלי הטיס הבלתי מאוישים, בתצפיות ובסיורים, הובילה עד היום לחיסול מאות מחבלים. במהלך המבצע האחרון חוסלו כמאה פעילי מערך השיגור של חמאס, רובם לאחר שחוליות השיגור אותרו באמצעות כטב“מים, ולאחר שטייסות הכטב“מ הכווינו למקום גורמי אש.
"בסיכולים ממוקדים אני תמיד מבקש לא לדעת מי זה,“ אומר רב סרן ג,‘ סגן מפקד בית הספר לכלי טיס בלתי מאוישים. עד לא מזמן היה ג‘ סגן מפקד טייסת כטב“מ. "נותנים להם שמות קוד. של פירות, למשל. אומרים לי, ’עכשיו אתה עוקב אחרי בננה. אתה רוצה לדעת מי זה‘? אני אומר: ’לא.“‘
"זה לא מעניין אותי,“ הוא ממשיך. "אני מקצועי וקר. אני סומך על השב“כ ועל מי שצריך, שהם עושים את העבודה. זה תפקידם. לראות מי בן מוות ומי לא. זה לא תחום העיסוק שלי. לא האחריות שלי. ברגע שקיבלתי את הפקודה, המשימה שלי היא לנקות בלתי מעורבים, לראות שהציר מתאים לביצוע ולדווח ציר נקי ומתאים. אחר כך, כשזה נגמר ואני שומע מי היה ה‘מכובד,‘ אני גם רואה את גיליון ההרשעות שלו. אז אני לא פותח שמפניה ויוצא בקריאות שמחה. מצד שני אני גם לא בוכה. ואני ישן טוב בלילה, אם זאת השאלה.“
רב סרן ר:‘ "אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי מעורב בסיכול ממוקד. אני לא זוכר מי זה היה, או מה הוא רצה לעשות. יש ניתוק. אבל יש אירועים גדולים יותר, שכן נחקקים. אירועים חריגים.“
מה למשל?
"הייתה פעילות שהייתי שותף לה, שכתוצאה ממנה נהרגו שלושה ילדים. בני שתים עשרה, ארבע עשרה ושש עשרה. שלושה בני משפחה. בזמן אמת לא ידעתי את זה. אחת הפעולות המיידיות של מפעיל שיורד מהטיסה )למשמרת בתוך הקרון קוראים בטייסת ’טיסה‘ או ’גיחה,‘ חק“ב,) היא לרוץ לאינטרנט, להסתכל מה כתוב שם. כשאני מסתכל באינטרנט ורואה שכתוצאה מהפעילות שעשיתי נהרג מחבל ולא נפגעו בלתי מעורבים, זה מנקה אותי סופית. אני יודע שבאמת עשיתי מה שהייתי אמור לעשות. באותו מקרה, לא ידעתי בזמן אמת מה היה. רק כשהגעתי הביתה ראיתי באינטרנט מה קרה.“
מה עשית?
"התחלנו ללכת אחורה. זה הדבר הראשון שאנחנו עושים. לתחקר, לראות אם היינו יכולים לעצור את זה. בדקנו שזה לא דיווח פלסטיני שגוי, ואז עברנו פריים אחרי פריים בסרט. להבין איך לא זיהינו אותם. הם פשוט ישבו מתחת לבית, הילדים האלה. לא הייתה לנו שום אפשרות לגלות.
"זה אירוע שאני זוכר למרות שהוא קרה לפני כמה שנים. אני זוכר אותו כאילו הוא קרה אתמול. אני זוכר את הרגע שחזרתי הביתה והבנתי דרך החדשות מה קרה. זה קשה. מצד שני, החיבור לפן המבצעי מאפשר לך להמשיך. אם אני יודע שעשיתי הכול כדי למנוע את זה, וקרה משהו שאין לי יכולת לשלוט עליו ונפגעו בלתי מעורבים, זה עוזר. זה לא מנקה אותי לגמרי. באותו לילה לא ישנתי כמו שצריך. אני יכול להגיד שאנחנו משפרים את דרך הפעולה שלנו. יש בטייסת טבלה שמראה נתונים על סיכולים לאורך השנים. בתחילת ימי הסיכולים היה אזרח בלתי מעורב אחד שנפגע מול כל טרוריסט שנפגע בתקיפות. היום אנחנו מדברים על יחס של אחד לשלושה עשר, ואפילו פחות.
"ועדיין מה שקרה לי הולך איתי. בכל פעילות זה נמצא איתי, מאחור. עכשיו, בפרק זמן הזה, מרגע שאני יודע שהמסוק או המטוס זרק את הפצצה ועד הרגע שאני רואה את הפגיעה, אני כל הזמן מסתכל על המעטפת מסביב וחושב על הילדים האלה. זה פרק זמן שלפעמים הוא יכול להימשך שלושים שניות, אבל הוא מרגיש כמו עשר דקות.“
ואז, אחרי שלושים השניות האלה, מה התחושה? "תחושה של פורקן. כל המתח מתנקז בנקודה הזאת של הפיצוץ, ואז, מיד לאחר מכן, יש תחושה של הקלה. המערכות עובדות בקצב מואץ, אבל אתה הרבה יותר רגוע. אין צהלות שמחה.“
סרן ד:‘ "בסוף, בחדשות, רואים את הפיצוץ. אף אחד לא ישב ויראה את כל השעות לפני כן שעקבנו אחרי המטרה. לפעמים ימים וחודשים. את זה שעצרנו תקיפה, לא יודע כמה פעמים, בגלל ילדים שהיו שם. בכל פעם שאני מראה סרט כזה לאנשים שמבקרים פה, אני אומר להם שזה נראה אלים מאוד, אש ופיצוצים, אבל בואו נבין מה היה לפני הפיצוץ. ג‘עברי? בסוף פגענו במישהו בכיר כזה, בלי לפגוע באנשים מסביבו. מבחינתי זה הישג.“
איך זה עובד? הכטב“מ ממריא ונוחת על המסלול בהכוונת מטיסי החוץ, חבר‘ה שהם "פריקים“ של טיסנים. הם מטיסים טיסנים מילדות, ומאותרים מראש על ידי גדנ“ע אוויר. האגדה מספרת שלמטיסי החוץ יש את הידיים הכי טובות בטייסת. משהו נשבר - באים אליהם. הם עובדים במשמרות ארוכות. סגן א,‘ אחד ממטיסי החוץ, יקבל בקרוב את הפיקוד על קורס מטיסי החוץ בבית הספר לכטב“מ. במבצע האחרון, בין משמרת למשמרת, נסע הביתה לאשקלון. החיים שלו נעו, הוא צוחק, בין צבע אדום, להמראה או הנחתה של כטב“מ.
"אני עומד על המסלול, ברקע אני רואה את כיפת ברזל מאשדוד ושומע אזעקה,“ הוא מתאר. "ואני אומר למטוס שלי ’יאללה, טוס כבר, תגיע, יש לך משימה, טוס מהר יותר.“‘
קורס מטיסי החוץ נמשך שנה. אחריו משובצים המטיסים בטייסות. הם עוברים חניכה שכוללת שלושים עד ארבעים נחיתות והמראות, ובסוף החניכה הם מוסמכים. מרגע שמטיס החוץ לא רואה את המטוס, השליטה עוברת למטיסי הפנים בקרון. אלה היו בקורס טיס שנה לפחות. לכל כטב“מ יש מפעיל ומפקד משימה. קורס מפעיל נמשך שבעה חודשים עד קבלת כנפי המפעיל. הם חותמים קבע לחמש שנים. בתוך הקרון, המפעיל מנהל את המערכות ומטיס את המטוס. הוא גם אחראי לפענוח התמונה. מפקד המשימה, לעומתם, אחראי על המפעיל שלידו וגם על הקשר עם גורמי האש. הצוות נתמך במערכת גדולה של גורמי מודיעין, אנשי חיל אוויר ואחרים. לפעמים הקשר של המפקד הוא ישירות עם גורם האש, ולפעמים עם מעגלים גדולים יותר. הכול תלוי במשימה ובזמן. "אתה מתחיל להתרגש לפני ומפסיק להתרגש הרבה אחרי,“ אומר ת,‘ אחד המפעילים. "המון אדרנלין יש בסיפור הזה.“
"טירוף,“ מתאר ד,‘ מפעיל אחר. "עוברים מאפס למאה. בסוף אני יושב בקרון, מרוחק משדה הקרב, לא מאוים. אחרי משמרת של ארבע שעות אני יוצא למועדון ואוכל צהריים. זה סוויץ‘ אדיר. אני אולי לא בכוונת של הצלף, אבל מנטלית אני מרגיש כאילו יורים עליי. אחר כך אני יוצא מהקרון, ומבחינתי אני כבר לא בקרב. יצאתי מהדלת, וזהו.“
בקורס המפעילים יש דגש על מוסר לחימה, על המותר והאסור. העובדה שמפעילי הכטב“מ שולטים בכלי שפועל בשדה הקרב כשהם מנותקים ממנו פיזית מעלה הרבה שאלות על סטריליות וההשפעה שלה על הפעלת הכלים, על מידתיות ועל חוקי מלחמה. השאלות עולות בעיקר בנוגע למשימות תצפית שמסתיימות בסופו של דבר בהרג, גם אם הרג מעורבים ואנשי טרור. זה לא טריוויאלי, מודה סגן מפקד הטייסת ר,‘ לראות את תוצאות התקיפה של גורם האש על המסך שנמצא אצלם בקרון. "ואני רואה את זה באופן ברור מאוד,“ הוא אומר.
אפשר להתכונן לדבר כזה?
אחרי כל פעילות אנחנו לוקחים את האנשים שהיו מעורבים בה ישירות, ומדברים איתם על התחושות שלהם, שואלים אם הם מבינים מה קרה. הצעירים לא תמיד מבינים את זה. הרבה פעמים הם מסתכלים על מה שקרה כעל הצלחה מקצועית, מבצעית. השמפניה של טייסי הקרב שמפילים מטוס אויב? הצעירים מסתכלים על זה בצורה הזאת. הוותיקים יותר, זה הולך איתם. כל אירוע כזה הוא משהו שהם חיים איתו. לא היו אצלנו בטייסת אנשים שאמרו שהם לא מוכנים להשתתף בפעילות הזאת, כי הם מבינים בדיוק מה החשיבות של מה שהם עושים והם רואים איך אנחנו עושים את הדברים בשביל לשמור על בלתי מעורבים, אבל זה לא קל.“
אחרי כל פעילות אנחנו לוקחים את האנשים שהיו מעורבים בה ישירות, ומדברים איתם על התחושות שלהם, שואלים אם הם מבינים מה קרה. הצעירים לא תמיד מבינים את זה. הרבה פעמים הם מסתכלים על מה שקרה כעל הצלחה מקצועית, מבצעית. השמפניה של טייסי הקרב שמפילים מטוס אויב? הצעירים מסתכלים על זה בצורה הזאת. הוותיקים יותר, זה הולך איתם. כל אירוע כזה הוא משהו שהם חיים איתו. לא היו אצלנו בטייסת אנשים שאמרו שהם לא מוכנים להשתתף בפעילות הזאת, כי הם מבינים בדיוק מה החשיבות של מה שהם עושים והם רואים איך אנחנו עושים את הדברים בשביל לשמור על בלתי מעורבים, אבל זה לא קל.“
בהיסטוריה הרחוקה הצטרפו למערך הכטב“מים צוותי אוויר שהפסיקו לטוס מסיבות בריאות או משמעת. אז כלי הטיס הבלתי מאוישים נחשבו לקוריוז. היום זה לא קורה: בוגרי קורס המפעילים מוכשרים מראש להטיס כטב“מ מנקודה אחת לאחרת. הם משובצים לטייסת, ושם הם עושים קורס אימון מבצעי במשך שלושה חודשים. בקורס מלמדים אותם לתרגם את היסודות שלמדו בבית הספר לפעילות מבצעית. אחר כך הם כשירים לבצע הפעלה במשימות בטחון שוטף, מה שמכנים בחיל האוויר "הפעלה בסיסית.“ כעבור שנה, אחרי התנסות במשימות מורכבות, מפעיל יכול להפוך למפקד משימה.
כל משמרת בקרון נמשכת ארבע שעות. לפני כל משמרת מקבלים תדרוך, אוספים את הצוות ומתדרכים את המשימה. "אני עולה למשמרת שאני יודע איך היא תתחיל, אבל אני לא יודע איך היא תיגמר,“ אומר ר.‘ "בהקצנה, יכול להיות ששלוש שעות וחמישים דקות אתה מסתכל על בית, והכל רגוע, וברגע אחד המטרה יוצאת החוצה ואתה צריך לשנות ’מוד.‘ אתה יושב במזגן, ולא שוכב בחול או מריח את אבק השרפה, אבל אתה בדיוק כמו חייל במארב. הדריכות זהה. באחת הפעמים האחרונות שהייתי מעורב במצב כזה, הדופק שלי הגיע לאזור המאתיים. אתה ממש מרגיש את הלב פועם. היד על הסטיק מרגישה את הדופק. ואת זה אני אומר אחרי שתים עשרה שנות ניסיון. אני מניח שהצעירים מרגישים את זה באותה עוצמה, אם לא יותר. אם לא תילחץ ולא תהיה רגיש מספיק, לא תהיה בן אדם. לוחם, בשביל לשמור על צלם אנוש, חייב להרגיש את הדברים האלה.“
לפעמים עוברים במשמרת אחת בין כמה משימות. במבצע האחרון, למשל, עסק ר‘ במשימת "ניקוי“ למטוס קרב שהיה אמור לתקוף בור שיגור. הוא היה צריך לוודא שאין באזור בלתי מעורבים ולתזמן תקיפה. בהמשך עסק בציד רקטות ובאיתור פעילים שביקשו להפיל מטוסים של חיל האוויר. "כל משימה שונה מבחינת הדריכות והקצב,“ הוא אומר.
פעם אחת, במלחמת לבנון השנייה, הוטל עליהם לאתר משגר שירה לכיוון עפולה. "אחד מהמפעילים שישבו בתא השליטה גר בעפולה,“ סיפר לי ר.‘ "אתה מוצא את המשגר הזה, מפעיל גורמי אש שתוקפים אותו, ויוצא בהרגשה שנסגר מעגל. אמא של חבר שלך מהטייסת יכולה לישון בשקט. משגר אחד פחות מכוון לעבר הבית שלה.“
ה“הפללה“ המודיעינית נעשית מחוץ לקרון. מפעילי הכטב“מים מקבלים מה שהם מכנים "קלירנס,“ והתפקיד שלהם הוא לשמר את ההפללה ולמנוע את הצורך לבדוק שוב מי נמצא ברכב. "לפעמים משמרים הפללה למשך שעות ארוכות,“ אומר רב סרן ג.‘ "מספיק שהרכב שהופלל חומק מהראייה לפרק זמן, והגורמים הממונים צריכים להתחיל את כל התהליך מחדש.“
באימונים הם מנסים להביא את עצמם לאותם מצבים שיפגשו בהם במציאות, ועוברים על הרבה מקרים ותגובות. השגרה כוללת הרבה עבודה מעל עזה, אבל גם מעל יהודה ושומרון, בעיקר בפעילויות מעצרים. עובדים בשילוב עם כוחות על הקרקע. "לפעמים התפקיד שלנו הוא לראות שהמבוקש לא יצא מהבית, שאפשר עדיין לעצור אותו,“ מסביר ר.‘ לפעמים הם צריכים לעזור לכוחות להיכנס או לצאת מהיעד. "הרבה לחץ נבנה ברגע אחד,“ מתאר ר.‘ "אנחנו עוברים בין משהו שגרתי לפעילות אינטנסיבית. אני יודע שאם אני לא סורק לחיילים את הציר נכון, הם יכולים להיפגע.“
זה מקצוע קשה, הוא מודה, אבל התגמול גבוה. "טייס קרב מתכונן כל החיים למלחמה, ולפעמים קשה לו לקשר את הפעילות היומיומית שהוא עושה למטרה הסופית,“ אומר ר.‘ "אצלנו זה קל. ההבנה שתרמת לביטחון המדינה היא מיידית. אתה רואה את הדברים מול העיניים שלך, על המסך. אחד התפקידים שלנו הוא לנתח את הפגיעה עצמה, ואנחנו כמעט תמיד יודעים אם הצלחנו במשימה או לא.“
טייסת כלי הטיס הבלתי מאוישים הראשונה של ישראל חגגה עכשיו יום הולדת ארבעים ואחת. במלחמת לבנון הראשונה המריאו ונחתו שני כטב“מים, והאירוע אפילו לא דווח, אבל מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, הפיתוח של כלי הטיס הבלתי מאוישים תפס תאוצה. בהתאמה תפסה תאוצה גם מידת ההשפעה שלהם על שדה הקרב. היום, במיוחד אחרי מבצעים כמו "עופרת יצוקה“ ו“עמוד ענן,“ מפנים להם מקום של כבוד.
עד לפני שתים עשרה שנה ישראל נחשבה למדינה המובילה בתחום הכטב“מים. אבל היום, בעיקר בזכות תקציבים גדולים לטענת ג,‘ ארצות הברית עקפה אותנו בסי- בוב. הכוחות המזוינים של ארה“ב מחזיקים כ5,000- כלי טיס בלתי מאוישים בגדלים שונים, במגוון גבהים ובמגוון תפקידים. האמריקנים, הם מספר אחת בעולם, לדברי ג,‘ אבל מבחינת ניסיון מבצעי בתחומים מסוימים, ישראל נמצאת כנראה במקום לא רע בכלל, אפילו לפני האמריקנים.
"אני לא יכול לגלות אילו נציגים מאילו צבאות,“ מגלה ג,‘ "אבל אני יכול לומר שצבאות זרים שבאים לפה, ואנחנו מציגים להם פעילות מבצעית, אומרים לנו ’כמה אתם משקיעים בבלתי מעורבים האלה, הנה המטרה, אנחנו כבר היינו מורידים אותה מזמן.‘ אני לא חושש לחיי כשאני בקרון, אבל יש לי אחריות. זה כלי אסטרטגי. אני לא משלח אותו כמו עפיפון, שימריא וייפול.“
ר:‘ "זה כמו שחי“רניק מתייחס לנשק שלו, היחס שלנו למטוס.“
כשרב סרן ר‘ נשר מקורס הטיס והודיע לאמו שהוא מתכוון להצטרף למערך כטב“מ )אז עוד קראו להם מזל“טים, מטוסים זעירים ללא טייס,) היא שאלה אותו מה זה. "מה,“ הוא מספר שאמרה לו, "תשחק בטיסנים“?
מאז עבר עשור, וכמעט מהפכה. היום מדברים כבר על האפשרות שכלי הטיס הבלתי מאוישים יחליפו את כלי הטיס המאוישים. האמריקנים משקיעים הון בפיתוח הג‘ייאס-אף, מטוס הקרב העתידי, אבל אומרים שמדובר ככל הנראה במטוס הקרב המאויש האחרון.
בין אנשי מערך הכטב“מ חלוקות הדעות. "קרוב לוודאי שיעבור עוד הרבה זמן עד שלא יהיו בכלל כלים מאוישים,“ אומר ג.‘ "גם מבחינה טכנולוגית וגם מעשית. תמיד יהיה ’מסדר אבירים‘ כזה, מצומצם, חוד החנית של הטייסים האנושיים, אבל מספרם ילך ויצטמצם באופן קיצוני וגם מגוון המשימות יהיה אחר.“
ד:‘ "בסוף אין תחליף לטייס. כמו שאין תחליף למי שיתקע את הדגל בקצה ההר, עם כל המכונות וכל הרובוטים. לכטב“ם קוראים ’בלתי מאויש,‘ אבל הוא לא באמת בלתי מאויש. אין אף אחד על המטוס אבל הוא מאויש מאוד. יש דילמות ותחושות, ובסוף בן אדם מקבל את ההחלטות.“
ר:‘ "אני לא יודע מתי יפסיקו להיות טייסים. חיל האוויר נמצא בתהליך התעצמות בכל מה שקשור לעולם הכטב“ם. גם בכמות, וגם באיכות. היום קורים דברים שלפני חמש שנים נראו לנו כמו חלומות. אם אני מסתכל שלושים שנה קדימה, כנראה יהיו יותר מפעילים בחיל האוויר מאשר טייסים. אם בכלל יישארו טייסים.“
בכל הנוגע למבצע "עמוד ענן,“ התחושה של אנשי מערך הכטב“מ היא טובה. עמדנו ביעדים שהציבו לנו במבצע, הם אומרים. הם מודעים לעובדה שחמאס ניסה שוב ושוב להפיל כלי בלתי מאויש. "כל מטוסינו שבו הביתה בשלום,“ מחייך ר.‘ יום אחד, הוא מקווה, הוא עוד יבקר בעזה. שתים עשרה שנה הוא רואה אותה על המסך מולו, אבל אפילו פעם אחת לא היה בה. "אני סקרן לראות איך היא נראית מהקרקע,“ הוא מודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם