הלווייתו של אמנון ליפקין שחק: "הלכת תמים. חייך היו קדושים"
הרמטכ"ל ה-15 של מדינת ישראל מובא בשעה זאת למנוחת עולמים, בטקס בקריית שאול. הנשיא שמעון פרס ספד בקול חנוק: "גם בקרב הזה, החלטת על דרך סיומו". נתניהו: "שחק היה גיבור אמיתי". אהוד ברק: "אהבתי אותך אמנון, למרות שאף פעם לא הרשינו לעצמנו לדבר כך אחד לשני"
הטקס, אשר מתקיים כהלוויה צבאית לכל דבר, נפתח בתפילה של הרב הצבאי לישראל ומיד לאחר מכן יחלו ההספדים, חלקם ממלכתיים וחלקם אישיים. שחק, אשר תפקד בשלל תפקידים פיקודיים, השתתף בקרב על החווה הסינית, שם קיבל פעמיים את עיטור העוז, ועלה בדרגות עד שהגיע לבכירה ביותר. בשירותו הפוליטי הגיע למפלגת המרכז ושימש כשר התיירות. את הארון נשאו שישה אלופים, אשר ליוו את האיש שנלחם במשך שני עשורים במחלה.
הטקס החל כשהרב הצבאי קיפל את הדגל מארונו כשאז נטמן ליפקין שחק תוך כדי תפילת "אל מלא רחמים". לאחר מכן נערך טקס קריעת החולצה הסמלי לאבל. רב אלוף גבי אשכנזי, חברו הקרוב של ליפקין שחק ז"ל, הצטרף לאלופים אשר פיזרו את החול על קברו. תת אלוף רפי פרץ הקריא פרק תהילים, ומיד לאחר מכן נאמרה תפילת הקדיש.
נשיא המדינה, שמעון פרס, ריגש כשאמר: "על פי רוב, אני צלצלתי אליך, הפעם אתה צלצלת אלי. לבי ניבא רעות, הרמתי את השפורפרת בחרדה, קולך כמעט ולא נשמע, כגחלת לוחשת אמרת לי 'הגיע הזמן להיפרד', אמרתי לך, לא בטלפון. נסעתי לבית החולים.
"בחדר ישבה טלי, שרויה ביגון, קשובה לכל מילה. אמרת לה דברי אהבה. דברים שנראו לי כפרחים שזה עתה נקטפו והרכינו ראשם. אתה נראית כשולט על עצמך ללא טיפת רחמים עצמיים. דאגתך גם ברגעים אלה היתה נתונה כולה לעם, למדינה, לעתיד.
סיפרת לי על החלטתך לא להמשיך. להיפרד מבלי להיכנע. דבריך נאמרו בשכנוע אצילי, נשמעת לי שקול ונחוש כתמיד. לא עמדה דמעה בעיניך, לא נשמעה אנחה מפיך. כן, גם על הקרב הזה אמנון פיקדת בהצלחה. גם בקרב הזה החלטת על דרך סיומו. לא ויתרת על רצונך על שלום אפשרי, זאת אחריותנו כלפי בנינו וצאצאינו, אבל אין מנוס ואלטרנטיבה אחרת.
"אי אפשר היה להתעלם מהטון האצילי שלך. נפרדנו בחיבוק פרידה שהיא בלתי אפשרית. זאת לא היתה פרידה מהדרך שהלכנו ביחד. בקשתך המפורשת
"חייו היו קודש לעם, למדינה, למשפחתו, למשפחת הלוחמים. הקדשת למשפחות האלה כל יום מגבורתך וחוכמתך. לא ידעת פחד לא בפני אויב ולא אכזריות המציאות. לא עשית שקר בנפשך גם כשהתקווה נראתה כמרוממת נפש וגם ברגעים קשים. היית וכך תישאר, לוחם גדול. מדינה שכל חייה נאלצה לעמוד במלחמות. נלחמת וחיפשת את הגדול שבנצחונות. שלום בינינו ובין משפחותינו".
אתה איש של מופת. בשחרו של בוקר, בדמדומיו של ערב. ידעתי תמיד שהיית בחייך כפי שהיית במותך. איש נדיר, בן יחיד ומיוחד במינו. בן נפלא לעם שבניו נושאים אותו על כתפיך. איש נקי דרך, אדם עמוק דעת. כל חייך חיפשת וגם מצאת דרכים לתחום ומעולם לא ציפית לתמורה. ההסטוריה תרמה לנו בנים נדירים, אתה היית אחת כזאת.
"האומה נפרדת באבל וביגון כאחד מאזרחיה אוסיף ואודה לבורא עולם אשר העניק לנו איש כמוך. משפחה יקרה, אני מצטרף לכאב וליגון שלכם. תהיה נשמתך הטהורה בצרור חייו הארוכים של העם היהודי".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ספד ואמר: "משפחה יקרה, אין גדול ככאבכם ואין מישהו שיכול לחוש בשעה הזאת את האובדן ואת החסר יותר מכם. אבל פרט לזה, יש את הכאב של העם כיוון שפטירתו העלתה תחושה של אבל כבד בקרב כל חברי העם, כי אמנון היה בשדה הקרב ומחוצה לו.
"הוא היה פטריוט ציוני, מנהיג שהולך בראש, אמיץ לב, בעל תושיה, שקול, נבון, ערכי. אדם שפיו וליבו שווים. אמנון היה גיבור חיל ואיש מלחמה, נבול דבר ואיש טוהר. כך הוא היה. הוא הצטיין בכל חייו, בכל הצמתים של שירותו בצה"ל, הוא קיבל את עיטור העוז לא פעם, פעמיים. שמו הלך לפניו.
"אני התגייסתי לצה"ל ב-1967 וכבר אז הכרנו אנחנו הלוחמים ושמענו את שמו של אמנון שחק. שמענו עליו כמפקד נועז, כמפקד לדוגמא. אחד מאותם יחידי סגולה שהפכו את צה"ל למה שהוא.
כששימשתי לראשונה כראש הממשלה, הוא היה הרמטכ"ל. המחשבה שלו תמיד היתה אנליטית, שהיתה ידועה בצמתים ידועים וגם פחות ידועים בתולדות המדינה. באסון המסוקים והשייטת, ראית בן אדם שכואב ואיכפת לו. והיה דבר שלישי, שהיה מוצנע אבל ראיתי אותו ושוחחתי איתו פעם אחת על זה, על עוז רוחו אל מול המחלה.
"היו לנו תמיד חילוקי דעות ואת המחויבות העמוקה שלו ואת המחויבות של תחושת שליחות עמוקה. השליחות הזאת ליוותה אותו עד לימיו האחרונים".
הנשיא אמר לי: "אין שני לו ולפני שהספקתי לעשות זאת, שמעתי לפני ימים אחדים מימים אחדים שהמחלה גברה מאוד ושאמנון למעשה לא ייקח יותר תרופות. אני הרמתי טלפון אליך טלי, שליווית אותו בכל התחנות ועזרת לו. אחרי ששוחחנו העברת לי את הטלפון וזאת היתה שיחה שאני לעולם לא אשכח והעבירה בי צמרמורת.
"אמנון דיבר וקולו היה חלש ורפה. קולו היה צלול, ברור, רהוט. הוא דיבר על המדינה, הוא דיבר על חובתו של מי שעומד בראש המדינה. לא דיבר על עצמו ועל מחלתו. הוא ריגש אותי עד עמקי נשמתי. אני חושב שזאת היתה התמצית של אמנון. אצילות נפש, מסירות למדינה ואומץ לב. גיבור אמיתי. כך אני אזכור אותו וכך נזכור אותו כולנו. יהי זכרך ברוך ונצור בלב האומה".
שר הביטחון, אהוד ברק: אנחנו, רעיו לנשק, איבדנו אדם מזן מיוחד, לא שכיח. קלאסה לעצמו. חכם וכריזמטי ובא בעת צנוע ועניו. מפוכח עם ציניות וחוש הומור. איש רעים להתרועע עם כל אחד מהם על פי דרכו. חף מכל פוזה או ניסיון להרשים. אמנון מדבר בגובה העיניים, מיישיר את מבטו הצלול, ממש כמו בגיל צעיר. פקודים ומפקדים בהווה ולשעבר, אישי מדינה ואורחים לרגע.
"כל מי שמבקש עצה בריאה ואמיתית. הוא לעולם איננו מתלהם או מרים את הקול. מופת של שליטה עצמית. מעולם לא ביקש לעצמו תפקיד. גם כאשר בשליש האחרון של חייו תוקפות וחוזרות הראיות שלפניו מאבקים הולכים וחוזרים.
מופת מובהק של אומץ לב. לנוכח אש האויב בשדה הקרב, מול יריבנו, שכנינו ובהתרסה חוזרת ונשנית של המחלה שהכניעה אותו. הוא הבין את הבעיות וידע לפעול תמיד. זהו מקור מנהיגותו וסודה. הוא מתפשט מעגלים מעגלים כיוון שהוא היה בעיקר במצבי משבר, במוביל דרך, כמובן ומשמעות.
"נפגשנו בדירת סטודנטים כששני סרנים צעירים, דיברנו האם להמשיך בצבא - כן או לא. הוא נראה לפעמים משועמם בשגרת החיים בצבא, אבל התגלה ברוב גדולתו ברגעי משבר. מנהיגות תחת אש של אמנון עמדו בין ביצוע משימות רבות לבין הסתבכות רבתית.
"אני זוכר את השיחות, עם עוזי יאירי ואמנון. עם התלבטויות על המבצע בבירות. תמיד הוכיח שיש לו את הטיפות האחרונות של דבקות במטרה. אני זוכר את קולו השקט, היציב והענייני. הייתי גאה ושקט שהעברתי לו את תפקיד הרמטכ"ל.
רוויתי נחת מיוחדת מאמנון כסגן הרמטכ"ל. אין טוב לדעת כי מי שיבצע שוקל את הדברים במקצועיות ובחוכמה לא פחות טוב מאשר היית עושה אותו אתה. הוא נהנה להיות ראש אמ"ן וקנה את הערכתו העמוקה של יצחק שמיר ז"ל. גם רבין ז"ל אהב את אמנון והטיל עליו את הדיון עם הפלסטינים. הוא חיפש כל דרך להבקעה מול הפלסטינים. הוא דיבר על שתי מדינות לשני עמים גם אם הפתרון יחל בהסדרי ביניים. הוא הבין כי רק הוא מבטיח את עתידה של ישראל וקיימותם של החזון, החלום והמעשה הציוני.
טלי, היית איתו רעיה אהובה, חברה, לא פעם גם כתף תומכת. היית כפי שאת יודעת ואמנון ידע. היי חזקה כפי שאמנון היה. מצאי מעט נחמה בילדים, בזכרונות, במה שהייתם זה עבור זה. אמנון, אהבתי אותך מעולם לא היטבנו לדבר כך. אחסר אותך כל ימיי. נוח בשלום איש אמיץ. נוח סוף סוף על משכבך. היה שלום. יהי זכרך ברוך, אנחנו נוצרים אותך איתנו".
הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ ספד ואמר: "רב אלוף במילואים ליפקין שחק, מפקדי. בגבורתך, בתבונתך ובהובלתך. מנערות ועד בגרות, דור שביעי בארץ, מהיותך חניך בפנימייה בחיפה ועד הרמטכ"ל בצה"ל, היית מושא לחיקוי והערצה.
"בליבנו פנימה ייחלנו להיות כמוך. 36 שנים שירתת בצמתים הקשים ביותר. בחטיבת הצנחנים, בעוצבות השיריון, בפיקוד המרכז, כסגן הרמטכ"ל וגם כרמטכ"ל. אף אחד מהתפקידים לא פגעו בענווה שלך".
"היית מהבולטים במפקדים בני דורך, פסענו בנתיבים שפרצתם עבורינו, נטלנו את כל השליחים שעברו מדור לדור. אמנון היקר, זמן קצר אחרי שהפכתי ללוחם צעדתי אחריך בליטני. לרוח הצנחנים המיוחדת כל כך היה שם נרדף אמנון ליפקין.
"חתירתך להשלמת המשימה ודאגתך לאנשים שזורות זו בזו. כשפיקדת על מבצע שלמה להבאת יהודי אתיופיה נחשפתי לתכונות המנהיגות שלך ולאנושיות שלך. בשנים האחרונות הייתי לי למורה דרך שיתפתי אותך ברבים מלבטי. אני מצדיע לך הצדעה אחרונה".
מיכל, ביתו אמרה: "אבא, ברשותך לא אדבר עליך, אלא אליך. אתמול אחרי שנפרדנו ממך, נסענו גיל ואני ושמענו את קולך ברדיו, זה היה קול חזק ובריא. שלא שמענו כבר הרבה זמן. שמרת את כוחותיך לקרב על חייך, נלחמת הרבה מאוד. גם את מלחמתך האחרונה.
"החלטת את ההחלטות לבד וזה היה הקרב היחידי בו הפסדת. הימים האחרונים היו חשובים ואינטימיים ובלתי נתפסים, כי אי אפשר להגיד לך שלום. גם כשכולנו היינו עצובים, חייכת אלינו וחיזקת אותנו.
"הבטחנו לך שנשמור אחד על השני. לימדת אותי על קרבות שמיותר להילחם ואלה ששווה. תמיד כדאי לנסות להכיר את האחר. בגלל כל אלה, הצלחת לגעת בכולנו. אתה נגעת בלב של כולם. בימים האחרונים אני לא מפסיקה לשמוע שאני גאה בך, אני כחיילת צעירה ואתה כרמטכ"ל, לרוב במבוכה החלפתי את שמי, אבל לא עוד.
"היית אבא מיוחד, תמיד אמרת שככל שטוב לנו, טוב לך. הרבה מאוד פעמים אנחנו שומעים שפיך וליבך היו שווים. הלב שלך היה הרבה יותר גדול. היית בעודך הכי גדול. כל הילדים, עד נשימתך האחרונה, ככה תהיה איתנו עד לשעות האחרונות שלנו.
בנו נפרד במילים אישיות ואמר: "קשה לי לכתוב את המילים משאקריא מעל הקבר שלך, תמיד יהיה לי חור עמוק בלב ובנפש עד שאפגוש אותך שוב ביום מן הימים. לפני כל התפקידים הציבוריים, היית אבא שלי והצטיינת בו תמיד. תמיד היה קשה להיות בצל שלך, אבל הוא נעים וחמים.
"תמיד היתה לך דרך של אומץ ויושר, בלי לחשוב על מה שאחרים יגידו. עדיין לא נקלט שאתה לא איתנו. לא מאמין שאעלה לחדרך ולא אראה אותך שוכב עם אותו חיוך יפה, סתם לראות טלויזיה ולטפל בך ולבלות זמן איכות אחרון.
"בזמן האחרון ראיתי אותך סובל, היה לך קשה לאכול, לדבר או לעלות במדרגות. עכשיו אני אדאג לאמא וגיל כמו שביקשת ובטוח שאצליח. הבטחתי שאצליח. תהיה מוכן, אני אפנה אליך כשאצטרך תשובות.
"תמיד אמרת לי שראית הרבה ילדים בני 20 שמתו ושאתה הספקת הרבה יותר. אמרת שאתה מוכן ללכת ושאתה שלם עם עצמך. גם עכשיו לקראת הסוף, אני גאה. אני רק רוצה להגיד שאני גאה להיות הבן שלך. לך לישון, כי מגיעה לך מנוחה נצחית".
האחרונה היתה אישתו, טלי ליפקין שחק, שגרמה להרבה דמעות בקרב הקהל כשאמרה: "אהוב שלי, יחיד שלי, נצחי שלי. אמנונוש. בטיפול בהדסה, בסתיו הקשה הזה, אמרת לי 'אני לא יכול להעלות בדעתי אילו חיים היו לי בלעדייך' ואני עניתי שאני לא יכולה לדמיין איך יהיה בלעדייך. ידעתי הרבה זמן שזמננו קצוב, נוגעים בזה רק במרומז.
"מראש זמננו היה קצוב כי התחלנו מאוחר. כשבאת אמרתי שאני רוצה 45 שנים, אני תמיד רוצה הכי הרבה והיה לי הכי הרבה, כי היה לי אותך. אני בפרס הגדול כבר זכיתי כבר אמרתי למהמרים שרצו לזכות ואמרתי שאני לא קונה פיס כי אני שומרת את המזל לדברים החשובים. תמיד היית אתה, ומה שצמח ממך. הבנים שלנו, שגידלנו ביחד וילדיך שעטפנו ביחד כמשפחה.
"דבר לא היה חשוב לי מהאהבה. היקום שהקמנו לנו בכמעט שלושה עשורים. זכיתי לאהוב אותך ולהיות נאהבת על ידך. כמה פשוט זה היה. אהבנו בלי ספקות ובלי פחד, כלים שלובים. מעגל חשמלי סגור, שלם אחד גדול ומושלם בחיינו ובאהבתנו, שלמים. ואתה המגדולור. הייתי אדם טוב יותר, אני נשארת שלך עד לפגישתנו הבאה ומשם הלאה. להתראות אמנון אהובי".
בסיום ההספד נוגן שיר אשר התבקש על ידי המשפחה. השיר שנבחר היה "עוד ניפגש" בביצוע של אריק אינשטיין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם