מים מסוכנים
גל של צעירים הציף את חופי הפוליטיקה, והשאיר אותם ריקים וחסרי תוכן. מי יודע למי אנחנו מצביעים
היו מי שמצאו את הפתרון בהצבעה למרצ, אף על פי שברור להם שמדובר במפלגה שאין לה באמת השפעה. "מפלגת נישה לאניני טעם", הגדיר אותה מישהו שהחליט בחוסר ברירה להצביע עבורה. הדבר הברור ביותר היה שמפלגת העבודה החדשה בראשות שלי יחימוביץ' איבדה לחלוטין את קסמה על האנשים הללו.
"צעירים זה מה שהולך עכשיו". נפתלי בנט מרים צחי מרים
זו לא קבוצה מייצגת. רובם באים מאותו מילייה חברתי, תרבותי וערכי. פעם הם היו הגרעין הקשה של מה שנקרא אז גוש השמאל, בהנהגת מפלגת העבודה. אלא שמול עיניהם המשתאות, בדהירה עצומה, הכל השתנה במפלגה הזו. מי שהיו נאמניה במשך שנים רבות מתקשים להכיר אותה, למצוא בה את מקומם.
הצד החיובי בכל הסיפור הוא שרבים אחרים הצטרפו אליה, בעיקר אנשים צעירים עם השקפת עולם חברתית, והעלו סומק של חיים חדשים על לחייה הבלות. הצד הפחות טוב הוא שלא הייתה חובה של ממש "לגרש" מקרב שורות המפלגה הזו רבים וטובים שהאמינו בה, והיו יכולים להצביע עבורה, אילו חשו משב קל של היותם רלוונטיים.
והם לא. מפלגת העבודה בלי מועמד אחד מהתנועה הקיבוצית היא כמו הליכוד בלי בני בגין ודן מרידור ומיכאל איתן. צונמי גדול שטף את כל מה שהיה פעם, מעלים בדרכו כל שריד וזכר.
מהפכת חילופי האליטות הושלמה. במקום בני בגין קיבלנו את מירי רגב, קוריוז מגוחך עם דגל ישראל. במקום מפד"לניקים בדמותם של יוסף בורג וזבולון המר, קיבלנו את נפתלי בנט ואיילת שקד. מספר ארבע במפלגת העבודה היא מרב מיכאלי, לא בדיוק ברור איך ולמה, וגם במרצ לא נמצא מקום ריאלי לאיש ההתיישבות העובדת, למשל. בכל המפלגות המרכזיות אין זכר לאנשי אקדמיה בכירים, לאנשי רוח. הם שייכים לאליטה הישנה.
משה פייגלין ודומיו הם הכוח העולה בהנהגת המדינה. הם יודעים לייצר לעצמם כותרות, והתקשורת נופלת בפח שלהם פעם אחר פעם. בונה אותם בלי להתכוון. נותנת להם את כל הבמה. יש להניח שאילו מירי רגב הייתה מתמודדת היום בפריימריס, היא הייתה זוכה במקום הרבה יותר גבוה ברשימה. שילוב הידיים ההדוק בין המועמדים ההזויים ביותר ובין רוב התקשורת משאיר בצד מועמדים רציניים, שיש להם מה להגיד, אבל איש לא ייתן להם במה.
כך, למשל, בחרו בתוכנית "אנשים" להקדיש דקות ארוכות לאמנון יצחק, רב שאינו רב, זחוח ומבסוט מעצמו, שמרגע שהחל להחזיר בתשובה בכנסים שמוכרים אשליות לאלו המחפשים אותן, הפך מאדם עני לעשיר גדול. חיים אתגר, עיתונאי ותיק, נראה
כמי שהלך שבי אחרי האיש המסוכן הזה, ביקר בביתו, ראה את משפחתו המאושרת, כמו שתמיד מראים את משפחות החרדים הגדולות, והדבר היחיד שהפריע לו בהצגה החד-צדדית הזו היה רסק העגבניות החריף מדי.
גם הראיון של נסים משעל עם נפתלי בנט, שהיה לכאורה תוקפני ונוקב, הלך על קוריוז הסרבנות שהביא לבנט עוד מנדט או שניים. מה אנחנו יודעים באמת על האיש, חוץ מזה שהיה בסיירת מטכ"ל ואחר כך הייטקיסט? הרי הוא ממשיך דרכה של המפד"ל, שיש לה זכויות רבות בבניית הארץ הזו, ממש כמו לקיבוצים ולמושבים. מי הוא? מה חשוב לו, מה סדרי עדיפויותיו? לא חשוב. העיקר שהוא צעיר ו"רענן". צעירים זה מה שהולך עכשיו חזק, לא משנה אם יש או אין להם מה למכור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם