עושים טובה לישראל
אם תיפסל ח"כ זועבי מהתמודדות והאזרחים הערבים יחרימו את הבחירות, תיפגע קשות אשליית המדינה הדמוקרטית ותדמית השוויון
האזרחים הפלסטינים בישראל, ששיעור השתתפותם בהצבעה ירד בעקביות מכ-90 אחוז בשנות החמישים ל-53 אחוז בבחירות האחרונות, מודעים לדלות ההישגים של נבחרי הציבור הטובים ביותר שבחרו אי-פעם. הם מודעים גם לעריצות הרוב היהודי בכנסת ולהטיה המבנית העמוקה של הממסד הפוליטי נגדם, ולעוינות הגוברת של רבים בציבור היהודי נגד נבחריהם. העוינות הזו לוותה באלימות מילולית, וגבלה באלימות פיזית נגד האישה הערבייה היחידה שייצגה מפלגה ערבית. רוב הציבור הערבי יודע שנבחריו לא יצליחו להציג בפניו הישגים פרלמנטריים משמעותיים.
ח''כ חנין זועבי בכנסת צילום: מרים צחי
במציאות הזו, לא פלא ששוררת הרגשת אמביוולנטיות כלפי ההשתתפות בבחירות, בקרב חלקים נרחבים של הציבור הערבי. גם אם הטונים של הדיון הציבורי על החרמת הבחירות אינם גבוהים, יש הרגשה שאם המדינה תפסול את ח"כ חנין זועבי מלהשתתף בבחירות לכנסת היא תביא, בפועל, ליציאת הערבים מהכנסת.
מבחינת תומכי ההחרמה והמצביעים המתלבטים, פסילתה של ח"כ זועבי תביא את ראשיתו של עידן אחר, שרבים מהאזרחים הערבים יקבלו בברכה. הגיע הזמן, יטענו, לחשוף את אשליית המדינה "היהודית והדמוקרטית" בפני העולם ובפני המדינה עצמה, ולהראות שמדינה יהודית אתנית אינה יכולה לעמוד בדרישות האלמנטריות של דמוקרטיה. בבת אחת תקרוס האשליה שמתן זכות הצבעה לאזרחים הערבים יאפשר לישראל לטעון שהיא דמוקרטית. המאבק הפרלמנטרי יהפוך בהדרגה למאבק ציבורי בלתי
אלים נגד משטר לא דמוקרטי. המפלגות הערביות שיחליטו להמשיך להתמודד בבחירות יהיו מחוץ לקהילה הפלסטינית הפוליטית בישראל ומחוצה לה, ויסבלו מבידוד בעולם הערבי.
שלושה גורמים אחרים ירחיבו את משמעות החרמת הבחירות מעבר להקשרים המקומיים: הראשון, בידודה הגובר של ישראל בעולם והדימוי השלילי בקרב מעגלים רחבים, ובמיוחד בקרב אליטות אינטלקטואליות ואקדמיות, כולל במערב. החרמת הבחירות תקדם את תפיסת ישראל כמדינה לא דמוקרטית, תיתן לביטוי "משטר אפרטהייד" משמעויות חדשות שיכללו את ישראל בגבולות שלפני ,1967 ותקל על תומכי תנועת החרם בעולם, שמתקשים להסביר לתומכיהם מדוע פלסטינים משתתפים בבחירות לכנסת.
הגורם השני הוא התודעה הגוברת בקרב הפלסטינים שתוכנית שתי המדינות שבקה חיים. תחת זאת גוברת מודעות פוליטית פלסטינית קולקטיבית חדשה. אם מקומם של הפלסטינים בישראל יהיה מחוץ לפרלמנט היהודי, הם ישתתפו עם כלל הפלסטינים בפיתוח תוכניות פוליטיות כלל-פלסטיניות לשוויון לאומי בפלסטין המנדטורית - ובעצם, תוכניות אלטרנטיביות לתוכנית החלוקה.
הגורם השלישי הוא תהליך הטרנספורמציה שעובר על העולם הערבי, שיוצר אווירה אזורית חדשה. במרכז התהליך עומדת תודעה חדשה של חשיבות ההשתתפות הציבורית בתהליך הפוליטי, של מאבק לצדק חברתי ולזכויות קבוצות המיעוט, ושל חירויות כלליות. אם ישראל תיתפס כדוהרת בכיוון ההפוך באזור ובעולם, מדינות ערב יושיטו יד למאוויי הדמוקרטיה של הפלסטינים בישראל.
במסגרת תוכנית החלוקה מ-1947, וכתנאי להעברתה באו"ם, החליטה מדינת ישראל לתת זכות בחירה לפלסטינים שבתחומיה. ההחלטה הזו הייתה מעין עסקת חבילה: לפלסטינים תהיה אזרחות, וישראל תקנה לעצמה תדמית של דמוקרטיה. משמעותה של פסילת מפלגה ערבית או אחד ממנהיגיה היא ביטול של עסקת החבילה, אך בתנאים אזוריים ובינלאומיים מחמירים. במצב של מאבק פרלמנטרי עקר, ותחת חרב איומי הפסילה המתמשכים, האזרחים הערבים עושים טובה לישראל בהסכמתם להמשיך להשתתף במשחק הפרלמנטרי הלא הגון.
הכותב הוא מנהל מדה אל-כרמל ומרצה לעניינים בינלאומיים בבית הספר למשפטים ודיפלומטיה באוניברסיטת טפטס בארה"ב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם