הפרלמנט בנגבה: יודעים בעיקר למי לא להצביע
ההתלבטות היא בעיקר בין ציפי לשלי. "רק לא מרצ", מסכימים כמעט כולם. לבנה מודה שהיא מתלבטת, ירוחם עונה לה: "תזרקי מטבע ותבחרי" וחיותה מסכמת: "מה שהיה הוא שיהיה"
"קודם כל הם בודקים מה טוב לערבים", הוא אומר, "ורק אחר כך מה טוב לקיבוצניקים ולפנסיונרים. שיקפצו מהגג, מרצ אני לא מצביע, זה סופי". אחר כך סידר את כובע המצחייה שלו, נזכר בקיבוצניקים שנבעטו מהפוליטיקה וציטט מתוך "בלדה לעוזב קיבוץ". "הם עוד יחזרו על ארבע אל הרפת. למי לא להצביע אני יודע", הוא אומר. "למי כן - אין לי מושג".
למדן הוא מייסד הפרלמנט של נגבה. זה פרלמנט שנולד עם ההפרטה. כשבכל מקום בקיבוץ התחילו לבקש כסף על הקפה, באו למועדון של חיותה. כאן הקפה בחינם. נפגשים בכל יום בעשר ומדברים על הכל. "על מה שקראנו בעיתונים, על זה שעבר לפה ועל זה שחזר לפה", אומר אילן גורן, פרלמנטר. "רדום", אמרו אתמול חברי הפרלמנט של נגבה, בהתייחסם למצב הרוח לקראת הבחירות.
נגבה הוא קיבוץ שעלה על הקרקע במסגרת חומה ומגדל. כמעט כל חברי הפרלמנט הם ילדי דור המייסדים, בוגרי מלחמות. אלון צ'רניאק חטף צרור בבטן בכיפור ואילן גורן צנח במיתלה. הם כבר ראו לינה משותפת וסוציאליזם במיטבו, ועכשיו הם חווים הפרדה והפרטה. בכניסה לקיבוץ טנק לוקוסט מצרי, מתנה לילדי הקיבוץ מצה"ל מהמערכה בתש"ח. יש גם את האנדרטה המפורסמת של רפופורט, מגדל המים המנוקב מכדורים וכתובת שמישהו כתב כבר אחרי רצח רבין ואף אחד לא מחק: "לא נשכח מי רצח, מי נרצח, ולעולם לא נסלח".
הפרלמנטרים: אברהם שיק, 59, בנגבה 46 שנה, נשוי, אב לארבעה. הטכנאי של הקיבוץ. אראלה למדן, 72, אשתו של דרורי, דוקטור לסוציולוגיה חינוכית, בת הקיבוץ, גמלאית, מאמנת, מטפלת אישית ומרצה. אילן גורן, 75, נשוי , אב לחמישה, פנסיונר. ירוחם חובב, 66, גרוש פלוס שלושה, "כמעט גמלאי". אלון צ'רניאק, 67, חבר הקיבוץ, גמלאי, נשוי פלוס ארבעה. מיכה כשר, 60, נשוי ואב לבת. לבנה לוברני, 72, נשואה ואם לארבעה, פנסיונרית. חיותה למדן, 63, גרושה , בלי ילדים, פעם הצביעה מרצ, אבל התאכזבה. עכשיו תצביע לעבודה. גורן, איש מפלגת העבודה, המליץ לה. "ממילא", היא אומרת, "מה שהיה הוא שיהיה".
פעם, סיפרו, לפני בחירות, היו יוצאים לחלק פתקים. "הפעם מפ"ם", הם נזכרים בסיסמה. עשו חוגי בית ותלו מודעות. לקיבוץ היה אז קול אחד. עכשיו הקולות התפצלו ומה שנשמע הוא הרבה יותר עצוב, הרבה פחות בטוח. ההצבעה היא "בעיקר רגשית". מבוססת על "סנטימנטים" ועל "איפה גדלת".
שיק יצביע כנראה למפלגת עם שלם. כשר לא יודע. גורן יצביע לעבודה, "לא משנה מי ינהיג אותה". אראלה למדן, מתלבטת בין מרצ לעבודה. "מפריע לי שמפלגת העבודה לא נוקטת עמדה ברורה לגבי מדיניות השלום", היא אומרת. צ'רניאק יצביע ללבני: "יש לה ביצים, אמיצה, ישרה. זאת לא פוליטיקה של קריצה", אחר כך הוא פורס את האג'נדה שלו על פוליטיקת נשים. "גברים מתנהלים בשיטת ה'יאללה', 'סמוך עליי', 'יהיה בסדר'. נשים מתקתקות".
ירוחם חובב: "ציפי לבני יכולה להיות דוגמנית ציור. יושבת על הכיסא ולא עושה כלום". לבנה לוברני: "בבחירות הקודמות
פעם הקיבוצניקים היו שלושה אחוזים מהאוכלוסייה, אבל 15 אחוז מהכנסת. "גם עלינו נופלת האחריות", אומרת אראלה. "מעט קיבוצניקים מייעדים את עצמם לפעילות פוליטית. אומרים אצלנו 'מי האבא והאמא של הפוליטיקה? - הבגידה והרמאות'". גורן אומר שאפשר להשפיע גם ממקומות אחרים. "השגיאה הגדולה של השמאל", הוא טוען, "היא שהגוש לא התאחד. זה ישפיע בתוצאות".
על האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו אומרת אראלה שזה "פחד אלוהים". גורן אומר על דרעי שהוא כמו "איטריות מחוממות", "לא במקום". "בנט", אומר חובב, "לא משופשף, הלשון שלו חופשייה מדי".
הם גאים להיות קיבוצניקים. גאים בחינוך של הקיבוץ. הילדים שלהם, רובם, יצאו החוצה. הם עדיין לא נועלים את הבית ביום, אף שכבר אין חדר אוכל וגם המפעל שהיה סמל הקיבוץ נמכר. "הלוואי שתהיה התחדשות של חיי קולקטיב וגם סולידריות של ביחד", אומרת אראלה בעיניים נוצצות. צ' רניאק: "מה תורמים היום הקיבוצניקים לעומת מה שתרמו פעם? אומרים שאנחנו לא עושים כלום. זה לא נכון. קיבוצניקים עדיין הולכים לקרבי, אבל לא חותמים קבע". כשר: "פעם הייתה פירמידה. קודם המדינה, אחר כך אני. עכשיו הפירמידה התהפכה".
מה יקרה בעוד עשר שנים לקיבוצים? "אני לא דואג לעתיד שלי, כי העתיד כבר מאחוריי", מחייך גורן. לבנה אומרת שעד אז הם כבר יעשו "פרלמנט על הגבעה". "שם", היא אומרת ומצביעה לעבר בית העלמין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם