בחירות קונפטי
אנחנו על פתחו של הר געש: משבר עמוק בזירה הבינלאומית, הגרעין האיראני, מיתון, בור תקציבי ומיני-אינתיפאדה. אבל השיח הישראלי מתנהל בערפל ומתמקד בשד העדתי ובטיב הייעוץ של פינקלשטיין. השאלה: מה יקרה רגע אחרי
אבל השיחה הישראלית כולה מתנהלת בתוך איזה ערפל לא מובן, מכוון ודי שקרי. לכאורה, הציבור יתווה את הדרך הישראלית לשנים הקרובות, ובכלל זה מלחמה ושלום, כלכלה וחברה. זו אמורה להיות השיחה שמתקיימת כעת.
למעשה, היא עוסקת בטיב הייעוץ שמעניק ארתור פינקלשטיין לבנימין נתניהו, או בעוד התקפה מלאת כוונות אלקטורליות נגד מערכת המשפט, כפי שמדווח בעמודים אלה. השיחה גם עוסקת בהרחבה בהתקפות העדתיות של ש"ס. בניסיונות הבידול הנואשים בין מפלגות המרכז-שמאל. זוהי איננה שיחה על מהות הבחירות. זו טקטיקה. להג של הפוליטיקה בתוך הפוליטיקה.
אל מול קלות הדעת הזו, יש את העובדות. כמו תמיד כאן, אנחנו על פתחו של הר געש. תוך פחות משנה ייפלו החלטות על איראן. אלה יהיו הכרעות גורליות - והפעם לא זו לא הקלישאה הרגילה. בשטחים מתרחשת בימים אלה, לפי נתוני צה"ל היבשים והעובדתיים, מיני-אינתיפאדה. יש עלייה של מאות אחוזים בהפרות הסדר והאירועים האלימים (זה לא ספין בחירות, אלה עובדות). במערכת הביטחון יש המעריכים כי הסלמה אלימה והמונית היא עניין של חודשים ספורים.
בזירה הבינלאומית ישראל מצויה במשבר עמוק, כולל אפשרות - לפי דעת משרד החוץ של ליברמן! - שהאיחוד האירופי וארה"ב יציגו פתרון כפוי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הכלכלה הישראלית פיתחה תהום תקציבית אדירה ומיתון שקט שהולך ונעשה קולני יותר. נגיד בנק ישראל מדבר על הצורך בהעלאות מיסים דרמטיות, משום שתוך שנתיים הבור התקציבי יגיע ל-25 מיליארד שקל. עבור מעמד הביניים הישראלי, שום דבר טוב לא התפתח מאז ימי המחאה הגדולים.
לפני כמעט שנתיים נכתבו כאן מאמרים על הברית בין המובארקים שלנו, הסקטורים והטייקונים. אף אחד משלושת הגורמים הללו לא נפגע. הסקטורים הם מלכי הבחירות. הפוליטיקאים שלנו כבר יודעים שמחאות אפשר לשכך ולהשכיח, והטייקונים אחרי התספורת המקילה. דירה ממוצעת דרשה 127 משכורות לפני שנתיים, היום כמעט .150 עוד מעט יעלה חשבון החשמל ב-10 אחוז, יגיעו העלאות המיסים, ואולי, חלילה, מיתון. בין לבין יהיו "בחירות".
כן, יש תחושה של בדלי בדלים של הסיפורים האמיתיים שישפיעו על חיינו, ניחוחות רפאים שלהם. אך עימות אמיתי איננו מתקיים. אפילו עימות טלוויזיוני לא. מועמדים אינם נבחנים ומתושאלים על עמדתם היסודית (וחשוב מכך: התוכנית העתידית שלהם) ביחס למשבר האיראני, ההידרדרות ביהודה ושומרון, מצבה המדיני של ישראל, המשבר הכלכלי שאורב בחשיכה והמשבר של מעמד הביניים שכבר פה.
לפעמים נזרקת איזו סיסמה כדי לצאת ידי חובה, אבל גם אנחנו, בתקשורת, לא מחזיקים את המפלגות אחראיות. אנחנו לא דורשים תשובות מכולם, ובעיקר ממי שאחראי כעת - הממשלה הנוכחית. מישהו יודע מהי תוכניתו המדינית של ראש הממשלה? מה הוא יעשה רגע אחרי הבחירות, אם ייבחר? האם שמענו דיון באולפן טלוויזיה שמלווה במספרים אמיתיים שקשורים לחיינו ממש?
התנגחות בין פוליטיקאים על עובדות - כזו שמגיעה לכותרות? לאיפה נעלמה קביעת האג'נדה באמצעות הצעה יוצאת דופן, כזו שמחייבת התייחסות מהשחקנים האחרים (ע"ע בגין ושיקום שכונות, ברק ויציאה מלבנון, רבין ושינוי סדר העדיפויות?)
ההכרעות שנמנו כאן - איראן, כלכלה, יחסינו עם העולם, תהליך מדיני
לבחירות יש תפקיד בדמוקרטיה. הן אינן רק מעניקות את סמכות הריבון, שהוא העם, למחוקקים ולמקבלי ההחלטות. הן נושאות עמן פונקציה של זיכוך. זיכוך של רעיונות, תוכניות וטיעונים. הן אמורות ליצור שיחה ולחשל רעיונות בלבה הרותחת של התחרות. ללא הזיכוך הזה אנחנו נשארים עם הספינים, הלוקשים, הלהג על הרגע שאחרי, פליטות הפה וכל שאר הקונפטי. דווקא המפלגות הגדולות, או אלה שמחזיקות באג'נדה ברורה, מוצהרת, צריכות להיזהר מקונפטי; הוא הוא נתקע בגרונן. ראש הממשלה חש את זה כעת. קונפטי זה נחמד, זה צבעוני וזה קל. אבל זה לא בחירות.
לטובת כולם - מי שינצח ומי שיפסיד, מי שירכיב וממשלה ומי שיישב באופוזיציה - אנחנו זקוקים פה לשיחה אמיתית ונוקבת בהרבה. ההימור שלי? השיחה הזו עוד תתקיים לפני ה-22 בינואר. הבחירות האלה עוד לא התחילו. ראוי שמישהו יאתחל אותן. המישהו הזה הוא אנחנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם