המיעוט הקטן קובע
אפילו בין מצביעי הבית היהודי יש יותר שמאל ממה שנדמה. אז למה כשנתניהו רוצה קולות הוא פונה דווקא לימין?
וכך, נישאים על גבי ה"עובדות" שהוא מייצר ומוכר בהצלחה רבה, ממשיך הימין להפחיד שאוי לו למנהיג שיעז לגעת בהתנחלויות, אוי ואבוי לו למי שידבר אפילו על חזרה לגבולות 67', שלא להזכיר אפילו ברמז אפשרות של חלוקת ירושלים. ולפתע, כמו משום מקום, צונח על סדר יומנו סקרים מטלטלים שערכו בנפרד שני מכוני מחקר רציניים ואמינים, זה של מינה צמח וזה של רפי סמית, ולפיהם שני שליש מהציבור הכללי תומך בהסכם שלום שבמסגרתו תוקם מדינה פלסטינית מפורזת בגבולות 67', גושי ההתנחלויות יישארו בידי ישראל וירושלים תחולק. שני שלישים מהציבור. רק 20 אחוזים מתנגדים.
יתרה מזאת, יש רוב למהלך הזה גם בקרב מצביעי הימין. לפי הסקר של מינה צמח, רק רבע ממצביעי הליכוד-ביתנו מתנגדים להסכם כזה, ואפילו בקרב מצביעיו של בנט כמעט 50 אחוזים תומכים בו.
אלו נתונים מכוננים, משני תודעה, שהיו אמורים לחולל הרבה יותר מהומה ממה שחוללו. הם אומרים שלא רק שאין רוב לקיפאון המדיני שהשתלט על חיינו וגרם לבידודה של ישראל בעולם, אלא שמיעוט קטן, כמעט זניח, מתנגד להסכם כולל ולהקמת מדינה פלסטינית. הם אומרים שחבורה של ימנים קיצוניים השתלטו על המדיניות הישראלית ומובילים אותנו לעבר אסון, והכל בתואנת שווא של רוב בציבור.
ארתור פינקלשטיין, אמריקאי שאינו חי את המציאות הישראלית וימיו הגדולים כאסטרטג כבר הרחק מאחוריו, אינו מכיר באמת את הלכי הרוח בציבור, והוא סוחב את נתניהו ימינה אל עבר כישלון אפשרי בבחירות הקרובות.
בלי קמצוץ של אומץ לב ציבורי
עקרונות הסכם השלום עם הרשות הפלסטינית נקבעו כבר במתווה קלינטון, והם לא השתנו הרבה וגם לא ישתנו בעתיד. הם ברורים, צודקים, מוסריים ומצילים את ישראל מהפיכתה למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית. לפי דברי פרופ' ארנון סופר, מומחה בעל שם עולמי, כבר היום יחס הכוחות בין יהודים לערבים עומד על שישים-ארבעים. בתוך פחות מעשרים שנה הוא יעמוד על חמישים-חמישים. זה יהיה הרגע שבו יקרוס החלום הציוני המרהיב של מדינה יהודית ודמוקרטית, וישראל תהפוך רשמית למדינת אפרטהייד, שחצי מאזרחיה מדכאים את החצי האחר ושולטים בו, תוך שלילת זכויות יסוד בסיסיות.
לשם מוביל אותנו הימין בראשות נתניהו, והוא יודע את זה, אלא שאין לו קמצוץ של אומץ לב ציבורי הדרוש למנהיג כדי לשנות את זה. לעמוד מול חבורת הקיצוניים של מפלגתו ולומר להם שאין מה לדבר על סיפוח
הגדה, כפי שדורשים חברי הכנסת אלקין, יריב וכמובן משה פייגלין. הוא בטוח שאם לא יעשה כלום, לא יזיז כלי אחד על לוח השחמט המדיני, ינסה להיות קיצוני יותר מבנט, הוא ינצח. יחזיר לעצמו את הקולות האבודים. כך אומר פינקשלטיין.
אלא שההפך הוא הנכון. לפי הלך הרוח הציבורי, כפי שבא לידי ביטוי בסקרים ובעיקר בירידת המנדטים העקבית של הליכוד, נתניהו היה יכול אולי להציל את מפלגתו אילו לא היה נתקף בפאניקה הידועה שלו באשר לבית היהודי, ומנסה דווקא למשוך אליו את קולות המתלבטים הרבים שאינם רוצים להצביע למרכז-שמאל, ואינם יכולים להצביע עבור הליכוד-ביתנו, שאינם מייצרים תקווה או אלטרנטיבה לימין הקיצוני.
אין ספק שבבחירות הקרובות הימין ינצח. אבל זה יותר בגלל האופי המעצבן של בוחרי המרכז-שמאל מאשר בשל התמיכה במדיניות הימין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם