האיום העולמי החדש: אל קאעידה באפריקה
האמריקאים אמנם הצליחו למחוץ אותם בעשור האחרון באירופה ובאסיה, אבל בדרום מרים ראש הענף המסוכן והאפקטיבי ביותר של הארגון
האמריקאים גובים פחות מסים ומוציאים יותר כסף. כדי להתחיל לפתור את בעיית טריליון הדולר הזו האמריקאים, מן הסתם, צריכים לעשות שני דברים - לאסוף יותר מסים (מספיק לחזור לרף המס בתקופת רונלד רייגן, המשיח של הרפובליקנים) ולקצץ בהוצאות. זהו. אך כבר שנים האמריקאים חושבים שהמדינה שלהם יכולה לחיות על כרטיס אשראי, כולל כאשר היא יוצאת למלחמות.
בעוד שהדמוקרטים של אובמה מוכנים לקצץ בהוצאות, הרפובליקנים, קיצוניים מתמיד, לא רצו להעלות את המסים בדולר אחד, למיליארדר אחד. מדוע? משום שהם שבויים של קבוצות אינטרסים, חברות לובי והרבה תפיסות מוטעות לגמרי על תפקידה של ממשלה בכלכלה קפיטליסטית. אצל הרפובליקנים התחרות פשוטה מאוד - מי שיגנה ויבעט יותר בממשלה הפדרלית ינצח. אז זה מה שהרפובליקנים עושים, ולעזאזל עם התוצאות.
המחזה הפתטי ביותר היה בצהרי יום שלישי. בית הנבחרים האמריקאי התכנס. לנציגי העם האמריקאי ניתנה ההזדמנות לחוות את דעתם על עסקת החבילה שהעביר הסנאט בלילה הקודם - עסקה שתכליתה מניעת נפילתה של ארצות הברית לתהום כלכלית. שום רשת שידור אמריקאית לא העבירה את הדיון המקדמי ההזוי ההוא, ביום שלישי, וחבל. הוא ייצג כל כך יפה את השפל של הפוליטיקה האמריקאית המודרנית.
זה אחר זה קיבלו חברי הקונגרס הנכבדים את זכות הדיבור, שאותה ניצלו בהתלהבות כדי לחבוט בכו-לם: בסנאט שמצפה מהם לחוקק חוק "מורכב כל כך" בלי שיהיה להם הזמן "ללמוד אותו", כאילו השווקים יכולים לחכות; במשרד האוצר האמריקאי שהכין הצעה "מטורפת" שתוביל לכך שהילדים "שלנו" ישלמו ריבית נשך על כל דולר שאמריקה לווה עכשיו מהעולם.
הם חבטו גם במוסד שהם מייצגים וב"אינטרסים החבויים שמניעים אותו", בתרבות הפוליטית של וושינגטון, בנשיא אובמה וכמובן גם בחבריהם לבית. דיבורים גבוהים על החובה הציבורית העליונה לדורות העתיד, ואז הסבר תוקפני מדוע הצעת הבית הלבן והסנאט צריכה להידחות. השבוע גם עלה השכר של נבחרי הציבור האמריקאים, ואחד מחברי בית הנבחרים יילל על "הציניות שבהעלאת השכר לחברי הקונגרס דווקא עכשיו". הוא טען למעשה שזו קונספירציה שתכליתה להבאיש את תדמית הנבחרים (מאוד אופטימי מצדו להניח שיש עוד מרחב להבאשה).
שעות מאוחר יותר הצביעו רוב הרפובליקנים נגד ההצעה, אך קואליציה צרה של דמוקרטים והזן הנכחד הקרוי "רפובליקנים מתונים" הצילו את אמריקה ממיתון. זה עוד לא הסוף, הודיעו הקיצוניים הרפובליקנים, יש לנו העלאת תקרת החוב בעוד חודשיים. מה שהיה עד עכשיו הוא משחק ילדים, רק הקדמה, והפעם לא יהיו ויתורים.
כך, באיומים האלה, הסתיימה פרשיית המצוק הפיסקלי. מה עוד אפשר לומר עליה? שכמה טוב לדעת שהכלכלה הגדולה בעולם - זו שסחבה את כולנו למיתון עולמי נורא - נמצאת בידיים רציניות. זו צפויה להיות קואליציה בינלאומית נגד משטר פונדמנטליסטי. תהיה מלחמה. הקיצונים כבר מוכנים, מחופרים עמוק ומחכים למתקפה האווירית שתהיה רק המכה הראשונה. אחריה הם יקראו לג'יהאד, ומי יודע, אולי הרדיקלים ינהרו לקרב. זה לא יקרה במזרח התיכון, אלא באפריקה, והסיפור הזה הוא אחד הבטוחים - אולי הקטלניים - של 2013.
ארגון אל-קאעידה נמחץ בעשור האחרון. רשתות מקומיות נחשפו. תאים סודיים נעצרו. פוענחה התקשורת הפנימית בתוך הארגון, והתנהל מאמץ בינלאומי בהנהגת האמריקאים לבודד את מנהיגי אל-קאעידה מפעילי השטח.
מיד אחרי 11 בספטמבר החלה הפעילות היסודית למחיקת אלקאעידה באירופה, פעילות שנמשכת עד ימינו אלה. אפשר לומר במידה גבוהה של סבירות שאל-קאעידה, הגוף שחולל את פעולת הטרור המצולמת בהיסטוריה, לא קיים כארגון ביבשת אירופה.
כן, יש לו תומכים. פה ושם יש אולי תא של צעירים נלהבים ששומעים דרשות בערבית באינטרנט, ואולי אפילו מתכננים פיגועים, אבל זה לא ארגון - עם היררכיה, תכנון, פקודות ויכולת להוציא מבצעי טרור מורכבים. מה שהחל במסגד בהמבורג שבגרמניה ונגמר במטוסים המתרסקים למגדלי התאומים דרש יכולת קבוצתית מסוימת, שכנראה (הכל לפי
גם באסיה ספג אל-קאעידה מכה קשה, אולי אנושה. בן לאדן חוסל. קציני המבצעים שלו חוסלו מזמן. פעילויות המל"טים של האמריקאים הרגו אלפי בני אדם, בלי בג"ץ ובלי בצלם (כפי שרבין המנוח נהג לומר), וגם לעתים בלי אבחנה מדויקת בין אזרחים ללוחמים.
פעילות המל"טים פגעה שוב ושוב, ושוב, בתשתית הארגונית של אל-קאעידה ותומכיו בטליבאן הפקיסטני. כבר כשבן לאדן חוסל הוא היה מנהיג בלתי אפקטיבי של ארגון במנוסה; היום מצבו של אל-קאעידה קשה אפילו יותר.
אך יש מקום אחד שבו אל-קאעידה בכל זאת פורח. המערב הפרוע של העולם הוא היום דרומו. ההידרה שהיא אל-קאעידה מצמיחה את ראשה מחדש באפריקה, והצמיחה הזו בפירוש מאיימת על הביטחון הבינלאומי, ולבטח על יציבותה היחסית של היבשת כולה.
זרוע אל-קאעידה בצפון אפריקה נחשבת היום לאגף המסוכן והאפקטיבי ביותר של הארגון כולו. מאז 2003 היא מתמחה בחטיפות - והרוויחה כך, בין היתר מממשלת צרפת, לפחות מאה מיליון דולר. אך הפעילות הרדיקלית התרחבה גם דרומה, אל לב היבשת - מסודאן, דרך ניגריה עד מערב היבשת. עד כדי כך שהאו"ם העביר לאחרונה החלטה שמאשררת התערבות חמושה של אומות אפריקה כדי לנסות ולהשתלט על הראש החדש של ההידרה האיסלאמיסטית - במקרה הזה במאלי.
בחודש אפריל קרה הדבר הדרמטי. אנשי אל-קאעידה - רובם משבטי הטאורג שחברו לקדאפי המובס בלוב - השתלטו על כל צפונה של מאלי, מדינה קטנה במערב אפריקה, שדווקא נהנתה עד לאחרונה מיציבות מסוימת.
מאלי (14 מיליון בני אדם) היא כמעט כולה מוסלמית, אבל יש הבדל אתני עמוק בין הדרום השחור ברובו ובין הצפון, שם מתגוררים שבטי הטאורג, שרואים את עצמם כעליונים על השחורים המקומיים. על המתיחות הזו העולם לא היה שומע כנראה לעולם אלמלא המלחמה הממשמשת ובאה. הדרך היחידה שבה מאלי חלחלה לתודעה המערבית היא באמצעות אחת הערים המיתיות ביותר בעולם: טימובקטו, פעם מוקד של פריחה מוסלמית באפריקה.
גם העיר העתיקה הזו מצויה עכשיו בשליטה מעשית של הקיצונים האיסלאמיים - והם לא חוסכים ממנה את כל השיטות הברוטליות המוכרות. כמו הטליבאן, שתפס את השליטה באפגניסטן בסוף שנות ה-90, האל-קאעידיסטים במאלי התפנו מיד להפעלת המשטר הקודר והמפלצתי שלהם על האוכלוסייה.
מאות אלפי בני אדם כבר נמלטו כפליטים למאוריטניה, ולא פלא - מולדתם הפכה לבסיס הרשמי של שני ארגוני הטרור האסילאמיסטי הידועים ביותר לשמצה באפריקה: בוקו חראם של ניגריה ואל-קאעידה של המגרב - קבוצה שהייתה כנראה מעורבת במתקפה המשולבת על הקונסוליה של ארצות הברית בבנגאזי, במהלכה נרצח השגריר האמריקאי.
המשטר החדש, אם אפשר לקרוא לו כך, עוסק בהנחלת הפונדמנטליזם האיסלאמי במיטב המסורת הטליבאנית. כריתות ידיים הופכות לפרקטיקה כמעט שגרתית - "הניו יורק טיימס" דיווח לאחרונה על מקרה כזה שבו השלטונות נהגו התחשבות ואפשרו סם הרדמה. אסור לעשן כי ניקוטין הוא סם אסור, ואסור גם להאזין למוזיקה ברדיו.
מבנים עתיקים שנחשבים אתרי מורשת עולמית נהרסו משום שהאיסלאמיסטים האשימו כי מדובר בבנייה שנעשתה על ידי עובדי אלילים. כמובן השמירה הקפדנית על הדת לא כוללת מניעת עבדות מודרנית, שנעשית כמעט בגלוי בצפון מאלי, סחר בסמים ובנשק. בעוד שהקהילות המקומיות מגורשות, נשותיהן נאנסות, הילדים מגויסים לג'יהאד של כפיית חוקי השריעה.
התיאורים האלה מטרידים במיוחד את ארצות הברית; בארצות הברית לא שכחו מה היה מחיר ההתעלמות ממשטר הטליבאן באפגניסטן. מה שנראה בשנות ה-90 כבעיה מקומית של טרור הפך לבעיה עולמית כשהתברר כי המשטר היחיד שתומך, בגלוי ובפומבי, באוסאמה בן לאדן, יושב בקאבול.
בעולם גלובלי, במילים אחרות, אין יותר נחלות של טרור מקומי שהן בעיה של אסייתים או אפריקאים. ההתפשטות של הטרור היא אינהרנטית במקרה של השתלטות מוחלטת על מדינה או חבל ארץ; מה יעשו הרדיקלים אם לא ישאפו למטרות נרחבות יותר? יישבו תחת גפנם?
אז ייתכן שתהיה מלחמה, וארגוני טרור איסלאמיסטיים אפריקאיים רבים יהיו מעורבים בה, כמו גם כמה אומות, מועצת הביטחון של האו"ם ומאות מיליוני דולרים שאמורים לממן את המערכה.
סיפור אחד לרגל השנה החדשה. סוג של אופטימי. בימים אלה אנחנו בעיצומו של נשף חתונה ארוך מאוד לאחת, צעירה סינית. זה אמור להימשך שבעה לילות ושמונה ימים.
היא בתו של אדם בשם וו רוביאוו. שמה של הצעירה לא פורסם, אבל היא החליטה להינשא לאהוב נעוריה, פקיד ממשלתי בג'ינאג'אג. הנדוניה שלה: כמאה מיליון דולר.
ארבעה ארגזים של זהב טהור הונחו על מיטתה המיועדת של הכלה. גם מכונית הפורשה שלה התמלאה בזהב. מובן שזה האלמנט הסמלי. מאות מיליוני יואנים הועברו לחשבון הזוג הצעיר, וגם כמובן בעלות על כמה וילות ורשתות של חנויות מקומיות.
בשנים האחרונות יש תחרות נדוניות בג'ינאג'אג - כך מדווח "הדיילי טלגרף" - בין המיליארדרים המקומיים. עיתון הפוסט של דרום סין ביקש וקיבל תגובה. נכון, נמסר מטעם המשפחה, שהנדוניה שווה מאות מיליוני דולרים, אבל נשף החתונה יהיה קצר משמונה ימים. אב הכלה המאושר, כך נמסר, רוצה "לשמור על הדברים פשוטים עד כמה שניתן".
nadav.eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם