חודש אחרי הטבח: מה יהיה גורל "סנדי הוק"?
בעיירה ניוטאון שבקונטיקט, שבה התחולל הטבח האכזרי של התלמידים, מתלבטים לגבי גורל בניין ביה"ס. חלק דורשים להרוס אותו, אך אחרים טוענים: "זה יהיה כמו להגיד לשטן 'ניצחת'"
אחרי תום ימי האבל וטקסי הזיכרון מנסים בעיירה הקטנה, שבה השכול נגע בצורה כזו או אחרת בכל תושב, לחזור לשגרה. ביום ראשון נערכה ישיבה בהשתתפות מאות תושבים שדנו בשאלת עתידו של בית הספר. חלק סירבו להחזיר את ילדיהם לזירת הטבח ודרשו להרוס את המבנה ולהקים במקום אנדרטה לזכרם של 20 התלמידים ושש הנשים מהסגל החינוכי.
שלט זיכרון של הטבח בקונטיקט. צילום: MCT
אחרים סברו כי הדרך הטובה ביותר להמשיך בחיים היא דווקא במקום שבו הכל נעצר, ויש להסתפק בהריסת הכיתות שבהן מצאו 20 התלמידים את מותם, ובנוסף להקים חדרי זיכרון, בדומה לצעדים שנעשו ב-1999 לאחר טבח התלמידים בבית הספר התיכון קולומביין שבקולורדו.
"יש לי שני ילדים שכל עולמם נלקח מהם", הסביר אודרי בארט, שילדיו למדו בבית ספר ולא נפגעו בטבח. "בית הספר סנדי הוק הוא בית הספר שלהם, לא של העולם, לא של ניוטאון. אנחנו לא צריכים להעמיד פנים שזה לא קרה, אבל אני לא מתכוון לבקש מהילדים שלי להתחבא. אי אפשר לקחת מהם את בית הספר שלהם".
דברים דומים אמר גם מרג'ין באג'ראליו, שאחותו למדה בבית הספר סנדי הוק ושרדה את האירוע. "זיכרונות הילדות הטובים ביותר שלנו הם מבית הספר היסודי, ואני לא חושב שפסיכופט אחד צריך לקחת מאיתנו יותר ממה שהוא לקח עד עכשיו".
נאבקים יחד נגד תעשיית הנשק
מי שהצטרפו לדיון היו גם תלמידים לשעבר של בית הספר, כולל פרן ברסון, שלמד בסנדי הוק בשנות החמישים ותמך בהשארת המבנה על כנו והקמת מצבה לזכר הקורבנות בחדרים שבהם אירע הטבח. "להרוס את המבנה כולו יהיה כמו להגיד לשטן'ניצחת'", הסביר.
מנגד, יש מי שרואים בחזרה לבית הספר מעמסה נפשית, שספק אם התלמידים הצעירים יוכלו לעמוד בה. "לא הייתי רוצה לשלוח את הילדים שלי בחזרה לבית הספר. אני פשוט לא רואה איך התלמידים יוכלו להתגבר על מה שקרה שם", הסבירה סוזן גיבני.
כך או כך, הסכמה אחת שכן נרשמה במהלך הדיון היא כי לא משנה מה יוסכם, התלמידים, שהועברו בינתיים למבנה חלופי כעשרה קילומטרים ממקום הטבח,
חייבים להישאר ביחד.
בד בבד יצאה אתמול לדרך יוזמה חדשה של תושבים, ובהם לא מעט משפחות שכולות, שהחליטו להצטרף למאבק לחקיקה מגבילה נגד תעשיית הנשק. חברי הקבוצה, המכונה "ההבטחה של סנדי הוק", מתכוונים לפעול להעלאת המודעות לאבטחת בתי הספר, להגברת בדיקות המצב הנפשי של המבקשים לרכוש כלי ירי ולמאבק באלימות הנובעת מתפוצתם הרחבה של כלי הנשק.
"לנוח הייתה זכות להיות בטוח בבית הספר", אמרה מארי קלוד, סבתו של נוח פוזנר בן השש שנרצח במתקפת הירי. "הייתה לו זכות לחיות את חייו, למצוא עבודה ולנהל חיים נורמליים. אני חושבת שזה יותר חשוב מכך שלמישהו יהיה רובה שיכול למחוק כיתה שלמה בכמה שניות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם