"גבר מנהיג מלחמות, אישה מנהיגה פוליטית"
גאולה כהן בת 87. בראיון שהיא מגדירה כאחרון שלה היא מבהירה שלא יהיה כאן שלום אף פעם, ומציגה עמדה מפתיעה כלפי שלי יחימוביץ'
כהן , כפי שהיא באמת, הייתה ונותרה חיה פוליטית. עוקבת אחרי האירועים בעין נדיבה ובלב פתוח. השנים ריככו את עמדותיה הנוקשות. בנות דורה הולכות ונעלמות, אבל תופסות המקום מוצאות אצלה פינה חמה של חסד. "שלוש נשים, לא פחות, מתמודדות היום על ההנהגה, יחימוביץ', לבני וגלאון", היא מתמוגגת. "אני מאוד מאמינה במנהיגות של אישה. ולא כי אני פמיניסטית, מעולם לא הייתי. אבל אני חושבת שבמשך ההיסטוריה, נשים ברגעי מבחן לקחו כיוון נכון ובצמתים מסובכים ידעו להחליט ולחתוך".
וגברים לא?
"גבר בוהה, נלחץ, מהסס, ואילו אישה מנהיגה מתרשמת ומחליטה. היא רחמנית כשצריך ואכזרית כשצריך. לא תמיד היא צודקת, אבל יש בה כוח הכרעה. גבר מנהיג מלחמות, אישה מנהיגה פוליטית. לא במקרה אלוהים אמר לאברהם באופן דרסטי כזה, כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה. כי גם אלוהים בחר בשרה למנהיגה האמיתית מאחורי בעלה".
למה בליכוד אין נשים בשדרת המנהיגים הראשונה?
"גם פעם כמעט לא הייתה אישה במחנה הימין. היו סמלים כמו שרה אהרונסון, גיבורת חיי. בדרך כלל זה תלוי במנהיג, אם הוא מעודד בחירת נשים לשורה הראשונה או לא. חבל מאוד שאין נשים בתפקידי הנהגה בליכוד. לפחות לא מישהי בולטת. לפחות לא כמו בשמאל או במרכז. והרי בגין היה ג'נטלמן וז'בוטינסקי העריך כל כך את האישה. חצי מהסביבה שלו הייתה נשית - אשתו ואחותו והגיבורות של הרומן שלו. הוא היה רומנטי מאוד, ז'בוטינסקי. הייתי מאוהבת בו. למרות שהיה כל כך מכוער, הייתה לו נשמה יפה".
צחי הנגבי וירושלים מתערבבים על קירות הסלון של גאולה כהן בהרמוניה שמחה. חומות העיר העתיקה ביצירת אמנות של אורי צבי גרינברג לצד ציור של צחי ואמא חבוקים על המדרגות. תלתליו בתלתליה, חיוכו בחיוכה. תצלומים ישנים שלה נואמת וסוחפת, נאה ותמירה. תמונות שלה היום, מבוגרת, מפויסת, תוססת, עדיין מלהיבה, לצד קבר רחל והר הבית במסגרת עץ כבדה. "אני תולה את עצמי על הקיר", היא מחייכת. "לא צריכה לצאת כל כך החוצה".
מה דעתך על הכנסת היוצאת?
"חברי הכנסת היום ירדו בכמה מעלות בהשוואה לחברי הכנסת בתקופתי. היום הם מחוקקים הרבה חוקים פשוטים שנורא חשובים לאזרח. אנחנו היינו עסוקים בחוק רמת הגולן ובחוק העלייה ובחוק ירושלים, דברים נשגבים, הציונות הכי גבוהה שאפשר. לא הייתה לנו ברירה. היינו מוכרחים. היום כבר לא נשקפת סכנה מיידית לירושלים ולרמת הגולן, ולכן חברי הכנסת והממשלה עוסקים בעיקר בנושאים הכלכליים והחברתיים.
"לא עוד מנהיגים נפילים ונאומים מזהירים
במי תבחרי, אם כך?
"אני מעריכה מאוד את בנט. הוא בחור אמיץ. האידאולוגיה שלו עונה לאידאולוגיה שלי. ובכל זאת אחליט ברגע האחרון. אין לי הרבה ברירות מלבד להצביע לליכוד או לנפתלי בנט. אני לא בעד מפלגות קטנות וקיצוניות. לפעמים אני אומרת שצריך לחזק את החזקים, ולפעמים אני אומרת שצריך לחזק את החלשים".
את לא אמורה להצביע לליכוד בגלל בנך צחי?
"לא. להפך. אני חינכתי את צחי להצביע לפי הלב והנטייה. לא הצבעתי לקדימה כשהלך אליה. אני לא אוהבת מפלגות בלי שורשים. אני לא אוהבת שיושבים סביב השולחן וכל אחד כותב פרק במצע. כשצחי פרש לקדימה הצבעתי ליכוד".
ואיך הרגשת?
"לא הרגשתי טוב. אמרתי לצחי שקדימה לא תחזיק מעמד ובסוף תיפול. הוא יכול להעיד על זה. אני מאמינה בתנועות שנולדות מתוך מאבק. היום הוא חזר לליכוד ואני שמחה מאוד. מה היה בקדימה? מאיפה היא באה, לאן היא התכוונה ללכת, מי היה צריך אותה בכלל? הרי לא היו לה שורשים, ושורש הוא הלב והמהות של מפלגה פוליטית. שורש הוא גם פירות וגם שמים, כי גופו באדמה אבל פניו נשואות למעלה. כשאין לך שורש, את סתם תוקעת זרע בעציץ. תנועה היא דבר חי, יש לה נשמה, יש לה חלומות. את לא יכולה להחליף ככה את השלט על הדלת ולכתוב היום קדימה ומחר חירות".
זה בדיוק מה שצחי הנגבי עשה.
"צחי הלך אחרי שרון. הייתי קשורה מאוד לשרון, וצחי כאיש מלחמה וצנחן הלך אחריו כי שרון שבה את לבו. שרון היה ידיד ולוחם. אידאולוג הוא לא היה, אבל במלחמה על הציונות הוא עמד במקום הראשון. צחי הלך בדרכו, ועכשיו, משאיננו, החליט לחזור הביתה. אני שמחה כשחוזרים הביתה. גם מפלגה היא בית".
אז למה אולי תצביעי בנט?
"אני מעריכה מאוד את נתניהו. הוא נאמן לדרכו. הוא איש עשייה. יש לו קבלות. אבל אני גם אוהבת מאוד את בנט. יש בו משהו רענן, נקי. רק אסור לשכוח שקל להיות נקי כשאתה המנהיג של מפלגה קטנה. כשיש לך תנועה גדולה, כל הבעיות מתפרצות".
ויחימוביץ'?
" אני מעריכה אותה מאוד. זו בחורה שחושבת באופן עצמאי. יש לה מוח ונכונות להילחם, כל התכונות שאני רוצה לראות בפוליטיקאים. אני רק לא בטוחה לגבי האידאולוגיה שלה. כל שנותיי חייתי עם אידאולוגיה. הגעתי לבית סוהר בגללה, הלכתי אחרי ז' בוטינסקי למלחמה. כל הדברים האלה עיצבו את הצד הרוחני והאידאולוגי שבי. לא כל אחד צריך לעבור בית סוהר, אבל צריכה להיות אידאולוגיה מוצקה, ברורה, שנאמרת בקול צלול.
"אהבתי איך היא תמיד הסתכלה על דברים בעין חיובית. אהבתי אותה כי לא הייתה בה שנאה. שנאה מעכירה את המוח. אבל בזמן האחרון השנאה שלה לנתניהו מעבירה אותה על דעתה. יחימוביץ' מגלה את השנאה הזו בכל פה. הרי הרבה יותר קל לשנוא בפה מאשר בלב. ולמה לשנוא? זה פוגע בך. זה מעוות אותך. חבל להידרדר לשם. ומה יש לשנוא בנתניהו? את לא אוהבת את האופי שלו, אל תתחתני איתו. את לא אוהבת את הדעות שלו, אל תשבי איתו לאותו שולחן. אבל למה לשנוא?"
והמפלגה?
"מפלגת העבודה היא התנועה היחידה אחרי הליכוד שיש לה היסטוריה. כשיש לך היסטוריה ושורשים אתה נטוע היטב. היא מתאוששת עכשיו, ואני שמחה מאוד על כך. הרי אילו חירות הייתה מידרדרת לעץ יבש, הייתי מבקרת את זה. טוב מאוד שיש רעננות חדשה במפלגת העבודה".
גאולה כהן משבחת את מפלגת העבודה. מישהו צריך להתחיל לדאוג?
"היום אני לא רואה הבדלים אידאולוגיים מהותיים בין הליכוד לעבודה. לא ביחס למדינת ישראל, לא ביחס לערבים, לא ביחס לחינוך. שלי יחימוביץ' היא חברה קרובה של גדעון סער, שהיה תלמיד שלי בתחייה. לא זכור לי שיש ביניהם חילוקי דעות. הרי גם נתניהו אמר 'שתי מדינות לשני עמים', למרות שהוא לא מאמין בכך אפילו אם יגיד את זה עשרים פעם".
אז למה הוא אמר את זה?
"לפעמים צריך להגיד דברים כדי לצאת ממצוקה. אתה עומד על הבמה הבינלאומית, מסביבך לחצים בלתי אנושיים, ויש רגע שבו אתה אומר משהו שלא תמיד חשבת עד הסוף על המשמעות שלו. נתניהו אמר את זה פעם אחת, בנאום בר אילן, ומאז לא שמעתי אותו חוזר על המשפט בשנית. אני בטוחה שהוא התחרט עליו ברגע שאמר אותו. גם יחימוביץ' במפלגת העבודה אומרת אותו, וגם שם אני בטוחה שהיא לא באמת מאמינה למה שהיא אומרת".
מפלגת העבודה מאשימה את הליכוד בקשרי הון-שלטון ובהעלאת מסים למעמד הבינוני.
"אנחנו נושאים מהעבר כל מיני מורשות של סוציאליסטים וקפיטליסטים וטייקוניסטים. אין הבדל מהותי, בפרט כשמפלגת העבודה מעולם לא עמדה באמת מול מציאות כלכלית אכזרית עם החלטות קשות. אני חושבת שטוב שאדם חושב בכיוון חברתי, אבל הוא לא תמיד הוא מסוגל לממש את המחשבות שלו".
ויאיר לפיד?
"יש לו צורך ברור להיות מעורב, להשפיע, לשנות את המציאות. אבל זה לוקח זמן. אין הוקוס-פוקוס. אני אדם של עקרונות, אני לא יודעת מה העקרונות שלו לגבי הדברים המהותיים כמו הארץ, העם, היהדות והמורשת. כשלעצמו, הוא בחור חביב מאוד. בדרך כלל הפוליטיקאים עצבניים ורגזניים, והוא - חיוך שפוך על פניו גם אם הוא אומר דברים כואבים. יש בו הרבה תכונות במידה. ציונות במידה. חוכמה במידה. יופי במידה".
וציפי לבני?
"לבני הוכיחה סוג של מנהיגות. צחי העריך מאוד את כושר הניתוח החד שלה. היא הגונה אבל תוקפנית. אומר זאת כך: ציפי חכמה מכדי להיות יהירה כל כך".
ליברמן?
"אני מעריכה מאוד את אומץ לבו".
יש שיכנו זאת כוחניות.
"כשמכירים את ליברמן מבחוץ רואים רק את הכוחניות שלו. מעטים יודעים שיש לו אומץ לב רוחני. ליברמן אומר מה שהוא חושב. הוא לא משחק משחקים, למרות שנורא הצטערתי על האופן שבו הוא סילק את דני איילון. ביקרתי אותו על כך. אפילו רציתי להתקשר אליו ולומר לו, לא טוב עשית. לא בהחלטה לפטר אלא בצורה שבה פיטרת. איך פיטרת אותו ככה, הלא הבןאדם הזה היה מסור לך כל כך".
יאיר שמיר, הרכש החדש שלו, הפתיע בהכרזות יוצאות דופן.
"יאיר שמיר פחות מדי זמן בפוליטיקה מכדי שיוכל לבקר דברים ואנשים בצורה כזו".
היית קרובה לאביו, יצחק שמיר. לדעתך הוא מבייש את מורשתו?
"לא עד כדי כך. זכותו לומר את דעתו, אבל אני מצטערת שהוא לא מחכה עוד קצת זמן, ומנסה את כוחו בכל החתחתים בדרכו הפוליטית לפני שהוא קובע כבר היום דעות ואמירות. צריך קצת להתבשל. יצחק שמיר, אחרי שנים בפוליטיקה, לא היה אומר מה שיאיר שמיר אמר לפני שהוא בכלל נכנס. יצחק שמיר היה זהיר כל כך. היום הוא בוודאי היה אומר לבנו, אתה מעט מדי זמן בפוליטיקה מכדי להגיד יותר מדי דברים על יותר מדי אנשים".
גאולה כהן, נערת כרם התימנים, הצטרפה לשורות האצ"ל והלחי, ובחסות שם הכיסוי "אילנה" הביאה לציבור היהודי את חדשות הרדיו המחתרתי "קול ציון המשתחררת". ב-46' נתפסה בידי הבריטים ונידונה לתשע שנות מאסר, אך שנה לאחר מכן ברחה מהכלא וחזרה לפעילותה המחתרתית.
ב-72' חברה כהן לתנועת החירות ונבחרה לכנסת השמינית מטעם הליכוד. ב-79' פרשה מהליכוד בשל מאבקה נגד מדיניות קמפ דיוויד של מנחם בגין, וייסדה את התחייה. באותה תקופה כיהנה כיו"ר ועדת הקליטה של הכנסת, ופעלה להעלאתם של יהודי ברית המועצות ויהודי אתיופיה, לצד פעילותה הנחרצת להתיישבות יהודית, בראש מחנה נאמני ארץ ישראל.
19 שנה כיהנה כהן בכנסת, ובמהלכן בלטה בהתנגדותה העזה לנסיגה מסיני ולהסכמי אוסלו. היא ראתה במשוואה "שטחים תמורת שלום" עיוות מוסרי. ב-81' נחקק ביוזמתה "חוק יסוד ירושלים", הקובע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל. כהן התנגדה בכל משך כהונתה למפלגות הערביות בכנסת, וראתה בהן שלוחות של אש"ף החותרות תחת קיומה של מדינה יהודית ציונית.
בשנת 90' התמנתה לסגנית שר המדע והטכנולוגיה, אך שנה לאחר מכן פרשה מהתפקיד וחזרה לליכוד. בכנסת ה-14 שובצה במקום ה-22, הלא ריאלי. בשנת 2007 הוענק לה תואר יקירת ירושלים. בשנת 2012 הפכה לכלת פרס ישראל.
בגילה ובמעמדה קנתה גאולה כהן את הזכות להתבונן על המרחב הפוליטי במבט-על. לצורך זה יש לה ספרייה עשירה, מזכירה אישית, מטפלת פיליפינית ועשרות ידידים וקשרים. היומן שלה עמוס. הטלפון לא פוסק מלצלצל, וכהן - כמו כהן - מושכת בחוטים בחדווה. הנה הבוקר הודיע דני דיין על התפטרותו מראשות מועצת יש"ע, וכבר גאולה כהן חשה לנחם את אלו שתהו על דרכו. "הוא בחור מבריק, יודע לכתוב, צריך להתקדם", היא פוסקת בטלפון. "צריך בחורים כמוהו בכנסת. ואל תדאג, מישהו טוב לא פחות יגיע ליש"ע במקומו".
רק בדעותיה היא עדיין שמרנית, שבויה בחלומה. "השמאל היום התכווץ כי אין לו מה להציע. העם נעשה ימני יותר כי הוא גילה שהימין צדק ביחס להתיישבות, לגוש קטיף ולירושלים. העם התפכח. בפינוי גוש קטיף ראיתי ילדה מחבקת את עץ התות בחצר ביתה. היא אמרה לו בדמעות,'אל תיתן להם פירות', ולא ידעתי אם התכוונה לחיילים שבאו לפנות אותה או לערבים שבאו לרשת אותה".
שרון , מנהיג הימין הנערץ עליך, יזם את ההתנתקות ופיקח עליה.
"כנראה נכנס בו דיבוק. רק דיבוק יכול להסביר את השינוי הזה שחל בו. כל כך אהבתי והערצתי אותו. אני אומרת, יש אנשים שאלוהים עשה אותם בעבודת יד, אחד-אחד. לא בשטאנץ. אז לפעמים יוצא קצת מחוספס".
שרון העיד על עצמו שדברים שלא רואים ממקום מושבך בכנסת, רואים גם רואים על כס ראש הממשלה.
"אני לא מסכימה עם זה. לפעמים אתה פועל מתוך חולשה. פתאום אתה מגלה נוף אחר, שלא ראית קודם, והעקרונות שלך נמוגים בתוכו. יש דברים נכונים מכאן וגם משם. שרון של ההתנתקות לא היה שרון של ההתיישבות, בדיוק כמו שהשמאל של היום הוא לא השמאל של פעם. השמאל של פעם היה לוחמני יותר נגד הימין והייתה לו אמונה עמוקה ואידאולוגיה. בשם הלהט שאפיין אותו רצה לעשות פה מהפכות. לא הסכמתי לכולן, אבל הערכתי את העובדה שהיו שם אריות. היום אין אריות בשמאל".
ובימין?
"הליכוד הוא לא תנועה קלה. ידענו הרבה מנהיגים כמו בגין ושרון שנדרשו להשקיע כדי להחזיק מעמד. אני מתבוננת על הימין היום וחושבת שצריך להזכיר לו מדי פעם להמשיך במפעל ההתיישבות".
רק לאחרונה הורה נתניהו על בניית 1,500 יחידות דיור ברמת שלמה.
"הקצב לא מספיק. אני לא אומרת שצריך להקים יישוב אחרי יישוב כמו פעם, כשבנינו שמונה ותשעה יישובים בבת אחת. אבל הכיוון צריך להמשיך, כמו עמוד אש לפני המחנה. אני לא רואה את זה אצל נתניהו במידה מספקת. הוא אהוב מאוד על המתיישבים, ובכל פעם שהוא מגיע הם מקבלים אותו בכבוד, אבל צריך יותר. בכל פעם שעולה יישוב חדש בארץ, אין מספיק חגיגות סביבו. וחבל, כי החגיגיות הזו של התיישבות ציונית משפיעה עמוקות על הדור הצעיר ועל המתיישבים החדשים".
ההתנחלויות מעוררות את חמת הפלסטינים, האמריקנים והשמאל, שרואים בהן מכשול לשלום.
"כבר מההתיישבות הראשונה בחברון ובאלון מורה היו לנו מאבקים קשים מאוד עם האמריקנים ועם השמאל. אבל השורה התחתונה הייתה שלמרות המאבקים, היישובים קמו. אני מציעה לא לפחד יותר מדי מהאמריקנים ומהאיומים שלהם. שום התיישבות לא קיבלה את אישורם".
והפלסטינים?
"הם יכולים להגיד עד מחר שאם נפנה את היישובים יהיה שלום, אבל חלק מהם חיים עד היום באמונה שיום אחד יחסלו את העם היהודי. זה כתוב אצלם במסמכים ובתעמולה ובתוכניות הלימודים. השאיפה שלהם היא לגרש מפה את היהודי האחרון, ומולם עומד הרצון שלנו לעשות צדק עם עצמנו וגם עם הערבים. כשבאנו לארץ לא הייתה פה מדינה פלסטינית. וכשהאנגלים שלטו בהם ובנו, מי נלחם בהם, אנחנו או הם? הקמנו את היישוב היהודי בדם ובמלחמה, הכרזנו על המדינה שהם התנגדו לה, אבל אנחנו ניצחנו".
זו בנייה יהודית בשטחים פלסטינים.
"לא צריך לנשל או לגרש את הערבים, חס וחלילה, רק לקנות מהם בתים. יש ערבים רבים במזרח ירושלים, למשל, שרוצים ומוכנים למכור. ויש מגרשים רבים בשטחים בארץ שאפשר לקנות ולבנות עליהם בתים".
במקומות רבים המגורים בהתנחלות מסכנים חיי ילדים ומבוגרים.
"ככל שנגור שם יותר יהיו פחות פיגועים. לכל מאבק יש מחיר, אבל בסופו של דבר הוא מסתיים בניצחון".
ההגנה על התנחלויות, בעיקר הקטנות שבהן, עולה למדינה הון עתק.
"לא באנו לפה כדי להקים קופה ציבורית אלא כדי להחזיר את ארץ ישראל לעם ישראל".
את בעד שלום?
"לא באתי לעשות פה שלום. שלום יש בשווייץ. באתי לארץ ישראל, ואם היו מגישים לי אותה על מגש של כסף או שלום הייתי מאושרת. מאחר שמדובר במגש דמים, כמו שכתב אלתרמן, אז צריך להיות מוכנים להשיג אותו במלחמה".
לנצח נחיה על חרבנו?
"העולם הזה חי על חרבו לנצח, מהאדם הראשון".
לכהן ארבעה נכדים: שניים בצבא (אחד מהם קצין), השלישי סטודנט והרביעי בן שמונה. יש לה יחסים נפלאים עם כלתה רנדי, וקשר עמוק עם בנה שנעשה בן יחיד לאחר שבן אחר שלה אובחן כאוטיסט ונפטר בגיל צעיר.
"אני אוהבת את צחי כל כך", היא אומרת. "הוא מקור הכוח שלי, למרות שאנחנו שונים מאוד. הוא רציונליסט, מפוכח, אידאליסט. אני עובדת עם הרגש. צחי יודע את כוחו של האיפוק, ואני אומרת שהחשיבה חשובה, אבל איך היינו יכולים להגיע לארץ בלי הכיסופים וההתרגשות? למרות זאת אני חושבת שלאיפוק יש כוח עצום, ולכן כל כך שמחתי שכשהחליטו במשרד החינוך ללמוד על נשים בהיסטוריה היהודית והזכירו את שמי, כתבו מתחת לתמונה: גאולה כהן, לוחמת לח"י, פוליטיקאית, כלת פרס ישראל ואמו של צחי הנגבי. כלות ישראל יש הרבה, אבל אמא של צחי הנגבי יש רק אחת".
במובנים רבים הוא הלך בדרכך והפך לשר וחבר כנסת. את שמחה על כך?
"ברור, איזו שאלה. תמיד אמרתי לו: כל החיים שלך יגידו שאתה עסקן ציבור, אבל אתה תשיב שעסקן ציבור זה לא נורא. עדיף לשרת את הציבור מאשר לתקן מכונות כביסה או מנורות חשמל".
כהן אכן רגשנית. אופטימיות, אנרגיה והומור מבצבצים לסירוגין מעיניה הכהות, עדות חיה לפנתרה שהייתה פעם, ניגוד משווע לנשימתה הכבדה. הגוף בוגד, אבל כהן זורמת עם הבגידה בשוויון נפש מוחלט. "זו הזקנה, הזקנה", היא אומרת בהשלמה. "אלוהים ברא את העולם באופן כזה שכל יום יכול להיות הסוף. אדם הולך ברחוב ולא יודע אם יחזור הביתה. אבל הוא לא חושב על זה, וזה החסד. אני לא יושבת וחושבת על הסוף. בכלל לא. אני מתחילה כל יום מחדש. ייתכן שזה יהיה יומי האחרון, ויתכן שלא. עד אז, החיים כל כך קוסמים לי. אני כל כך רוצה להמשיך לחיות אותם".
אין לך כוח להיות עייפה, כתבת בספרך.
"אני קוראת, אני עוקבת, אני סקרנית, אני מאמינה. אני בדיוק כמו העם הזה, לפעמים יורדת עד עפר ולפעמים מגיעה עד העננים".
כשאת מתבוננת לאחור, את פוגשת איזו החמצה, איזה תיקון?
"אילו הייתי חוזרת אחורנית, הייתי נכנסת לפוליטיקה הרבה יותר מוקדם. לקח לי זמן. רציתי לסיים ללמוד, ללדת. וכל כך רציתי להיות שרת חינוך. זו ההחמצה הכי גדולה שלי. אני חושבת שהייתה לי יכולת טובה להתמודד עם התפקיד החשוב הזה, שיש בו כל הערכים והתקוות והמהפכות. את לוקחת ילד רך, בגיל שש, עם כל התמימות והאמונה, ולשה אותו כחומר ביד היוצר, מטפחת את יכולותיו ומגשימה את חלומותיו. או לפחות מנסה".
למה את מתגעגעת?
"אני מתגעגעת מאוד לימים שהייתי קמה בבוקר ויוצאת לשנות את העולם. באמת ובתמים האמנתי שאוכל לשנות את העולם. היום זה עבר לי. אני קמה בבוקר, רוצה לשנות את העולם ויודעת שאני כבר לא מסוגלת. קשה להשלים עם חוסר האונים הזה. מצד שני, עד היום אני מרגישה שמתחת לבגדים אני לובשת חאקי".
sari.makover@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם