מגזר שלם מתגייס
המפלגות החרדיות מפעילות מערכת בחירות איכותית שפועלת לא רק בעתות חירום אלא גם בשגרה. כך הן שומרות על קשר עם הבוחר לקראת יום ההצבעה
נסביר: רמת ההזדהות של הציבור החרדי עם מדינת ישראל, ובעיקר עם התהליכים הדמוקרטיים בה, היא הזדהות הפחותה מהזדהות ערכית, משהו סביב הזדהות אינסטרומנטלית, תועלתנית. הדבר בא לידי ביטוי בסממנים חיצוניים בקרב המגזר ובסממנים פנימיים ערכיים: החל מהשירות הצבאי ולבישת מדי צה"ל, דרך הנפת דגל ביום העצמאות וכלה בסירוב ליטול תפקידי שרים (בחרדיות האשכנזית). אז כיצד נסביר את אחוזי ההצבעה הגבוהים בקרב חרדים ככלל ובקרב סביבות חרדיות?
ההסבר טמון ביכולת הנעת בוחרים. למפלגות החרדיות יש מערכת איכותית שפועלת לא רק בעתות חירום דוגמת בחירות אלא גם בשגרה. בימי בחירות הפעילות מכונה, כאמור, הנעת בוחרים, ובימי שגרה קוראים לזה לכידות חברתית: הכנסת כלה, גמילות חסדים, לשמח חתן וכלה, לוויית המת. במקרים אלו ועוד רבים ייטול החרדי חלק או יתרום תרומה בלי להכיר את הנפשות הפועלות, והסיבה היא שכולם (בבניין, במניין) רתומים למבצע.
כאשר טלפניות בתקופת בחירות מבהירות כי היציאה להצביע כמוה כהכנסת כלה וברור הרווח מההצבעה בבחירות (יותר תקציבים, יותר תלמודי תורה, פחות תלמידים
בכיתות) אזי יוצאים להצביע. "בנערנו ובזקננו נלך," ואין בכלל שאלה.
לכאורה, הכל טוב ואין לנו סיבה לדאגה, לא כחברה הדנה בשאלת אופיו של "האדם הפוליטי" בימים אלו ולבטח אין לראשי הציבור החרדי סיבה לדאגה. אז זהו שלא. החברה החרדית עברה ועוברת שינוי.
הפנייה הנרחבת לאקדמיה והיציאה המוגברת (של ציבור הגברים) לשוק העבודה, הולידה תהליך שבו נקודת המפגש של החרדי עם הציבור הכללי הפכה לפחות נדירה מבעבר. התוצאה של המפגש הובילה לשני תהליכים: הראשון הוא צמצום הפער בין המגזר החרדי לבין המגזר הכללי, התערות בין מגזרים והכרה מעבר לסטיגמות שהושרשו במשך שנים. התהליך השני הוא היחלשות החומות סביב הציבור החרדי. אמנם תהליך זה מתקיים מאחורי הקלעים ולא בפרהסיה, אבל אי אפשר להתכחש לקיומו.
דפוסים המאפיינים את הציבור הכללי חדרו לעבר הציבור החרדי: חיפוש אחר החומריות, הרצון לזכות בהכרה ממסדית (תארים או הכרה כלשהי), הישגיות מתוך השוואתיות, השקעה בקריירה על חשבון המשפחה, וכן הפגנת "ייאוש מדעת" בכל הקשור להוויה הפוליטית. רק שבמקום לקטר על המצב במפגש ביום שישי בערב, מדברים על זה בין מנחה לערבית בשבת.
אז מה הפתרון? "מצווה הבאה לידך אל תחמצנה". אולי שווה לשקול הוספת מצווה באופן זמני או לפחות להגדיר זאת כפיקוח נפש - אז בטוח לא נצטרך את "משטרת הקיטורים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם