בכל זאת, יש עתיד: הלילה של הבית היהודי
הם לא ספרו את לפיד והיו בטוחים שהם נותנים קרב לנתניהו, אבל אז הופיעו המספרים של המדגמים על המסך ולחבר'ה של בנט כבר היה קשה לחייך
צלם: עומר קלדרון
כתב: עמיחי עתלי
לא רק הבכיר ברשימה, חבר כנסת החל מעוד שבועיים, התקשה להסתיר את התאונה החזיתית. גם החבורה שניסתה לייצר מעגל הורה כדי להמתיק את הגלולה נתקעה על חמישה מחוללים ותותח קונפטי. אין, לא עזרה שרית חדד עם "אתה תותח", גם לא הסלוגן "משהו חדש מתחיל - נפתלי בנט", ואפילו לא הפרצוף המובס של סילבן שלום מהליכוד, שהופיע על המסך הגדול.
מישהו לחש שם באוזנו של חבר "תתכונן, אנחנו באופוזיציה", והשני רק הנהן בהסכמה. את פסגת החרמון ינסו לכבוש כנראה במערכת הבאה. בעוד ארבע שנים הם ייאלצו להשתמש פיזית בסיירת, לא רק בתמונות.
האמת שהריח המוזר היה באוויר כבר עם הכניסה למתחם, שעה וחצי לפני שיונית לוי שחררה לאוויר את הנתונים המפתיעים לרעה. כולם דיברו בסלולרי על הדלפות בזמן אמת, והשם של לפיד ריחף כמו נשר שמחפש פגר טוב. הפסימיסטים אמרו שיש עתיד תיקח 20 מנדטים, והם ישמחו אם יעברו את העשרה.
שעה לפני החלו לזרום לאולם הקטן הפעילים כמו אחרי יום קרב, מאובקים ומיוזעים. היו שם האחים לבית אדלשטיין מפתח תקווה: יהונתן, בן ה-16.5, שעבד עד שתיים לפנות בוקר בניפוח בלונים, ואחרי ארבע שעות של מנוחה כבר שילט את העיר; אחיו איתמר עבד נון סטופ בהסעות. יהונתן סיכם את מערכת הבחירות הראשונה שלו כפעיל כ"טירוף חושים", ובניגוד לתחזיות שמסביב, הצהיר שבנט יהיה ראש הממשלה. איתמר הרגיע עוד לפני המדגם, וסינן את השם המפורש "לפיד".
תבינו, המפד"ל בשיאה הביאה 12 מנדטים, תפרה חליפות, מסגרה את ההישג ותלתה בהיכל התרבות, אבל בנט כיוון גבוה יותר. הוא הרים את הרף לשמים, הנה הוא נותן קרב לנתניהו, לא רואה את לפיד ממטר. באולם היה מי שאמר שהמטאור מרעננה הגיע לשיא שבוע לפני, לא שמר את הזיקוקים ל-22 בינואר, אלא בזבז אותם בסקרים של מינה צמח, שגם הפעם לא ממש פגעה.
אלה לא היו העיניים הגדולות שאותתו על אכזבה, כמו ההפסד במאבק על תואר "הפתעת העונה". בנט , כמו לפיד, הוא "סחבק", "אחי", "אחינו". יש לו חילונית בצוות, איילת שקד, שהגיעה אתמול לכפר המכבייה עם שמלה אדומה, נעליים אדומות ושובל ארוך של צלמים.
לאחים אדלשטיין מפתח תקווה היה הסבר שלדתיים היה מאוד קשה לקבל אותה בהתחלה, בכל זאת היא לא מהמחנה, אבל עובדה שהיא תפסה, "ומי בכלל יודע מי מספר 18 ברשימה של לפיד?", הם שאלו. אצלם זו גילה פינקלשטיין, שנשארה בחוץ. חבל.
רבע שעה לפני המדגם כבר זרמו לאולם חברי הכנסת המיועדים, איש-איש עם פמלייתו. זבולון קלפה ויונתן שטבון, הפנים הדי רציניות של המפלגה, בישרו שהם יודעים שזה לא הולך להיות ערב של מפגן כוח כמו שקיוו, אלא יותר קרב הישרדות. מי בפנים, ומי שחשב שהוא בפנים וייאלץ לרקום תוכניות אחרות לעתיד הקרוב.
מהבמה ביקשו מהפעילים להגיע ולקחת דגלים כדי להראות שבכל זאת עושים כאן חיים, אבל מיד עם היוודע התוצאות, ואחרי חמש דקות של שמחה צנועה, כל אחד הלך לפינתו וחיכה לבוא המנהיג בנט, שייתן את נאום הפתיחה לעתיד הקרוב. בכל זאת, יש עתיד.
כן, זהו מבחנו של המנהיג הצעיר: הוא יצטרך לקחת את המספר הגדול של מצביעים שנח כעת על כתפיו לנווט, לתמרן, להוביל ולא להיעלם במאבקים פוליטיים מלוכלכים. הרי כל קצין מוצלח יודע שמי שמקצר דרך, בסוף נתקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם