משכתבים את ההיסטוריה

יש מי שטוען כי בר כוכבא היה עילג ורבי עקיבא לאומן מטורף. אבל המרד שהנהיגו עומד בשורה אחת עם מרד החשמונאים ומרד גטו ורשה

נדב העצני | 1/5/2013 15:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מזה שנים אני מתחבט בשאלה שפרצה בימים האחרונים סביב ל"ג בעומר. האם אכן אחד המיתוסים הבסיסיים של הציונות נבנה על איש שרירי, עילג והרסני ועל רב לאומן מטורף, שהובילו יחדיו לאסון לאומי מיותר. האם רבי עקיבא ובר כוכבא, שתיים מהדמויות המכוננות באתוס הלאומי שלנו, גררו את העם להרפתקאה רווית דמים וחסרת סיכוי מלכתחילה. או ששוב מדובר בניסיון לשכתב את המורשת הלאומית כדי להתאים אותה למסקנות הפוליטיות העכשוויות של השמאל המדיני הישראלי.

כדי להתמודד ברצינות עם השאלה צריך לבחון את נסיבות המרד שפרץ נגד הרומאים סביב שנת 133 לספירה ולהשוות אותו לשורה של אירועים דומים. מרד בר כוכבא, בניגוד למרד הגדול בשנת 67 לספירה, נתמך על ידי קואליציה מקיר אל קיר של גדולי התקופה. לא רק רבי עקיבא העניק לה את תמיכתו המלאה. הסיבה לכך הייתה שהשלטון הרומאי של שנת 133, בניגוד לזה שהחריב את בית המקדש השני, ניסה לחסל את עצם קיום העם היהודי.

מציאות דומה הובילה למרד החשמונאים ב-167 לפני הספירה. לכן, אם צריך להוציא את רבי עקיבא ובר כוכבא מהקנון הלאומי שלנו, הרי שבאותה המידה יש להוקיע את משפחת החשמונאים ולבטל את חג החנוכה. הסיכון שלקחו המורדים החשמונאים לא נופל מזה שנטלו לוחמי בר כוכבא. גם הסיכון שלקחו מכונני המדינה, כאשר העזו לגרש את הבריטים ולעמוד לבד מול חמישה צבאות ערביים, יכול היה להיחשב כטירוף נוסח בר כוכבא. אבל, ספק אם מישהו מציע לבחון הכל על פי התוצאה: "אם ניצחת - נכניס אותך לשירים ולתפילות, אם נכשלת - תוכרז כמטורף ותימחק מההיסטוריה".
מהו המופת הלאומי?

מרד בר כוכבא דומה במידה מסוימת למרד גטו ורשה - מרד של ייאוש. הנסיון למחוק את העם היהודי כעם, מבחינת ימי חייה של אומה, דומה לחיסול פיזי. ובכל זאת, התוצאות הקשות של המרד לא הובילו לחיסול הקיום והיצירה הלאומית בארץ. דווקא בעשרות השנים שאחרי דיכוי המרד התחדשו וליבלבו חיים רוחניים חדשים בארץ, בעיקר בגליל, ונוצר עולם תרבותי שינק ישירות מהמפעל האדיר של דור רבי עקיבא.

על הרקע הזה מצאה לנכון חברת הכנסת רות קלדרון, לקרוא למחוק את בר כוכבא ורבי עקיבא מדברי ימי ל"ג בעומר ולהציב כמופת, במקומם, את רבי שמעון בר יוחאי. את הנימה הזו אנחנו שומעים לא פעם אצל משכתבי היסטוריה אחרים, בעלי מגמתיות עכשווית. היא ניכרת גם בספר של יוכי ברנדס "הפרדס של עקיבא", שהוא אמנם מרתק, אבל מבוסס על הרבה דמיון ותפיסת עולם פוליטית מובהקת של הסופרת.



איש לא יכול להתווכח על העובדה שמופת המאבק הלאומי של בר כוכבא הזין את רוח העם היהודי, ושימש מיתוס מרכזי במאבק הציוני והקמת המדינה. דמותו של רבי עקיבא, לצד בכירותו התורנית-רוחנית, הזינה אנרגיה של דורות ודחפה להיאבק על הקוממיות הלאומית-יהודית עד לניצחון.

אגב כך לא הצלחתי להבין מהו המופת הלאומי של רבי שמעון בר יוחאי? האם צריך ללמוד ממנו שכאשר יש אויב בשער צריך להתחבא במערה ולאכול חרובים?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב העצני

צילום: .

תושב ירושלים. בעבר כתב וערך ב "העיר" וב"מעריב". מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר משפטים, היסטוריה ומדעי המדינה

לכל הטורים של נדב העצני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים