הצדעה לעורך האלמוני

שלמה אוקון, "סאלק", היה אחד מעמודי התווך של מעריב, על אף ששמו אינו בהכרח מוכר. אך הוא היה העורך הטוב ביותר שהכרתי

אברהם תירוש | 1/5/2013 15:49 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
היום אני מפקיע את הטור הזה למען זכרו של חבר יקר ומוערך, איש "מעריב" בעבר שלמה אוקון, סאלק בפי כל, שהלך לעולמו לפני כשבוע בשנתו ה-88. מגיע לו, האמינו לי. אמנם לרוב רובם של עובדי העיתון השם הזה אינו אומר דבר, ואולי גם לא לרבים מהקוראים, אבל האיש הזה היה מעמודי התווך של מעריב בימיו הגדולים ותרם הרבה למה שהעיתון הנפוץ ביותר היה אז.

סאלק היה העורך המקצועי הטוב ביותר שהכרתי, לא רק במעריב, אלא, לטעמי, בעיתונות הישראלית כולה. אבל זה גורלם של החיילים האלמונים האלה - העורכים הפועלים מאחורי הקלעים בעבודות עריכה, שיכתוב ועימוד אפורות ומייגעות. הם נותרים עלומי שם וזהות ואינם קוטפים את התהילה.

כלפי חוץ, בתודעת הקוראים והציבור בכלל, זה רק הכתב אשר שמו - ה"ביי-ליין" בלשון המקצועית, שמוכנים להיהרג עליו - מתנוסס לתפארת על הכתבה או על הידיעה ומנפח לו את האגו; על אף שלא פעם העריכה וההגשה והכותרת הניתנת בידי העורך עושות את הסיפור לא פחות מאשר הכתיבה. שלא לדבר כבר על מקרים שבהם החומר דורש ומקבל שיכתוב עמוק.

מגיע להם, לעורכים האלמונים, הצדעת הערכה באמצעות נציגם האולטימטיבי סאלק. הוא היה הטוב ביותר. היו בזמנו רק מעטים כמוהו, והיום אין בכלל.

הוא, ניצול שואה שלא דיבר על כך מעולם, גם לא עם ילדיו - רק המספר שהוטבע בזרועו "דיבר" - הגיע למעריב בסוף שנות השישים של המאה שעברה מהעיתון "היום" שנסגר. הוא עבד איתנו כעשרים שנה, ערך את המוסף היומי, את מוסף שבת והיה לפרקים גם ראש דסק החדשות. מקצוען לעילא, ידען, דייקן, קפדן, מכתיר כותרות נהדר. לפעמים מהכותרת שנתן לכתבה שלך הבנת על מה בדיוק כתבת. הוא שלט בעברית על בוריה על אף שלא הייתה שפת אמו והתפוצץ מטעויות של כותבים.
מופת לחריצות, משמעת עצמית ומשטר עבודה קפדני

הכתבים למדו ממנו. הוא עשה עבודה נקייה ומושלמת ללא פניות ובלי קשר לדעותיו, והיו לו כאלה, מגובשות ומוגדרות מאד, שהיה די קנאי להן. הוא בא מבית המדרש הרוויזיוניסטי ולא נטש אותו עד יומו האחרון, כפי שעשו אחרים בעיתונות שבאו מאותו בית מדרש. אבל זה לא הפריע לו לערוך ביושר ובמקצועיות גם טקסטים שנגדו את תפיסותיו ואת כל עולמו, לפעמים אפילו באופן קיצוני. הוא חרק שיניים וערך, התקומם בתוך תוכו ועשה עבודתו נאמנה.

סאלק היה דוגמה ומופת לחריצות, למשמעת עצמית ולמשטר עבודה קפדני. הוא היה מגיע לחדרו, מתיישב על כסאו לעשות את מלאכתו ולא קם כמעט. לא מסתובב סתם כך במסדרונות, לא מבלה במזנון ולא יושב במושב לצים. אהבנו אותו, אנו שעבדנו איתו במעריב, לא רק הערכנו. את שבחיו אמרנו עוד בחייו. זה לא "אחרי מות קדושים אמור". בשום פנים לא.



מפעם לפעם היו מתלקחים בינינו ויכוחים בנושאים שעל סדר היום. לעיתים היו הטונים עולים. אבל תמיד זה נגמר בחיבוק ובחיוכים, לפעמים אפילו בנשיקה. ההדר הבית"רי עשה את שלו.

על הפסוק "זה ספר תולדות האדם" שבפרשת בראשית, אומר רבי ישראל מרוז'ין, שספר הוא בגימטריה שם. לומר לך: "זה ספר תולדות האדם-השם הטוב שהאדם רוכש לו בחייו באמצעות מעשיו הטובים, זה עיקר תולדות האדם".

סאלק אכן רכש את שמו הטוב, האישי והמקצועי, כמו גם את הערכת כל יודעיו, בזכות מעשיו ויושרו וחוכמתו והליכותיו הצנועות ויכולתו המקצועית. שמו הטוב הוא "תולדות האדם" שלו, והוא ליווה אותו גם כשהלך לבית עולמו לפני שבוע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים