הצדעה לעורך האלמוני
שלמה אוקון, "סאלק", היה אחד מעמודי התווך של מעריב, על אף ששמו אינו בהכרח מוכר. אך הוא היה העורך הטוב ביותר שהכרתי
סאלק היה העורך המקצועי הטוב ביותר שהכרתי, לא רק במעריב, אלא, לטעמי, בעיתונות הישראלית כולה. אבל זה גורלם של החיילים האלמונים האלה - העורכים הפועלים מאחורי הקלעים בעבודות עריכה, שיכתוב ועימוד אפורות ומייגעות. הם נותרים עלומי שם וזהות ואינם קוטפים את התהילה.
כלפי חוץ, בתודעת הקוראים והציבור בכלל, זה רק הכתב אשר שמו - ה"ביי-ליין" בלשון המקצועית, שמוכנים להיהרג עליו - מתנוסס לתפארת על הכתבה או על הידיעה ומנפח לו את האגו; על אף שלא פעם העריכה וההגשה והכותרת הניתנת בידי העורך עושות את הסיפור לא פחות מאשר הכתיבה. שלא לדבר כבר על מקרים שבהם החומר דורש ומקבל שיכתוב עמוק.
מגיע להם, לעורכים האלמונים, הצדעת הערכה באמצעות נציגם האולטימטיבי סאלק. הוא היה הטוב ביותר. היו בזמנו רק מעטים כמוהו, והיום אין בכלל.
הוא, ניצול שואה שלא דיבר על כך מעולם, גם לא עם ילדיו - רק המספר שהוטבע בזרועו "דיבר" - הגיע למעריב בסוף שנות השישים של המאה שעברה מהעיתון "היום" שנסגר. הוא עבד איתנו כעשרים שנה, ערך את המוסף היומי, את מוסף שבת והיה לפרקים גם ראש דסק החדשות. מקצוען לעילא, ידען, דייקן, קפדן, מכתיר כותרות נהדר. לפעמים מהכותרת שנתן לכתבה שלך הבנת על מה בדיוק כתבת. הוא שלט בעברית על בוריה על אף שלא הייתה שפת אמו והתפוצץ מטעויות של כותבים.
הכתבים למדו ממנו. הוא עשה עבודה נקייה ומושלמת ללא פניות ובלי קשר לדעותיו, והיו לו כאלה, מגובשות ומוגדרות מאד, שהיה די קנאי להן. הוא בא מבית המדרש הרוויזיוניסטי ולא נטש אותו עד יומו האחרון, כפי שעשו אחרים בעיתונות שבאו מאותו בית מדרש. אבל זה לא הפריע לו לערוך ביושר ובמקצועיות גם טקסטים שנגדו את תפיסותיו ואת כל עולמו, לפעמים אפילו באופן קיצוני. הוא חרק שיניים וערך, התקומם בתוך תוכו ועשה עבודתו נאמנה.
סאלק היה דוגמה ומופת לחריצות, למשמעת עצמית ולמשטר עבודה קפדני. הוא היה מגיע לחדרו, מתיישב על כסאו לעשות את מלאכתו ולא קם כמעט. לא מסתובב סתם כך במסדרונות, לא מבלה במזנון ולא יושב במושב לצים. אהבנו אותו, אנו שעבדנו איתו במעריב, לא רק הערכנו. את שבחיו אמרנו עוד בחייו. זה לא "אחרי מות קדושים אמור". בשום פנים לא.
מפעם לפעם היו מתלקחים בינינו ויכוחים בנושאים שעל סדר היום. לעיתים היו הטונים עולים. אבל תמיד זה נגמר בחיבוק ובחיוכים, לפעמים אפילו בנשיקה. ההדר הבית"רי עשה את שלו.
על הפסוק "זה ספר תולדות האדם" שבפרשת בראשית, אומר רבי ישראל מרוז'ין, שספר הוא בגימטריה שם. לומר לך: "זה ספר תולדות האדם-השם הטוב שהאדם רוכש לו בחייו באמצעות מעשיו הטובים, זה עיקר תולדות האדם".
סאלק אכן רכש את שמו הטוב, האישי והמקצועי, כמו גם את הערכת כל יודעיו, בזכות מעשיו ויושרו וחוכמתו והליכותיו הצנועות ויכולתו המקצועית. שמו הטוב הוא "תולדות האדם" שלו, והוא ליווה אותו גם כשהלך לבית עולמו לפני שבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם