פורנו שיווקי

הפרסומת החדשה של "מיני-כריות תלמה" משתמשת במיניות של ילדים ומעודדת פדופיליה כדי לקדם מוצר. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם עושים קניות

תומר ברנד | 3/6/2013 5:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
פעוט לבוש חיתול מזהב וחלוק של סרסורים, מוקף נשים שמלקקות את שפתיהן בתאווה כשהן מביטות בו ומספר בקול גברי למה בנות מתות עליו. אם זה לא היה פרסומת לדגני בוקר של תלמה, זה היה יכול להיות בקלות סרט פורנו לפדופילים.
הפרובוקציה הצליחה. הפרסומת למיני כריות תלמה
הפרובוקציה הצליחה. הפרסומת למיני כריות תלמה  צילום מסך
 
משרדי הפרסום הבינו בשנים האחרונות שפרובוקציה מסייעת לשווק את המוצר. מכאן החלה תחרות שמסתיימת לא פעם בקמפיינים מגוחכים, מציגה מעט מאוד הברקות ולא בוחלת בהשפלה ובהזניית השיח הציבורי – העיקר לקבל התייחסות ברשת. ככה זה כשהישגי הקמפיין נבחנים במספר הממים והשיתופים, בעוצמת הביקורת ובכמות הפניות לרגולטור שיוריד את הפרסומת (כמה שיותר – יותר טוב). אחר כך מחייכים המפרסמים בהבנה, מציגים גרסה מעודנת, מציעים לראות את הסרטון הלא מצונזר ביוטיוב ומסמנים וי מנצח. הפרובוקציה הצליחה.

הפרסומת האחרונה ל"מיני־כריות תלמה" לוקחת את כל מה שהכרנו צעד אחד קדימה. אם היינו מחליפים את קבוצת הנשים החרמניות בגברים שריריים ואת הילד המעורטל בילדה בלבוש מינימלי, הציבור היה מבין שמוכרים לו דגני בוקר באמצעות פורנוגרפיה מזעזעת ומחרים את תלמה ואת משרד הפרסום "באומן בר ריבנאי" שאחראי לחרפה הזו. אם היינו מתעכבים קצת על המילוי הקרמי שהילד מסביר שהוא "מפוצץ" בו או על הדרך שבה הוא מלקק את שפתיו, היינו מבינים שמשהו כאן ממש לא מסתדר.

אבל מדובר בילד, לא בילדה, ובנשים - ולא בגברים, וזו בכלל פרסומת מחויכת, וקצת הומור לא מזיק ויאללה כל הטרחנים האלה, ומה כבר יכול לקרות, ומי בכלל מעודד פדופיליה?
זה לא מצחיק

בשורה התחתונה אין שום דבר מצחיק בהפיכת ילדים לאובייקטים מיניים. זה לא מצחיק בפרסומת למיני־כריות וגם לא בפרסומת לחיתולים. פרובוקטיבי? כן. יעיל? לצערי, כנראה שכן. מצחיק? ממש לא. פרסומות מהסוג הזה, שיוצרות באזז באמצעות כלים שנודף מהם ריח חריף של פורנוגרפיה זולה (לא מאמינים? תשמעו את המוזיקה בסרטון של "מיני־כריות"), אינן אשמת הרגולטור – אף שאי אפשר להגיד ברצינות שהרשות השנייה עושה את עבודתה. האשמה גם לא נעוצה במפרסמים או במשרדי הפרסום – אלה תרים אחר כל מניפולציה אפשרית שתקל את עבודתם ותדחוף לנו עוד מוצר.

מה היה קורה אם היינו מביטים בגברים שריריים במקום בנשים?
מה היה קורה אם היינו מביטים בגברים שריריים במקום בנשים?  צילום מסך
האשם העיקרי הוא הציבור שמוכן לספוג את הדברים הללו, לצקצק בלשונו ולהמשיך הלאה. כי אם עשרות אלפים פתחו בחרם צרכנים נגד תנובה משום שהעלתה את מחירי הקוטג', אז קשה להבין איך איש לא מפסיק לקנות מוצרים של תלמה כל עוד היא נעזרת במיניות של ילדים בני שלוש לצורכי שיווק.
 

יש לי ילד בן שנה וחצי. אם הייתי רואה אישה מבוגרת מלקקת את שפתיה בתאווה ומביטה בו, הייתי מתקשר למשטרה. אני משער שרוב ההורים היו פועלים כמוני. לכן קשה לי להבין למה כשזה בטלוויזיה - זה מתקבל. מי שקונה מוצרים מחברות שמשלבות ילדים וילדות עם רמיזות מיניות לא רק תומך בפרסום דוחה ובאנשי שיווק שוויתרו על מוסר עבור כמה שקלים; הוא גם תומך בפדופיליה ומסייע לקדם אותה. בנוסף, הוא מאפשר לפרוץ את הגבולות ולהביא לנו בהמשך סרטונים בוטים יותר באצטלה של פרסום חדשני, צעיר ורענן. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם עושים קניות בסופר.

תומר ברנד כותב את הבלוג "אבטיפוס: המדריך המלא לגידול הורים" שעוסק בהורות ובאבהות

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

תומר ברנד

צילום: יוסי אלוני

אבא של אופק. בן 32. עורך בדסק החדשות של מעריב ועורך את ערוץ הדעות ב-nrg. כותב את הבלוג "אבטיפוס" שעוסק בהורות ובאבהות

לכל הטורים של תומר ברנד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק