האימה בעיראק גוברת: סגנו של חוסיין שב להכות
עשור אחרי כיבוש בגדד, עיזאת איברהים א־דורי שוב בעניינים ויחד עם דאע"ש הוא מתכוון לכבוש את עיראק והצבא נס על נפשו
• לכל העדכונים, כנסו לעמוד החדשות של nrg
כן, הג'ינג'י האיום, מספר 35 בחפיסת הקלפים האמריקנית של מבוקשי סדאם, נראה השבוע מסתובב ברחובות תיכרית. אזרחים עיראקים אף נשבעו שראו אותו עולה לקברו של סדאם חוסיין. זה נשמע מדהים, וזה אכן כך. בגיל 70 פלוס, עשור אחרי כיבוש בגדד, עיזאת איברהים א־דורי שוב בעניינים.
המחסל קר הרוח של מפלגת הבעת' העיראקית, שנמלט לסוריה, שב לעיראק והסתתר מפני האמריקנים, חוזר בגדול. והפעם, בראש הצבא הנקשבנדי, ארגון המורדים הסונים, שבלעדיו תנועת 'המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה' (ראשי תיבות בערבית דאע"ש) לא יכולה הייתה השבוע לכבוש את מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, ולשעוט בסערה לכיוון בגדד.
מי שעדיין מחפש הוכחות לכך שעיזאת א־דורי חי ושהבעת'יסטים מתכננים קאמבק לא היה צריך אלא להאזין למצהלותיה של רגד, בתו של סדאם חוסיין. השבוע, בראיון ממקום גלותה בירדן, שיבחה רגד את "ניצחונות הלוחמים של אבי ושל הדוד עיזאת". ואפשר להניח, ברמה בלתי מבוטלת של ודאות, שרגד הייתה מן הסתם שותפה למימון א־דורי ואנשיו באמצעות המיליונים הרבים ששדד אביה מהעם העיראקי ושמעולם לא הושבו לקופת המדינה.
בחודשים האחרונים, מספר מקור דיפלומטי אירופי, החל להצטבר מידע שלפיו א־דורי לא רק חי, אלא גם בועט, כלומר זומם. במבט לאחור, אומר המקור, "כבר יותר משנה שיש בשטח סימנים מובהקים שהגווייה הג'ינג'ית רוקמת תוכניות. להערכתו, החיבור בין א־דורי לבין דאע"ש החל כבר לפני שנתיים.
בשנה שעברה אף החל להסתובב ברשת האינטרנט סרט וידאו שבו נראה א־דורי לבוש מדים ישנים מתקופת סדאם. בסרט הוא קורא לנציונליסטים ולאסלאמיסטים לאחד כוחות נגד הממשלה ה"פרסית" של נורי אל־מליכי. בווידאו נשמע קולו של א־דורי החולני חלוש וצפצפני, אך המסר עובר ברור, בהיר וחד־משמעי: "קדימה לבגדד". איכשהו, אף שהכתובת כבר מזמן הייתה על הקיר, הממשלה העיראקית נתפסה השבוע עם המכנסיים למטה. הצבא העיראקי נס על נפשו.
כל המיליארדים שהאמריקנים השקיעו בעשור האחרון בהקמת הצבא העיראקי, באימונו ובחימושו התאדו. והראשונים שנסו, סיפרו החיילים ששבו לבתיהם, היו דווקא המפקדים. בעקבותיהם החלה מנוסה מבוהלת של התושבים. בתוך שעות נטשו מיליון וחצי איש את בתיהם מאימת החיסולים, ההוצאות להורג ועריפת הראשים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מן הרפרטואר של דאע"ש – רפרטואר שהוא גם הנכס האסטרטגי הגדול ביותר שלו: דימויו כצבא שדים, האימה שהזכרת שמו יכולה להפיל על האנשים.
וזה הבסיס למה שקרה השבוע. פחד מצמית חלחל ללבבותיהם ולראשיהם של מאות אלפי עיראקים מכל שכבות האוכלוסייה, והם פשוט נסו על נפשם. הכול קרה בבת אחת, בהפתעה. כמו בתמונה מתוך סרט היסטורי. אולם לדברי איש עסקים אירופי שעובד עם הממשלה העיראקית, מה שנראה כהפתעה רבתי, קרי גל של לוחמים אסלאמים השוטף ומחריב כל דבר שעומד בדרכו, כלל לא היה הפתעה.
לדבריו, המידע על התקיפה המשולבת של דאע"ש והבעת'יסטים מסתובב בחוגי הצבא העיראקי כבר זמן רב. הגנרלים של מוסול, סיפר איש העסקים, ניהלו משא ומתן ארוך עם צמרת הצבא בבגדד. הם הזהירו שאם תגיע המתקפה, לא יהיה בידיהם הנשק והציוד הדרושים להשיב מלחמה.
אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. מבגדד לא הגיעו שום תשובות. כשהגנרלים של מוסול הבינו שזה המצב, הם החלו לחפש לעצמם בני ברית בקרב הפוליטיקאים וראשי השבטים המקומיים. אולם זה היה מאוחר מדי. בחמישה ביוני, מספר איש העסקים האירופי, קיימה צמרת הצבא במוסול מפגש.
המסקנה שעלתה בו הייתה שאין לצבא תמיכה נאותה – לא מהבירה, וגם לא מהכוחות המקומיים. בנתונים הללו, המשמעות הייתה אחת: התמוססות של ההיררכיה הצבאית ובריחה של המפקדים. שאלתי את האירופי מדוע לדעתו לא הצליח הצבא במוסול לגייס תמיכה מקומית פוליטית ועממית.
"זה די פשוט", השיב, "העיראקים הם אמנם פטריוטים גדולים, אבל הזהות המקומית והשבטית חזקה מהזהות העיראקית. זו החולשה התמידית של עיראק כמדינה, חולשה המאיימת לפלג אותה לשלושה חלקים -סוני, שיעי וכורדי.
"ככל הנראה, לפני המתקפה התקיים משא ומתן כלשהו בין דאע"ש וצבא המורדים של עיזאת א־דורי לבין מועצת השבטים של עיראק. באותו משא ומתן, חלק מהשבטים הסכימו לתקיפה, וחלק התנגדו. השבטים שנמצאים מדרום וממערב למוסול קיבלו ככל הנראה תמיכה כספית מסעודיה, מקטאר ומכוויית, שם מתעבים את נורי אל־מליכי וחותרים בכל הזדמנות נגד שלטון השיעה בעיראק. לכן, ניסיונות הגנרלים של מוסול לגייס מתוכם תמיכה מקומית היו אבודים מראש. נאמנותם לצד היריב נקנתה קודם".
על פי המידע העדכני ביותר שמביא איש העסקים האירופי מן השטח, במוסול הכבושה יש כעת שתי מגמות סותרות: הבעת'יסטים של א־דורי מנסים להסדיר את החיים בעיר, להשיב את החשמל ולייצר קשר עם האוכלוסייה. לבעת'יסטים יש ככל הנראה תוכנית להפוך את מוסול ואת מחוז סלאח א־דין לשטח סוני חופשי.
דאע"ש, לעומתם, עסוקים בהטלת אימה, בזריעת בהלה ובהשתת חוקי השריעה על האוכלוסייה. עבורם, כריתת ראשים והוצאות להורג הן חלק מטקטיקה שלא נועדה לייצר אזור חופשי כזה או אחר בין הפרת לחידקל, אלא חליפוּת אסלאמית אשר תשתרע על המרחב שבין עיראק ללבנט כולו. האיש שאמור להנהיג את המהלך הזה הוא אבו־באכר אל־בגדדי, מנהיגה המסתורי של תנועת דאע"ש, מטיף לשעבר בעל נטייה לחשאיות. יש רק שני תצלומים ידועים של דמותו.
אל־בגדדי זינק למעמדו הנוכחי כאחד המנהיגים המרכזיים בעולם הג'יהאד הגלובלי, באופן שמאיים אפילו על מעמדו של מנהיג אל־קאעידה, איימן אל־זוואהירי. עד כדי כך, שזוואהירי טרח לא מכבר להתנער מדאע"ש ומאל־בגדדי, בטיעון האירוני שהם אכזריים מדי. ואכן, האכזריות היא תו ההיכר של אל־בגדדי ודאע"ש, שמצלמים ומעלים לאינטרנט הוצאות להורג. בדרך הם גם הספיקו לצלוב אנשים ולשכלל דרכים מוזרות ואכזריות לרצח.
אל־בגדדי בן ה־43 נולד בעיר סמרה. יש לו דוקטורט בלימודים אסלאמיים מאוניברסיטת בגדד, וכינויו נועד לסמל את קשריו אל העיר. עד הפלישה האמריקנית לעיראק עבד כאימאם. אז הצטרף לצבא המוג'הידין, והחל בקריירה שהובילה אותו במסלול ההתנגדות. ככל הידוע, בשלב מסוים נתפס אל־בגדדי בידי האמריקנים, וריצה תקופה בכלא אל־בוקה. הכלא היה גם המקום שבו פגש את מוסעב א־זרקאווי. שם גם התגבשה נטייתו לחשאיות.
ב־2010 נבחר אל־בגדדי למנהיג תנועת המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט. בין כינוייו של אל־בגדדי הוא נושא בתואר "אמיר המאמינים" – כינוי שהוצמד לנביא מוחמד בשעתו. החשאיות והמידור בתוך דאע"ש הם חלק בלתי נפרד מהתנהלותו של אל־בגדדי, גם במפגשים בתוך התנועה. מדיווחים שהגיעו מקרב קבוצות המורדים בסוריה ובעיראק עולה שכאשר אל־בגדדי מגיע למפגש עם אנשיו, מגיעים איתו אנשים נוספים, וכולם עוטים מדים ומסכות. למשתתפים נאמר שאחד מהם הוא אל־בגדדי. כשהוא עוזב, הם עוזבים איתו.
ההתנהלות החשאית הזו נועדה לשמירת ביטחונו של אל־בגדדי. החשש להסתננות לתוך הארגון או בגידה מתוכו גדולים מאוד, בשל אופיו הגלובלי. בדאע"ש יש חברים מסוריה, מעיראק, מהקווקז, מאירופה ואפילו מקנדה ומארצות הברית. יש גם פלשתינים ממחנות הפליטים בלבנון שחברים בדאע"ש. המפגע במוזיאון היהודי בבריסל היה אזרח צרפתי ממוצא אלג'ירי שבילה שנה בסוריה עם דאע"ש.
במקור, דאע"ש הייתה חלק מקבוצת המורדים המצליחה ביותר בסוריה, ג'בהת א־נוסרה. דאע"ש התפלגה ממנה, ופנתה לכיוונים גלובליים יותר. אותה טקטיקה מופעלת כעת על ידי אל־בגדדי, בניסיון להשתלט על החלקים הסוניים הצפוניים של עיראק.
במבט לאחור, הפרומו למהלך המרהיב שביצע השבוע אל־בגדדי היה ניסיונו, לפני פחות משנה, להשתלט על האזורים עתירי הנפט בצפון סוריה. זאת תוך השלטת משטר אימים על האוכלוסייה באזור, הוצאות להורג ועינויים – מה שהוביל לבריחה המונית של כורדים לאוטונומיה הכורדית בצפון עיראק. אחד המאפיינים המעניינים והחשובים של דאע"ש תחת אל־בגדדי הוא ההון העצום המיוחס לה – כשני מיליארד דולר לפחות, כתוצאה מעיסוק בהברחות, דמי חסות והשתלטות בלתי חוקית על אדמות ונכסים.
אולם הכסף הוא רק אמצעי. המטרה היא ייסוד חליפות אסלאמית. בדרכו למטרה הזו, אל־בגדדי צריך להרוס גבולות קיימים ולהפיל ממשלות. או בקיצור, למחות מעל פני המזרח התיכון את קווי המתאר של הסכם סייקס־פיקו, שנקבעו לפני קצת פחות ממאה שנים בהסכם בין בריטניה לצרפת. לכן דאע"ש היא איום גם על ירדן.
אנשי דאע"ש יושבים בסוריה, סמוך מאוד לגבול הירדני. ירדן מארחת כמיליון פליטים עיראקים, ויש בקרבם אלמנטים
נטילת האחריות הראשונית, גם אם המזויפת, על חטיפת הנערים בגוש עציון יוחסה לנקמה על הרג שלושה פלשתינים תומכי דאע"ש. ובשורה התחתונה, אם יש דבר אחד שהמהלך של דאע"ש מעמיד באור מגוחך, הרי שהיא תוכניתו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי לנסיגה ישראלית מבקעת הירדן. ואחרי כל זה, דאע"ש היא עדיין אניגמה. דווקא בגלל הפער שבין האידיאולוגיה האזורית הספציפית שלה לבין אופייה הגלובלי. לדברי המקור הדיפלומטי האירופי, יש תחושה שמעבר לאותנטיות הג'יהאדיסטית שלה, דאע"ש הפכה לארגון טרור קבלני.
"להערכתי", אומר המקור, "אין ארגון מודיעין או ביון, החל מהתורכים וכלה באמריקנים, שאין לו סוכנים מושתלים בדאע"ש. מה שמתרחש כעת בעיראק הוא סוג של מעבדה, שבה מתרחש ניסוי שיקבע את פני המזרח התיכון כולו לשנים רבות מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם