הפגנה בלי מחאה: מה הביא את הרבבות לכיכר?
מה גרם לעשרות אלפי בני אדם להגיע לכיכר רבין בחום המיוזע של תל אביב, לעצרת בלי אמירה נחרצת, ולדאגה משותפת לשלום הנערים החטופים ללא כעס או חיפוש אשמים? חיבוק אחד של ילד שהלך לאיבוד וחזר לאבא, סיפק את התשובה
עוד כותרות ב-nrg חדשות
-נעצר אביו של החשוד בחטיפת שלושת הנערים
-פרס לבאן: האו"ם חייב להקשיב לזעקת האמהות
זו הייתה עצרת מוזרה, בה השתתפו עשרות אלפים - בעיקר דתיים, אך לא רק. מוזרה, מפני שמועד החטיפה הטראגי קרוב מדיי, מפני שאין היא מביעה מחאה כנגד השלטון או כנגד כל גוף שהוא. מוזרה, מפני שכל מה שהרבבות שבאו לעשות כאן הערב, היה להתפלל ביחד. להניח בצד את חילוקי הדעות, את הצבעים השונים של החברה הישראלית, ולהתכנס סביב שלושה חטופים.
הרבבות בעצרת בכיכר רבין. הפגנה ללא מחאה
צילום: יוסי אלוני
עצרת בכיכר רבין
צילום: יוסי אלוני
עצרת בכיכר רבין
צילום: יוסי אלוני
זה היה קרוב להצלחה. עמדו להם חניכי "בני עקיבא" שנפגשו לחיבוקים ודרישות שלום והיו חניכי "הצופים" עם מכנסיים קצרים, והיו משפחות דתיות שהגיעו בהרכב מלא (כמעט עם סנדוויצ'ים) והיה אחד עם שלט מחאה נגד ח"כ חנין זועבי והחמאס, והיו בתי הקפה הסמוכים לכיכר, שהיו מלאים מפה לפה, עמוסים בלוגמי קפה קר שנקלעו למקום בהפתעה, לצד מבקרים שביקשו לנצל את הכיסאות המרווחים כנקודת תצפית נוחה.
קשה לכנס רבבות בני אדם בכיכר רבין, בחום הזה ובמקביל למשחקי המונדיאל, מבלי לבקש מהם לעשות דבר מה. מבלי לדרוש מהם לצאת למחאה, לכעוס. כל שביקשו מהם זה להגיע. והכל היה נראה כל כך סתמי ומוזר עד שעלתה אל הבמה אמו של איל יפרח, איריס, ופתאום הכל עצר. אנשים קמו מהרצפה המלוכלכת של הכיכר, אחרים הניחו את כוסות הקפה, והכל עמדו ומחאו לה כפיים בתשואות שהגיעו מקירות הלב אל מול דמויותיהן של האמהות, סמל המאבק הזה. פתאום ההתכנסות הגדולה והמזיעה קיבלה איזה מושג, סוג של כיוון, שמתחיל בחיבוק של אמא שמתעכב כבר 17 ימים.
עצרת בכיכר רבין
צילום: יוסי אלוני
ישבתי על הכביש ברחוב אבן גבירול ולידי עצרה צעירה כבת 17, ממררת בבכי. היא ישבה והאזינה ברוב קשב לדברי האמהות, כשמסביבה עמדו צעירים דתיים וצעירות דתיות, מגלגלים שיחה קצרה שהיא הדבר הכי קרוב לדייט שהיה להם. לידם צעדה קבוצה של "הנוער העובד והלומד", מחפשת את דרכה בים ההמון.
דמעותיה של הצעירה בה פגשתי, ירדו במורד לחייה. היא אחזה בידיה ספר תהילים שחילקו כאן בכיכר. זוג צעירות נחושות התרוצץ בין אלפי המשתתפים וחילק להם צמידים צהובים, תמורת תרומה של חמישה שקלים. בין לבין הופיעו זמרים מהשורה השנייה והשלישית של הפנתיאון הישראלי, מעוררים בקהל את השאלה על מקומם הנפקד של מיטב אמני ישראל, שלא הגיעו אולי באשמתם ואולי באשמת המארגנים.
עצרת בכיכר רבין
צילום: יוסי אלוני
עצרת בכיכר רבין
צילום: יוסי אלוני
הכריזמטית מבין שלוש האמהות, רחלי פרנקל, עלתה אל הבמה וביקשה להודות לא רק לצה"ל, אלא גם "לכל בעל מצפון שמבין שילדים הם מחוץ למשחק ושאסור להפוך אותם לכלי
בין צעירות שהצטלמו "סלפי" על רקע הבמה המוארת לבין שוטרים שסיירו בין ההמונים, ראיתי ילד קטן שחיפש את אביו. הוא צעד לו לאיטו בין רגלי האנשים הממהרים אל מחוץ למתחם, בדרך אל המכוניות והבית. אולי עוד יספיקו לראות הערב מונדיאל. חיכיתי עם האופניים וראיתי את האב המודאג מחפש את בנו בין ההמון. היה לו מבט מודאג בעיניים. מצחו מיוזע. הוא ניסה להתקשר עם האייפון שלא הצליח להתחבר לרשת הסלולרית בשל עומס המשתמשים. עברו כמה דקות עד שהם מצאו אחד את השני, ועד שהתחבקו, ועד שנאמר: 'אל תעזוב לי את היד יותר, שמעת?'.
ובחיבוק הזה ראיתי את החומר שהביא את כולנו לכיכר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם