מסכת הייסורים שעוברים החלוצים החדשים בנגב
חברי היישוב המעורב שיזף, שביקשו להגשיים את החזון הציוני בנגב נתקלו בחומה בירוקרטית בצורה: אישורי בנייה מחד, והתנגדויות מאידך. "צריך ללמוד מיו"ש: קודם עושים, אחר כך מקבלים אישורים"
ל־15 המשפחות (כולל 19 ילדים), שביקשו להגשים חלום ולהקים בנגב יישוב מעורב לדתיים וחילוניים, לא כל כך מפריעה העובדה שבמקום אין מדרכות או אישור להקמת בית כנסת ואפילו גן ילדים. הם נהנים מהשלווה המדברית, מהפשטות, ומהחברות המיוחדת שנרקמה בין המשפחות השונות. מה שכן מפריע להם הוא שיש מי שמגדיר אותם כעבריינים, פולשים לשטח לא להם. מי שרואים עצמם כממשיכי חזונו של דוד־בן גוריון וכחלוצים מודרניים, לא מבינים מדוע דווקא הם מהווים מטרה לעתירות חוזרות ונשנות למוסדות התכנון ולבתי המשפט.
מאז שהוקם שיזף, החברה להגנת הטבע מתנגדת לו באופן עקבי וטוענת כי היתרי הבנייה שניתנו לו אינם חוקיים. לאחרונה, לאחר שהמחלוקת הגיעה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, הסתבר באופן מוזר למדי שגם פרקליטות המדינה מתנגדת להיתר שניתן. מדוע זה מפתיע? מפני שבשנים האחרונות, בעקבות מצוקת הדיור וההסכמה הגורפת על הצורך בפיתוח הנגב, החליטה הממשלה מספר פעמים על תמיכתה בהקמת יישובים חדשים בנגב. לא מדובר בהצהרות עקרוניות בלבד, אלא גם בהחלטה ספציפית לגבי האזור שבו הוקם שיזף, שהתקבלה בישיבת הממשלה שהתקיימה בקיבוץ שדה בוקר בנובמבר 2013, במסגרת טקס האזכרה הממלכתי לדוד בן־גוריון.
המשרד לפיתוח הנגב והגליל תומך ביישוב בפה מלא, כך גם משרד הפנים, ואפילו המועצה הארצית לתכנון ובנייה המליצה על הקמת יישוב באזור בהתאם להחלטת הולנת"ע (ועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים במשרד הפנים). האם יד ימין של המדינה אינה יודעת מה עושה יד שמאל? ואולי באמת יש כאן סוגיה משפטית בעייתית שאינה ניתנת לפתרון? תלוי את מי שואלים.
סיפורו של שיזף מתחיל בקיץ 2011. בעקבות המחאה החברתית ומצוקת הדיור, הוחלט להגדיל את היצע הדיור בנגב ולעודד התיישבות חדשה. זוג סטודנטים צעירים החליטו להיענות לקריאה ולנסות לגבש קבוצת משפחות של דתיים וחילוניים במטרה להקים יישוב חדש. המרחק ומיעוט התעסוקה לא הקלו על העניין, ובכל זאת הצליחה להיווצר קבוצה אידיאולוגית שנטלה על עצמה את המשימה. אלא שמסתבר שגם כשכבר יש נכונות ומוטיבציה גבוהה, הקמת יישוב חדש בנגב היא עניין מסובך ומתיש.
המשפחות שהתגייסו לטובת החלום החלו לחפש יישוב שיוכל לקלוט אותן, אבל בכל מקום שאליו פנו נתקלו בתשובה שלילית. היישובים החילוניים פחדו לקלוט משפחות דתיות, והיישובים הדתיים ביקשו לשמור על הצביון המיוחד שלהם. התברר שדרומית לבאר שבע אין אף יישוב קהילתי מעורב. בסוף הגיעו המשפחות אל שמוליק ריפמן, ראש מועצת רמת הנגב, ומצאו אצלו אוזן קשבת.
בדיוק באותה העת ביקש המשרד לפיתוח הנגב והגליל להקים באזור מתחם נוסף של כפר סטודנטים ויזמים, שיהווה בסיס יציאה להתיישבות קבע באזור. מדובר בשטח של כ־150 דונם, שעל פי התוכניות המאושרות מזה 12 שנה מיועד לבנייה של קריה חינוכית ומוסדות קהילתיים. ריפמן חיבר אחד ועוד אחד והחליט לקדם את הקמת ההתיישבות הזמנית ולהגדירה ככפר סטודנטים. במקביל החלו ניסיונות לשנות את ייעוד הקרקע למגורים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה העניקה היתר בנייה באישור מנהל מקרקעי ישראל, ובמרץ 2012 נחנך היישוב החדש בטקס חגיגי, במעמד השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום.
הסאגה המשפטית החלה מיד לאחר מכן. בחברה להגנת הטבע לא אהבו את "הצביעות" לדבריהם שבהקמת יישוב חדש על תקן של כפר סטודנטים. בכל מקרה, הסבירו, הקרקע מיועדת לקריה חינוכית, ואין אפשרות לתת היתר לכפר סטודנטים מבלי שיוקם שם מוסד חינוכי. ועדת הערר המחוזית קיבלה את הטענות ונתנה ארכה של שלושה חודשים להשגת האישורים המתאימים.
בתגובה, העניקה הוועדה המקומית לשיזף היתר לשימוש חורג לגרעין התיישבות זמני, שהחליף את הסטטוס של כפר הסטודנטים. החברה להגנת הטבע לא ויתרה והגישה ערר נוסף. לא מדובר בגרעין זמני, טענה, אלא ביישוב לכל דבר ועניין, ולכן גם ההיתר לשימוש חורג פסול כאן. לאחר דיונים רבים שנמשכו למעלה משנה נדחה הערר, אלא שלהפתעת המועצה האזורית וחברי הגרעין, הוועדה קצבה את ההיתר ל־14 חודשים בלבד. לאחר מכן יצטרכו המתיישבים לעבור למקום אחר ולפנות את מקומם לקבוצות חדשות.
אף ש־14 החודשים עומדים להסתיים בדצמבר 2014, בעוד כחצי שנה, הגישה החברה להגנת הטבע עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החלטת הוועדה. כאמור, פרקליטות המדינה סירבה להגן על החלטת דעת הרוב בוועדת הערר, בטענה כי ההיתר לשימוש חורג שניתן אינו חוקי.
למעשה, מדובר בשאלה של פרשנות משפטית צרה. עו"ד אלי וילצ'יק, שמייצג את חברי גרעין שיזף, טוען כי מדובר בטענה מוזרה: אם מדובר בקרקע שגם כך מיועדת למגורים הרי שאין שום צורך בהיתר לשימוש חורג. ובכלל, תוהה וילצ'יק, כיצד הפרקליטות אינה מייצגת או לכל הפחות מתייעצת עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, שתומכים בהקמת גרעין ההתיישבות הזמני בשיזף. "למה לא צירפו למשל את המשרד לפיתוח הנגב והגליל לעתירה הזו? כל שאר העמדות של משרדי הממשלה לא נשמעות".
מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל נמסר כי "היישוב שיזף הוקם במסגרת החלטת ממשלה 879, מתאריך 10/11/2013. המשרד לפיתוח הנגב והגליל תמך ברכישת מבנים יבילים לקליטת המשפחות בעת הקמת הישוב. כיום המועצה האזורית רמת הנגב נמצאת בהליכי הסדרה מול רשויות התכנון כמקובל בעת הקמת יישובים חדשים". אם המשרד תומך ביישוב מדוע הוא לא פעל לייצוג מדיניות המשרד והממשלה במסגרת ההליך המשפטי? לא ברור. כנראה שדיונים משפטיים לחוד והחלטות לחוד.
רון סגל (34), במקור ממושב נתיב העשרה, חלם להגיע לנגב מאז שהיה נער. כשסגל ואשתו מיטל, חילונים למהדרין כפי שהם מגדירים את עצמם, שמעו על הרעיון, הם לא חשבו פעמיים, עזבו את היישוב כפר אדומים שבו התגוררו, ונדדו דרומה להגשים את החלום הישן. סגל, שעובד כיום בתנועת 'אור' לחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל, הפך בעקבות כל המאבקים המשפטיים לדובר הלא רשמי של היישוב. "איכשהו הפכנו להיות הפושעים הכי גדולים עלי אדמות, אויבי הטבע והסביבה. אבל השטח הזה בכל מקרה יועד לבנייה, אין פה שום עניין סביבתי. החברה להגנת הטבע נלחמת בנו כאילו אנחנו הדבר הכי גרוע שקרה בנגב".
ידעתם שמדובר בקרקע שלא מתוכננת למגורים?
"בסופו של דבר באנו להתיישב. אנחנו לא בקיאים ברזי התכנון והבנייה וסמכנו על המועצה האזורית. אבל היה לנו ברור שכדי להתחיל משהו צריך לעלות לקרקע, לגור בנגב ולהיות כאן כגרעין מעורב. לא היה לנו מקום אז אמרו לנו תגורו בינתיים כאן במחנה הקרוונים".
סגל מסביר שהם לא חיפשו גבעה מסוימת להתיישב עליה, אלא רק רצו להניע את מהלך ההתיישבות. "הבנו שזה יכול לקחת שנים. אולי בסוף זה יהיה יישוב קיים ואולי יישוב חדש, אבל לדבר על זה מתל אביב זה בטוח לא רלוונטי".
מבחינת החברה להגנת הטבע מדובר בפולשים לכל דבר ועניין. "מתיישבים זו מילה יפה. באו פולשים, פלשו לקרקע ששייכת למדינה וקבעו עובדות בשטח, כמו חומה ומגדל לפני עשרות שנים", מסביר בנחרצות דב גרינבלט, דובר החברה.
אבל היה להם היתר בנייה מהוועדה המקומית.
"ועדת הערר הראשונה קבעה שההיתר לא חוקי ושעליהם להתפנות תוך שלושה חודשים. לגבי ההיתר לשימוש חורג, המדינה בעצמה אומרת היום שהוא לא חוקי. הם הקימו שם יישוב לכל דבר, הם לא מכחישים את זה. השר סילבן שלום הגיע לחנוך את היישוב, ראש המועצה גאה בכך. אתם רוצים ליישב את הנגב? מעולה. ליישב את הנגב זה מאוד חשוב אבל לא זו הדרך. תבואו ותרחיבו יישוב קיים או תקימו נקודה במקום שמותר. אי אפשר להעמיד את כל המערכת בפני עובדות מוגמרות ואז לאשר בדיעבד".
הקרקע שעליה הוקם שיזף מיועדת כאמור לבנייה של קריה חינוכית. התוכנית המאושרת מתירה בנייה מסיבית על רוב השטח ולכן מבחינת שטחים פתוחים והגנה על הטבע והסביבה אין משמעות לשאלה אם יוקם שם יישוב או מבנה אחר. מדוע אם כך החליטה החברה להגנת הטבע להיכנס לתמונה?
"העתירה היא עקרונית", מסביר גרינבלט, "בלי קשר לערכיות השטח. נניח שאף אחד לא היה עושה כאן כלום, עוד חודש תגיע קבוצה אחרת ותשב במקום שבו כן יש חשיבות לקרקע, ואז היא תגיד למה שיזף כן ואנחנו לא, ואחר כך תבוא עוד קבוצה ותגיד גם אני רוצה. זו שאלה עקרונית הנוגעת לשמירה על החוק בלי קשר למקרה כזה או אחר".
ראש המועצה, שמוליק ריפמן, רואה את הדברים אחרת. "אנחנו אישרנו לגרעין שיזף לעלות על הקרקע כדת וכדין מבחינתנו. על פי הייעוץ המשפטי שקיבלנו אפשר לתת היתר לשימוש חורג בקרקע מופרת, כלומר שמיועדת לבנייה. קחי למשל את גרעין הראל. הם רצו להתיישב בהר אלדד, אבל זה היה אזור מאוד בעייתי ולא הייתה בו ייתכנות להקמת יישוב. אני אמרתי להם, כמו שתעלו ככה אני אוריד אתכם, וכך היה. בסופו של דבר אני מתכוון להקים בשיזף יישוב. מה זה מתכוון? יקום שם יישוב! על אפם ועל חמתם של שי טחנאי (רכז שמירת טבע בדרום של החברה להגנת הטבע, ל.נ.) ועוד כמה נודניקים בדרך. בתפיסת העולם שלי לא סיימנו ליישב את ארץ ישראל, ויש מקום גם לבדווים וגם לחרדים וגם ליישוב מעורב שרוצה לקום בנגב".
חשוב לציין כי ועדת הערר חזרה והדגישה כי מדובר בהיתר לשימוש חורג כבסיס קליטה ומיון זמני של גרעיני התיישבות, וכי לו היה מדובר בבקשה להקמת יישוב של ממש היא לא הייתה מעניקה את האישור. ואף על פי כן, ריפמן אינו מסתיר את העובדה שהוא מתכנן להקים במקום יישוב. על פי החברה להגנת הטבע עניין זה בדיוק היה צריך להדליק נורה אדומה אצל ועדת הערר ולגרום לה לפסול על הסף את הבקשה להיתר.
"בינתיים באמת מדובר במחנה זמני", מסביר ריפמן. "אבל ברגע שמוסדות התכנון יסיימו את עבודתם, הגרעין הזה יקים את יישוב הקבע בשטח שבו הם נמצאים היום. אני לא מתכוון להעביר אותם למקום אחר".
אבל ההיתר שניתן לשימוש חורג הוא עד דצמבר?
"עד דצמבר אלוהים גדול. אני מקווה שנמצא דרך להסדיר את העניין ולהאריך את השימוש החורג. בסופו של דבר הם ימשיכו לשבת שם".
במקביל, ריפמן מצפה להחלטת הממשלה הסופית בעניין הקמת היישוב. המלצת ועדת התכנון של משרד הפנים כבר ניתנה ועל כן מדובר לדבריו בעניין טכני למדי. "אני מניח שברגע שוועדת הערר ובית המשפט יראו שהמדינה התקדמה וקיבלה החלטה סופית, ואנחנו נכין תכנית מפורטת חדשה, זה ישפיע על ההחלטה".
בינתיים שעון החול הולך ואוזל והחברים בשיזף תלויים באוויר, ומיטלטלים בין הקרבות המשפטיים שמנהלת המועצה מול החברה להגנת הטבע ופרקליטות המדינה. מבחינתם, אם בדצמבר לא יימצא ההסדר החוקי שיאפשר את הישארותם במקום, הם מתכוונים לעזוב. "אני לא הולך להיות מפר חוק ולא הולך לשבת בניגוד לחוק בשום מקום. זו לא הדרך שלנו", מצהיר סגל. "החלום שלי הוא לגור בנגב ביישוב מעורב. אם יתנו לנו לעבור למקום אחר נצטרך לבחון אם זה מתאים לנו, אולי נוכל לעבור לשם, או לפחות חלק מאתנו.
"להגיד לך שזה קל לחיות ככה? זה לא קל, כשהמטרה שלך היא להתיישב ובסוף אתה מוצא את עצמך במסדרונות בית המשפט. ברמה האישית ברור שזה מטריד אותנו", מודה סגל. "יש תחושה חזקה של חוסר ודאות, אבל אף משפחה לא חושבת לעזוב. להיפך, יש 40 משפחות שמחכות להצטרף ליישוב שלנו, לא משנה איפה הוא יקום בסוף, כל עוד הדבר אפשרי אנחנו באנו להישאר".
ואולי עדיף היה לחכות, להכין תכניות מסודרות, בלי שימוש חורג ובלי הליכים משפטיים? "קודם כול, כל מה שעשינו אפשרי מבחינה חוקית", משיב ריפמן. "גרעין כזה שבא אליי יצטרך לחכות עשר שנים ויותר למתן האישורים הסופיים. עד שיסתיים התהליך הם כבר ימצאו לעצמם מקום אחר".
אבל מעבר לכך, על פי ריפמן יש פה עניין של השקפת עולם. "תמיד עולה השאלה איך יכול להיות שביהודה ושומרון יש 300 אלף מתיישבים יהודים, ובנגב במשך כל השנים לא קרה כלום? יש לכך שתי תשובות, האחת היא שלגבי הנגב יש הסכמה לאומית שצריך לפתח אותו, ובמקום שיש הסכמה לאומית לא עושים כלום. איפה עושים? דווקא במקום שאין בו הסכמה, שיש ויכוח בין ימין ושמאל. התשובה השנייה היא שביהודה ושומרון, איפה שרוצים שיהודים יתיישבו לא מחכים, עושים. כך צריך לעשות גם בנגב".
liatk@makorrishon.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם