'הארץ': שיאים חדשים של שנאה
עיתון אחד בישראל משוכנע משום מה שמגני הרצח אבו-חדיר הם מיעוט בקרב היהודים, בניגוד לפלשתינים שוחרי השלום. מישהו שם משתמש בחומרים חזקים
"השרץ הזה ענק ורב-זרועות", כותב העיתון. "הוא מחבק בחיקו את אותם צעירים אשר גדשו את הרחובות בקריאות נקם, בגידופי שטנה נגד יהודים ובקריאות להתגייס לנקמה. הוא מצא לו פינה חמה בקרב חברי פרלמנט פלסטינים, קאדים ואישי ציבור, אשר דרשו נקמה, והוא לא פסח גם על ראש הרשות הפלסטינית ששיבח את ה'שאהידים' והאסירים הפלסטינים".
אחמד טיבי בביתו של הנער הערבי הנרצח צילום: אסף גבור
"רוצחי שלושת הנערים אינם 'פלסטינים קיצוניים'. הם צאצאיה ובוניה של תרבות השנאה והנקמה שאותה מטפחים ומדשנים מורי הדרך של 'העם הפלסטיני'. אלה אשר מגדירים כאויב מר כל יהודי רק בשל היותו יהודי. אלה שמטיפים לטיהור פלסטין מן המיעוט היהודי, או לפחות מציעים לגרשו מתוך האוכלוסיות הפלסטיניות... נדמה כי הביטוי 'פלסטינים קיצוניים' הולם דווקא את אותו מיעוט פלסטיני שעדיין מזדעזע ממעשי הרצח והאלימות הללו. אבל גם הם מבינים, להוותם, שהם שייכים לשבט ערבי נוקם ונוטר, זה שקיבל הכשר לבצע מעשי זוועה שנעשו בו".
ומגדיל מאמר המערכת ומסיים:
"העמדתם לדין של הרוצחים אינה יכולה עוד לספק. הפלסטינים נדרשים לעבור מהפך תרבותי. על מנהיגיהם הפוליטיים וקברניטי ארגוניהם להכיר בעוול ולתקנו. עליהם להתחיל לחנך לפחות את הדור הבא על ברכי הערכים ההומניים, ולטפח שיח ציבורי סובלני. בלעדיהם לא יהיה השבט הפלסטיני ראוי למדינה".
אלו דברים נכוחים ואמיצים, הרהרתי לעצמי. אבל אז שפשפתי את העיניים וקראתי שוב, את הטקסט שאכן נכתב בפועל. שימו לב:
"רוצחיו של מוחמד אבו חדיר אינם 'יהודים קיצוניים'. הם צאצאיה ובוניה של תרבות השנאה והנקמה שאותה מטפחים ומדשנים מורי הדרך של 'המדינה היהודית'.... נדמה כי הביטוי 'יהודים קיצוניים' הולם דווקא את אותו מיעוט יהודי שעדיין מזדעזע ממעשי הרצח והאלימות הללו. אבל גם הם מבינים, להוותם, שהם שייכים לשבט יהודי נוקם ונוטר, זה שקיבל הכשר לבצע מעשי זוועה בזכות מעשי זוועה שנעשו בו.
"העמדתם לדין של הרוצחים איננה יכולה עוד לספק. מדינת ישראל נדרשת לעבור מהפך תרבותי. על מנהיגיה הפוליטיים וקברניטי הצבא להכיר בעוול ולתקנו. עליהם להתחיל לחנך לפחות את הדור הבא על ברכי הערכים ההומניים, ולטפח שיח ציבורי סובלני. בלעדיהם לא יהיה השבט היהודי ראוי למדינתו".
הבנתם? הקיצוניים הם אותו "מיעוט יהודי" (!) שעדיין מזדעזע ממעשי הרצח והאלימות הללו. כלומר כל העיתונים, כל הפוליטיקאים, כולם שייכים לאותו מיעוט. רוב העם שייך ל"תרבות השנאה והנקמה", שבגללה השבט היהודי לא ראוי למדינתו. עודי המום, גם מהתעלול הסטטיסטי (די להזכיר שכלל מצביעי עצמה לישראל לא הגיעו ליותר מ-1.76% מהקולות הכשרים, וצריך הרבה זדון לב כדי להאשים את כל-כולם באותה "תרבות רצח ונקמה" שאינה מזדעזעת מרצח מזוויע שכזה) וגם מהדמגוגיה המרושעת, הרהרתי לעצמי כיצד אם כן מתייחס "הארץ" לציבור הפלסטיני, שהתפרעויותיו ותרבות הנקמה שלו מודגמת ברחובות עיר על בסיס יומיומי.
מדליקים נרות לזכר הנרצחים בצומת גוש עציון צילום: פלאש 90
כיצד מאמר מתלהם שכזה, וכה מנותק מן המציאות, יכול למצוא את דרכו להיות מאמר מערכת של עיתון מרכזי בישראל? יהיו שיטענו שכותביו של העיתון ניזונים מחומרים כימיים שונים, כאלה הגורמים להם לקיים "ועידת שלום" בשיאן של המהומות וההתפרעויות. מצד אחר, מגיניו הנאמנים של העיתון ודאי יזדרזו להסביר שאין לגזור גזרה שווה, וכי הסטנדרטים כלפי עצמנו צריכים להיות נוקשים יותר מאשר אלה שאנו נוקטים כלפי הפלסטינים, ועוד כהנה וכהנה. אבל אל תטעו: אין מדובר פה באמת בביקורת עצמית. הארץ מפנה אצבע מאשימה כלפי כולם מלבד כלפיו-עצמו.
האם מצאנו אצל הארץ ביקורת עצמית לאחר מקרי רצח מהמילייה שלו - רצח אסף שטיירמן, רצח דרק רוט או רצח בני הזוג מעוז? האם מצאנו אצלם את האשמת התרבות החילונית בכך שהובילה לרצח? השימוש במקרה רצח מזעזע כדי להאשים את "האחרים" אינו נאצל - הוא לא יותר מתפיסת טרמפ דמגוגית, וכמעט הייתי אומר שיש בו משום ריקוד על הדם.
ואחרי בקשת המחילה מקוראיי, אני נאלץ כמו תקליט שבור לחזור אל מאמרו המבריק של ג'ורג' אורוול "הערות על הלאומנות": היכולת לראות בעם שלך את כל הרע שבעולם, ולעולם לא לגנות שום רע שבעם השני; היכולת לטעון ש"השבט היהודי"(!) אינו ראוי למדינתו בעוד "העם הפלסטיני", האלים - אובייקטיבית - עשרות מונים, זקוק למדינה כמו אוויר לנשימה; היכולת למצוא קיצוניות בכל אמירה ומעשה של ראש הממשלה שלך, ומתינות בכל אמירה ומעשה של ראש הרשות הפלסטינית - כל אלה נובעות מעיוורון לאומני במהופך, גרוע לא פחות, ואולי אף יותר, מאותה "לאומנות יהודית" שאותה נהנה כל כך הארץ לגנות ולהאשים אותה בכל הרע שבעולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם