דרושים: מרחבים
לו היה פה קצת יותר מקום היה פה נח יותר, קיומיות ופוליטית. בימים קשים אלה נותר לנו רק לדמיין
עוד לא עברו שבועיים מאז תחקרה את הפקידה במלון השוויצרי הקטן ושאלה למעשיה ולמקום מגוריה. אני עובדת פה, אמרה הפקידה הצעירה, ולומדת ניהול ומלונאות ממש קרוב, בלוצרן. לוצרן? התפלאה האישה, והלא זה מרחק שלש שעות נסיעה מכאן. נכון קרוב? חייכה הצעירה.
האם יש קשר בין מרחבים גיאוגרפיים למרחבים בנפש. האם תחושת הצפיפות והמחנק קשורה לקילומטרים או למטרים מרובעים או לדבר מה אחר? דמייני אגמים, היא מתעקשת. דמייני פסגות מושלגים למחצה, החזירי לעצמך את המראות העצומים האלה – אגם פוגש בהר, הר פוגש אגם, לשניהם אופק שאי אפשר להכיל במבט, הכי רחוק ממכונית שאוזל בה האוויר. חשבי על כל המים האלה. אינסוף של מים.
אבל הדמיון המודרך הזה נתקל במציאות: טלפון לחברה טובה באזור אשקלון כשבמהלכו נשמעת אזעקה החברה נאלצת להתיק את מקומה לפינה אחרת בבית, מתחת לבטון. השיחה ממשיכה משם, עם קצת פחות חמצן, בלב.
אולי בסוף זה כן עניין של מרחבים וגיאוגרפיה. לו היה לנו קצת יותר מקום היה פה נוח יותר גם פוליטית. היה פה נוח – קיומית. מרחבי סיני חסרים לה. פעם היו נודדים לשם כדי להרגיש רחוק מהמהומה. שלום חסר לה, כזה שמאפשר חציית גבולות פשוטה ונסיעה לקהיר, ולדמשק. כן, הקלישאות האלה עם החומוס. סיטואציות של מקום ומרחב ואוויר.
הדרישות שלה, מתברר, מרחיקות לכת יותר.
Imagine there's no countries… Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people … Living life in peace...
– שיר שבמקומות רבים הפך המנון לנפש האדם המתאווה למרחבים ולשלום.
היא תוהה על הדמיון העז כל כך לדברים שכתב הרב קוק. האם היו השראה? דמיינו שאין גבולות, שר ג'ון לנון. דמיינו עולם של שקט – דמיינו אדם בלי פחד.
"מרחבים, מרחבים, מרחבי אל איוותה נפשי" כתב הרב קוק."אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שטה היא נשמתי ברחבי שמיים, לא יכילוה קירות לב ולא קירות מעשה. מוסר, הגיון ונימוס, ממעל לכל אלה שטה היא ועפה, ממעל לכל אשר ייקרא בכל שם. ממרום מכל עונג, מכל נועם ויופי, ממרום לכל משגב ונאצל. חולת אהבה אני".
בימים קשים כמו אלה, חושבת האישה, לדמיין זה כל מה שנשאר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם