סיבה לדאגה? ארה"ב בדרך להכיר בחמאס
הצעתו של קרי לערב את קטאר בתיווך עם חמאס רומזת כי היא מתחילה לשלוח גרורות לישראל, ומלמדת על סוג הרעיונות המתבשלים בבית הלבן, בדרך להכרה בחמאס
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
לפני שבועיים הובא כאן מסמך בן שמונה עמודים שדלף ממשרד החוץ הקטארי, ערב חטיפת הנערים בגוש עציון. מן המסמך עולה כי בין אמיר קטאר לממשל בוושינגטון מתנהל זה זמן דו־שיח ער בשאלת זהות יורשו של אבו־מאזן. עוד עלה מן המסמך כי מנהיג החמאס, חאלד משעל, הוא אחד השמות. ולא סתם אחד מהם, אלא דמות מפתח.
על פי המודל המועדף על האמריקנים, משעל לא יהיה יורש יחיד אלא חלק מהנהגה קבוצתית שתכלול את ראש הלשכה המדינית של חמאס לצד דמויות נוספות המקורבות לקטאר, כמו ג'יבריל רג'וב. אולם השמות חשובים פחות. מה שחשוב הוא עקרון שיתופו של החמאס בעמדת הובלה – מה שמצביע על סוג הרעיונות המתבשל בבית הלבן.
השאלה היא אם המשבר הנוכחי בין ישראל לחמאס מקדם את היום שבו זה יקרה, היום שבו חמאס ישלוט בגדה ובעזה. האם לנגד עינינו הולך ונוצר ציר ארצות הברית־קטאר־חמאס? הצעתו של קרי לערב את קטאר בתיווך עם חמאס רומזת שהתשובה כנראה חיובית. קטאר איננה רק בת ברית של ארצות הברית. היא גם המתווכת המועדפת על חמאס.
חאלד משעל יושב עתה בקטאר וזוכה בה לכבוד מלכים, נפגש עם האמיר ומקיים פגישות מדיניות. ואכן, בין שבת לשני, בעיצומו של מבצע צוק איתן חלק א', נראה היה כאילו הקטארים, או מה שמכונה 'התיווך הקטארי־טורקי', הם אופציה ריאלית. משעל בילה את זמנו בראשית השבוע בהתרוצצות קדחתנית בין אנקרה לדוחא.
מה שחיזק את התחושה שהקטארים הולכים ומעמיקים את אחיזתם כמתווכים פוטנציאליים היה הוואקום שיצר בראשית השבוע נשיא מצרים, שהעדיף לכאורה לתפוס מרחק מהתהליך. בניגוד לפעמים קודמות, כשמצרים מילאה את תפקיד המתווך בין ישראל לחמאס, הפעם יצר הגנרל א־סיסי תחושה כאילו הוא מעדיף לשבת בצד ולתת לחמאס לאכול את התבשיל שהקדיח.
העמדה הזו התאימה לישראל, שנדרש לה זמן כדי להרוס את תשתיות חמאס בעזה; היא התאימה למצרים שציפו מישראל לתרום את חלקה לאחר שהכריזו על חמאס ארגון טרור, פוצצו את מנהרות ההברחה וסגרו את מעבר רפיח. וכן, זה התאים אפילו לחמאס, שחושד ופוחד מא־סיסי ולא מאמין בו כמתווך.
במקביל התחזק הרושם שהקטארים מבססים את מעמדם כמתווכים. ולא רק מפני שעוד השבוע סגרו הקטארים עם ארצות הברית עסקת נשק בשווי 11 מיליארד דולר, אלא בעיקר בעקבות שינוי הטון שאובחן השבוע באל־ג'זירה, תחנת הבית של אמיר קטאר.
בניגוד לארדואן, שלא התאפק והשווה את ח"כ איילת שקד להיטלר, הקטארים דווקא הקפידו השבוע בלשונם. הקמפיין האגרסיבי שניהלה אל־ג'זירה בראשית המשבר כאשר קראה להרחיב את העימות לגדה ולירושלים נפסק – מה שבדיעבד פורש כתנאי ישראלי בסיסי לכניסת הקטארים לתהליך כמתווכים.
ואז הכול התהפך. ביום שני נפגשו שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר. הגנרל א־סיסי, שעד אז לכאורה ישב על הגדר, ניצל את ההזדמנות וטרף את הקלפים. המצרים הגישו לישראל הצעה בסיסית להפסקת אש, שאמורה הייתה להפוך להחלטת ההצעה של הליגה הערבית. זה היה התירוץ המצרי הנבון.
ישראל, מצדה, עשתה אף היא בחוכמה ומיהרה לקבל את ההצעה. חמאס מצא את עצמו במלכוד, וטען כי נודע לו על דבר ההצעה מאמצעי התקשורת. התוצאה: הלילה שבין שני לשלישי השבוע היה לילה קשה לחמאס. בצמרת התנועה פרץ ויכוח עז. בסיומו הודיעה הזרוע הצבאית של חמאס שהיא דוחה את ההצעה המצרית, והבוקר שאחרי החל במטח עז של רקטות על מדינת ישראל. כך נסללה הדרך למבצע צוק איתן חלק ב'.
בדיעבד נראה כי הייתה מידה לא מבוטלת של אמת בטענת חמאס כי ההצעה המצרית לא הייתה אלא מחטף טקטי, מלכודת ערמומית שנועדה לאפשר לישראל להמשיך לכתוש את חמאס תחת מעטה של לגיטימיות בינלאומית. ההבנה הזאת לא הותירה ברירה למזכיר המדינה האמריקני, שהיה בדרכו לקהיר לפגישה עם הגנרל א־סיסי, אלא לבטל את ביקורו ולשוב לוושינגטון.
האם זה הסוף של התיווך הקטארי? רחוק מזה. כמעט להפך. המהלך של קרי הוא ארוך טווח. יתרה מכך, צעדו הבא של מזכיר המדינה היה להרים טלפון לאנקרה לפגישת שרי החוץ של קטאר וטורקיה, כדי להדגיש באוזניהם שהסכם הפסקת האש צריך לכלול את כל הצדדים.
מבחינתו, אפילו המתח שנוצר בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין משעל והנייה מייצר, לאורך זמן, מין הלבנה פוטנציאלית של חאלד משעל לקראת השלב הבא במשא ומתן בין ישראל לחמאס.
כך שגם אם השבוע נראה היה שהמצרים הם שנותנים את הטון, בהמשך צפויה קטאר להיות חלק בלתי נפרד מהמשא ומתן. לא מן הנמנע שגם לתורכים תיזרק בהמשך עצם עבה בדמות מעורבות בשיקום עזה. וזה צריך להדאיג את ישראל. מאוד. כי בהסתכלות אזורית, בשלוש השנים האחרונות השכילה ישראל לשמור על עצמה מחוץ למעגל האלימות שיצר האביב הערבי.
הסיבוב הנוכחי עם חמאס גורר אותנו לתוך מעגל הדמים הזה, שבו לקטאר ולטורקיה, בשיתוף עם ארצות הברית, יש תרומה בלתי מבוטלת לאי־היציבות האזורית. הדוגמה הבולטת ביותר היא לוב, שכנתה של מצרים. שם, במאבק להפלתו של מועמר קדאפי, שיתפה ארצות הברית פעולה עם המודיעין הקטארי ועם טורקיה בחימוש המיליציות האסלאמיסטיות.
מטוסים קטאריים נחתו במדבר הלובי ופרקו כמויות עתק של נשק וציוד צבאי, וכאשר הגיע שלב הניצחון, הקטארים לא קיפלו ציוד והלכו הביתה – להפך, הם ראו את עצמם כממליכי מלכים, והחלו לקדם את המנהיגים האסלאמיסטים המקורבים להם.
התוצאה: כאוס אסלאמיסטי הולך ומחריף, שזולג לשכנותיה של לוב ומאיים על היציבות בגבול הלובי־מצרי. א־סיסי רואה את כל זה. וככל שזה תלוי בו, הוא לא ייתן לזה לקרות. לא בגבול עם לוב ובטח לא בגבול עם עזה.
על חלקה של קטאר בחימוש קבוצות המורדים בסוריה ובמימונן בשלוש השנים האחרונות תקצר היריעה מלספר, אך הנה נקודת החיבור ללוב: קטאר התחייבה בפני ארצות הברית לאסוף בתום המלחמה בלוב את הנשק שסיפקה למורדים. קטאר מילאה את התחייבותה, אך בצורה בלתי־שגרתית. הנשק שנאסף בלוב הועמס על אונייה ונשלח לקבוצות המורדים בסוריה דרך טורקיה.
וגם כאן, כמו בלוב, גילו האמריקנים שיקול דעת מוטעה. לא רק שהם הרשו לתהליך הזה להתרחש, הם אף היו שותפים לו. וכמו בלוב, גם בסוריה שיחקה קטאר עד לאחרונה תפקיד שלילי במאבק נגד שלטונו של בשאר אל־אסד. תחילה בשימוש מתלהם באל־ג'זירה כנשק תקשורתי לתמיכה במורדים, ובהמשך בחימוש ובמימון סלקטיבי של הקבוצות האסלאמיסטיות בסוריה.
כיסו הפתוח לרווחה של אמיר קטאר יצר תהליך דרוויניסטי, שלא אפשר לקבוצות של האופוזיציה הסורית האותנטית לשרוד בתחרות העזה. המורדים הסורים נדחקו מפני הקבוצות האסלאמיסטיות החמושות והממומנות שזרמו לסוריה מכל רחבי העולם המוסלמי. וגם כאן, כמו בלוב, הממשל האמריקני שיחק תפקיד נגרר – משך רגליים, במקום להוביל את התהליך.
המקום היחיד שבו כשלה קטאר היה במצרים. נפילתו של מורסי ועלייתו של א־סיסי מנעו מקטאר ומטורקיה, שני עמודי התווך של התמיכה באחים המוסלמים ובקבוצות האסלאמיסטיות, להכניס את מצרים למעגל הכאוס. ככל שזה תלוי בא־סיסי, הוא ימנע מהם לחזור כעת על אותו תהליך גם בעזה.
אולם המאבק רק בתחילתו. כפי שנראה כרגע, הכול עדיין פתוח בתחרות על תפקיד המתווך. יש כיוונים מפתיעים. כך למשל, ראשיד גאנושי, מנהיג מפלגת השלטון בתוניסיה ואחד ההוגים האסלאמיסטים החשובים כיום, הודיע השבוע כי "תוניסיה פועלת בשיתוף פעולה עם קטאר, טורקיה וצרפת לעצירת האלימות הישראלית בעזה".
"המצרים", הודיע גאנושי, "אינם מתאימים עוד לשמש כמתווכים". מה בדיוק חלקם של הצרפתים במשולש הביזארי הזה? הפרטים עדיין בגדר תעלומה. פרנסואה הולנד עוד יידרש כנראה להסברים, אך התשובות פחות או יותר ידועות. הצרפתים, כמו האמריקנים, לפותים בחיבוק עז עם הקטארים. ובמקרה הצרפתי, החיבוק הכלכלי כולל השקעות עתק של נסיכות קטאר בבנייה ובאנרגיה, וקשרים עם חברות הענק כמו אריבה וסואז, שלא לדבר על השקעות הספורט הידועות, בפריז סן־ז'רמן ובצ'מפיונס ליג הצרפתית.
ובינתיים, הכוכב הבא שכובש את התודעה הבינלאומית הוא דו"ח טרי־טרי, מיום שני השבוע, של מכון המחקר (International Crisis Group ICG). הדו"ח, שקורא להפסקת אש מידית בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי, ממליץ גם על כניסה של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית לעזה במטרה לאייש את מעברי הגבול בין עזה לבין ישראל ומצרים, כדי לאפשר מעבר סחורות ומוצרים חיוניים לעזה הנצורה.
נשמע טוב, בסך הכול, אך כאן מגיע השלב שבו ממליץ הדו"ח כי האו"ם או 'תורם כלשהו' ישלם את משכורותיהם של פקידי ממשלת חמאס בעזה, כדי למנוע פריצת מלחמת אזרחים בין פת"ח לחמאס. זאת בעוד חמאס מתחייב לקבל על עצמו את הפסקת האש ואף לכפות אותה על הפלגים הפלסטיניים.
התורם האלמוני המופיע בדו"ח הוא כמובן קטאר. אך החידוש המעניין יותר הוא בהצעה שהאו"ם ישלם את משכורותיהם של פקידי חמאס – הצעה שהיא כטפח בלבד מהכרה בינלאומית בממשלת חמאס. זו רוח הדברים.
כל זה בעוד חמאס, על פי המלצות הדו"ח, ממשיך לשלוט דה־פקטו בעזה. ההמלצות הללו הן שמן באוזני הממשל האמריקני, שתומך בממשלת פת"ח־חמאס, וצעד נוסף בדרך להכרה בינלאומית בחמאס ובלגיטימיות של מנהיג חמאס כיורשו של אבו־מאזן. ממש כמו במסמך של משרד החוץ הקטארי.
ישראל צפויה בקרוב לעמוד בלחצים לא פשוטים. ההערכה היא כי הנוסחה של "שקט ייענה בשקט" אינה קבילה עוד. לא על חמאס, אך גם לא על ארצות הברית והאיחוד האירופי.
וכדי לשמור על יציבות דרושה תוכנית מרשל לעזה, כזו שתאפשר בניית נמל ושדה תעופה, ואולי גם פיתוח של שדה הגז לחופי עזה. בכל תוכנית כזו לקטאר יש תפקיד מפתח. כל זה מבלי שנדונו בכלל כל אותם פרמטרים ידועים של הכרה בישראל. אך דבר מכל אלה לא יוכל לקרות בלי מהפך ביחסים שבין קהיר לעזה. ועד שזה יקרה, יש הרבה מועמדים, מוושינגטון עד אנקרה, ללכת "לשתות את הים של עזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם