איך נלחמים בכסף? בעקבות נתיב הדמים מקטאר
קשרים בינלאומיים, חסינות דיפלומטית ונפט מונעים פעילות נגד קטאר. האם ישראל תצליח לפתח כלים מול הכסף שמאחורי הטרור?
לכאורה פעילות מסחרית לגיטימית ורצויה, ואפילו דוגמה לשיתוף פעולה כלכלי מבורך בין ישראלים לפלשתינים ברוח המזרח התיכון החדש. אלא שחברת 'אבו עכר' הוכרזה שנה קודם לכן על ידי שר הביטחון כ'התאחדות בלתי מותרת', כלומר חברה המעודדת ומממנת טרור, שהסחר עמה אסור על פי חוק. על 'אבו עכר' נאסר לייבא באמצעות נמלי ישראל, ובדיוק לשם כך היא הייתה זקוקה ל'שינטרקו'.
חברת 'אבו עכר' פעלה באופן מתוחכם אך לא בלתי שכיח. במקום העברת כספים ישירה, מפקדות חמאס והג'יהאד האסלאמי שישבו במדינות זרות רכשו עבור החברה מוצרי מזון. לאחר שהסחורות הגיעו לרשות הפלשתינית, בעזרתה האדיבה של 'שינטרקו', העבירה 'אבו עכר' את תמורתן, בקיזוז עמלה מסוימת, לידי ארגוני הטירור המקומיים. החברה הישראלית העבירה מיליוני שקלים עד שנתפסה.
המאבק בנתיבי המימון העקלקלים של הטרור מעסיק את העולם לא מעט בשנים האחרונות, ובייחוד מאז פיגועי ה־11 בספטמבר. הדין הבינלאומי מתרכז בהגדרת מימון הטרור כעבירה פלילית ובהטלת חובת דיווח ופיקוח על חשבונות בנקאיים (ראו מסגרת). אך ארגוני הטרור, שהפכו בינלאומיים, מאתגרים בכל פעם מחדש את רשויות החוק, ומוצאים דרכים יצירתיות לעקוף את הפיקוח הפיננסי.
במקרה אחר, שפורסם על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ללא פרטים מזהים עקב הרגישות המודיעינית, התקבלו דיווחים על תרומות כספיות לעמותת צדקה שהוכרזה מאוחר יותר כהתאחדות בלתי מותרת בשל גיוס כספים עבור חמאס. חשבונה של עמותת ה"צדקה" נסגר, אלא שאותם גורמים החלו לתרום באותו אופן לעמותה חדשה שהוקמה שלושה ימים בלבד לאחר סגירת העמותה הקודמת. חלק מהמנהלים והמייסדים בשתי העמותות היו זהים, כמו גם משרד עורכי הדין שרשם אותן.
אך מה קורה כאשר הגוף שמממן את הטרור איננו עמותת צדקה או חברה פיקטיבית אלא מדינה עצמאית? במהלך מבצע 'צוק איתן' התוודע הציבור הישראלי למעורבותה של נסיכות קטאר בפעילות הטרור של חמאס.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר במפורש כי קטאר, אחת המדינות העשירות בתבל, סייעה לחמאס בבניית המנהרות וכי היא מממנת את הטרור האסלאמי ברצועת עזה. מסתבר שבמקרה של קטאר הדין הבינלאומי מספק מענה דל למדי, ואפשרויות הפעולה מצומצמות. "על פי האמנה הבינלאומית למאבק במימון טרור משנת 1999, אמנה שגם ישראל וגם קטאר חברות בה, המדינות מתחייבות שלא לממן טרור וגם להעניש באמצעות הדין הפלילי הפנימי כל גורם שמממן טרור ולהפעיל עליו סנקציות", מסביר פרופ' יובל שני, דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומומחה למשפט בינלאומי.
"הבעיה היא שגם ישראל וגם קטאר הסתייגו מהסעיף באמנה שמאפשר להם להגיש תביעות נגד מדינות אחרות ולהיתבע, ולכן לא ניתן לתבוע כרגע את קטאר למשל בבית הדין הפלילי בהאג. האפיק הכי מבטיח שיכול לעמוד לרשות ישראל זו פנייה למועצת הביטחון של האו"ם".
בשנת 2001 עברה במועצת הביטחון החלטה 1373, שהכריזה גם היא איסור על מימון טרור. מועצת הביטחון הקימה ועדה למאבק בטרור, המנטרת את אופן יישום ההחלטה. הוועדה מפרסמת דו"חות תקופתיים על החקיקה המתקיימת בנושא במדינות העולם, ועד כמה הן מיישמות את האמנה בדין הפלילי שלהם.
מועצת הביטחון היא הגוף עם הכי הרבה שיניים באו"ם. מלבד הצהרות למיניהן היא יכולה גם להטיל סנקציות כלכליות על מדינות ועל גופים, המחייבות באופן פורמלי את כל המדינות החברות באו"ם. סנקציות כאלו ננקטו בעבר נגד לוב, הטאליבן ו'אל קאעידה', והקשו מאוד על פעולותיהם.
עם זאת, פרופ' שני מדגיש כי לא מדובר בגוף משפטי, אלא בוועדה מקצועית שמעבירה את המלצותיה למועצת הביטחון. "הכי נבון מבחינת ישראל יהיה לפנות לאותה ועדה ולהתלונן על קטאר. אבל כמו שיש גורמים במועצת הביטחון שמטילים וטו על החלטות אנטי־ישראליות, יכול להיות שיהיו גורמים שיטילו וטו על החלטות נגד קטאר. עדיין זה הליך שישראל צריכה לנסות, ולו בשביל ליצור לחץ פוליטי ומשפטי מסוים נגד קטאר". ממשרד החוץ נמסר בתגובה כי לעת עתה לא מתוכננת פנייה כזו.
לא כולם שותפים לדעה כי לחץ שכזה הוא בכלל אפשרי בנסיבות הקיימות. "קטאר נהנית מהכנסות של 50 מיליארד דולר לשנה מנפט ומגז, בעוד מספר האזרחים שלה עומד על 325 אלף איש בלבד", מסביר פרופ' הלל פריש ממרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן. "אמיר קטאר, השייח' תמים א־תאני, הוא בוודאי האדם העשיר ביותר בעולם. סנקציות כלכליות לא ישפיעו עליו הרבה".
ואם יפסיקו לקנות ממנה נפט וגז, כמו למשל הסנקציות שהוטלו על איראן? "יהיה קשה מאוד להילחם בהם בדרך הזו. לאמריקנים יש בסיס אווירי צבאי גדול מאוד בקטאר, שגם קונָה נשק אמריקני בסכומים עצומים. רק לאחרונה הודיעה קטאר על עסקת נשק מול ארה"ב בשווי 11 מיליארד דולר. לא מדובר רק בבעיה שלנו. קטאר מנסה לייצר ציר חדש במזרח התיכון יחד עם תורכיה ולשנות את הסטטוס־קוו הקיים. היא תומכת בטרור דרך תמיכה באחים המוסלמים, וכמובן שמצרים, איחוד האמירויות, כווית וסעודיה מתנגדות לכך. לפני כמה חודשים הן אף נקטו בצעד הפגנתי של החזרת השגרירים.
מבחינת קטאר התמיכה בעזה, אפילו בשיקום של עזה כולה, זה כסף קטן, ולכן אי־אפשר לסגור להם את הברז. אפשר רק לנסות לעצור את הזרימה על ידי החוקים נגד מימון טרור והפיקוח הטכני על העברות הכספים. מוסד פיננסי שלא מדווח על פי הכללים לא יכול לעסוק בפעילות בנקאית בארצות הברית, ואין כמעט בנקים שיכולים לוותר על כך. מדובר ב־15 אחוז מהתל"ג העולמי, וזו חרב שאפשר להניח על צווארם".
מהסיבה הזו בדיוק מתנגד פריש להסכם המסתמן בין ישראל לחמאס, של פירוז עזה תמורת שיקומה. לדבריו, הסדר כזה יזרים סכומי כסף גדולים מאוד לרצועה, שחמאס יוכל להפנות אותם לצרכיו. "אנחנו יכולים לשער שחמאס ייקח נתח משמעותי מכל דולר שייכנס פנימה. אני לא רואה דרך למנוע את זה. נניח שאפשר לפקח על הבנקים למשל, ולדאוג שהכסף יופנה ישירות לקבלנים. חמאס ישלח אליהם את אנשיו בלילה והם לא יצטרכו לדבר הרבה, כולם כבר יידעו מה הם צריכים לעשות. הרצון והיכולות שלהם להילחם רק יתגברו".
גם ד"ר אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה, סבור שהדין הבינלאומי הוא לא הכתובת, והוא מציע להיאבק בקשרים הכלכליים בין קטאר לעזה בדרכים אחרות. "קטאר לא נחשבת מדינה תומכת טרור, והיא בעלת ברית של ארה"ב והמערב", הוא אומר.
"מדובר בסוגיה פוליטית. אחרי מבצע עמוד ענן התקבל הסדר באמצעות המצרים תחת הנשיא מורסי, שקטאר תעביר 400 מיליון דולר לחמאס לצורך שיקום עזה. ברור שחלק גדול מהכסף הלך להתעצמות צבאית ולמנהרות. הפעם ישראל התנגדה לתיווך של קטאר בדיונים על הפסקת האש. צריך לדאוג שאכן קטאר לא תהיה מעורבת, ושיהיה פיקוח על כך שהכסף יגיע לעם הפלשתיני ולשיקום ולא לחמאס. פה נכנסים לתמונה מצרים, הפיקוח הבינלאומי והעמדה של ישראל. זה יהיה קשה אבל אם סעודיה ומדינות המפרץ יתנו מספיק כסף, לא יהיה צורך בכסף של קטאר ויהיה אפשר לנטרל את ההשפעה הפיננסית שלה. לצערי, כיוון שחלק מהנהגת החמאס יושבת בקטאר, הם יכולים להזרים משם כספים באופן ישיר - להחזיק להם את כל המשרדים, לסייע בתעמולה ולהשתמש באל־ג'זירה ככלי ניגוח של ישראל בזירה הבינלאומית. את זה ישראל לא תוכל למנוע".
הכניסה החדשה יחסית של קטאר לזירת הטרור או לפחות הידיעה על כך, יצרה חוסר התאמה בנושא המאבק בטרור גם במישור הפנים־ישראלי. לאחר מבצע 'עופרת יצוקה' החליטה קטאר על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים עם ישראל, והסחר בין המדינות נפסק כמעט לחלוטין. אלא שבישראל עדיין אין כל איסור חוקי על מסחר עם מדינת קטאר או עם גורמים פרטיים בה. ישראל יכולה להכניס את קטאר לרשימת מדינות האויב שהמסחר עמן אסור, רשימה הכוללת כיום את איראן, סוריה, לבנון ועיראק (שלגביה הותר חלק מהמסחר בשנים האחרונות). לאור היקף הפעילות הנמוך מדובר בהצהרה שהיא בעיקרה סמלית, אך היא תמנע את המצב האבסורדי הנוכחי שלפיו ישראלים יכולים להשקיע בחברות ממשלתיות קטאריות ולתמוך באופן עקיף בטרור.
כך למשל הודיעה בשבוע שעבר חברת 'הראל ביטוח ופיננסים' על חיסול כל השקעותיה באג"חים קטאריים. סך ההשקעות עמד על 5 מיליון שקלים, סכום זעום למדי ביחס לשוק הפנסיה והביטוח. ועדיין, האם ייתכן שאזרחי ישראל משקיעים את כספם באופן עקיף בקטאר, כספים שבסופו של דבר מסייעים במימון חמאס? מפנייה שערכנו לחברות הפנסיה הגדולות במשק, נראה שאפשר להירגע בהקשר זה. מחברות 'כלל', 'הפניקס' ו'מנורה' נמסר כי אין להן כל השקעה ישירה או עקיפה במדינת קטאר.
דובריהם של ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד ושר הכלכלה נפתלי בנט, סירבו להגיב לדברים. דוברו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, מסר כי הנושא בטיפול אך מפאת הרגישות לא ניתן כרגע לפרט יותר מכך.
בינתיים, בצדו השני של המאבק במימון הטרור מתחילים כבר לתכנן את התביעה האזרחית הבאה, הפעם נגד קטאר. תביעות נזיקיות נגד ארגוני טרור ובנקים שהעבירו להם כספים הפכו בשנים האחרונות לנפוצות במדינות המערב, בפרט בארה"ב. מעבר לפיצוי הכספי המגיע לקרבנות הטרור ולקרובי משפחתם, התקווה היא שההליכים המשפטיים המפרכים והסיכון הנובע מהם ירתיעו גורמים פיננסיים מהמשך העברת הכספים לארגוני הטרור.
"אנחנו בהחלט בודקים כרגע את האפשרות לתבוע גורמים קטאריים בעלי נכסים בארצות הברית", מעדכנת עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, מייסדת ארגון 'שורת הדין', האחראי לכמה מהתביעות המפורסמות ביותר שהוגשו נגד איראן, הרשות הפלסטינית, הבנק הסיני וצפון קוריאה. "תביעה ישירה נגד קטאר היא בעייתית, שכן למדינות ולבעלי התפקידים בהן מוענקת חסינות ריבונית, שלא מאפשרת הגשת תביעה ישירה. בארה"ב ישנו חריג האומר שמדינות תומכות טרור ניתנות לתביעה, אך המדינות הללו צריכות להיות מוכרזות על ידי משרד החוץ האמריקני. מדובר כמובן בהכרזה פוליטית, וכרגע הרשימה כוללת את איראן, סוריה, סודן ואלג'יריה".
עד היום זכה ארגון 'שורת הדין' בתביעות שהגיש בשם קרבנות הטרור בסכומים שהגיעו למיליארד דולר. במרבית המקרים מסרבות המדינות והגופים הנתבעים להעביר את הכספים, אך למרות שמסלול הגבייה נתקל בקשיים הצליח הארגון עד היום לממש נכסים בשווי 120 מיליון דולר.
"דרכי הגבייה הן שונות", מסבירה דרשן־לייטנר, "בתביעות נגד איראן וצפון קוריאה איתרנו חשבונות מוקפאים בארה"ב ופעלנו כדי לחלט אותם. דרך אחרת היא מימוש נכסי נדל"ן ששייכים לאותן מדינות. בקווינס הגענו לבניין שהיה שייך לבנק בבעלות ממשלת איראן, וגם לבית שהיה שייך בעבר לבנו של השאה האיראני והפך להיות רכוש של ממשלת איראן".
הדרכים למימוש סכומי התביעה הופכות עם הזמן ליצירתיות יותר ויותר. תביעה מעניינת שהגיש לאחרונה 'שורת הדין' נגד ה־ICANN, גוף אמריקני שאחראי על חלוקת ורישום כתובות של אתרי אינטרנט ברחבי העולם, ביקשה להטיל צו עיקול על כל מסמך שנוגע לדומיינים הכוללים את הסיומת IR, שהיא הסיומת של אתרי האינטרנט האיראניים. אם תביעה זו תתקבל, כל מי שירצה לפתוח אתר אינטרנט באיראן או לחדש כתובת קיימת יצטרך לפנות לגוף שינוהל על ידי התובעים ולשלם לו ישירות את דמי הניהול. מדובר בהליך מורכב, שמטרתו העיקרית היא הפעלת לחץ על הממשלה האיראנית לשלם את הפיצויים שנפסקו נגדה, בתמורה לקבלת השליטה בדומיינים.
בשבוע הבא עתיד להיפתח בניו־יורק אחד המשפטים המשמעותיים בתחום. 297 תובעים, כולם אזרחים אמריקנים שנפגעו בפעולות חמאס במהלך האינתיפאדה השנייה, הגישו תביעה לפיצויים נזיקיים נגד סניף הבנק הערבי בניו־יורק. מדובר באחד הבנקים הגדולים במזרח התיכון, שבבעלותו למעלה מ־500 סניפים ב־30 מדינות. לאחר כמעט עשור של דחיות ועיכובים, תינתן סוף־סוף לתובעים ההזדמנות להוכיח כי הבנק הערבי ניהל חשבונות בסניפיו בביירות וברצועת עזה, שאליהם הפנה מי שביקש לתרום כספים לחמאס. עוד טוענים התובעים כי הבנק העביר כספים לארגוני צדקה שונים למרות שידע על השתייכותם לארגוני טרור, וסייע בהזרמת כספים למשפחות של מחבלים מתאבדים באמצעות סניפיו בגדה המערבית וברצועת עזה.
“במהלך מבצע ‘חומת מגן‘ נתפסו בשטחי הרשות הפלסטינית שורה של מסמכים המוכיחים שאכן מדובר בהעברות ששימשו את פעילי הטרור“, אומרת דרשן־לייטנר, ומסבירה מדוע פתיחת המשפט התעכבה בעשר שנים: “בתחילה הגיש הבנק בקשות שונות לדחיית התביעה ובסופו של דבר כולן נדחו, כשבמקביל הורה בית המשפט על הקפאת 450 מיליון דולר מנכסיו. אחר כך התחיל הליך של גילוי מסמכים, אך הבנק סירב להעביר את המסמכים המעידים על ההעברות הבנקאיות שביצע מתחילת האינתיפאדה השנייה, בטענה של סודיות הלקוח. בתגובה הטיל בית המשפט סנקציה שמקשה על הבנק להפריך את טענת התובעים שהכספים הועברו לפעילי טרור או משפחותיהם. כל הערעורים שהגיש הבנק הערבי על החלטה דרמטית זו, שמצמצמת מאוד את יכולתו להתגונן מפני התביעה, נדחו, כולל הערעור שהגיש לבית המשפט העליון של ארה“ב.
“בעיניי מדובר בהתאבדות של הבנק“, מוסיפה דרשן־לייטנר. “לא ברור לנו מדוע הוא מסרב להתפשר עכשיו. הוא יוכל לנסות לטעון שהוא לא ידע על כך שמדובר בארגוני טרור, אבל זו תהיה טענה בעייתית מאוד“. ניצחון של התובעים עלול למוטט את הבנק?
"להערכתי כן. כלל נכסי הבנק נאמדים בכ־30 מיליארד דולר. ההערכה היא כי סכום הפיצויים יגיע ל־5 מיליארד דולר, כך שמדובר בשישית מנכסיו. מעבר לכך, אם יתקבל פסק דין שקובע שהבנק סייע במימון טרור יהיו לכך השלכות משמעותיות, וספק אם הוא יוכל להמשיך ולפעול בארצות הברית
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם