האם לאחר המבצע אבו מאזן ישלוט ברצועת עזה?
המערכה בין ישראל לחמאס טרם הסתיימה אבל הפלסטינים כבר חלוקים האם אבו מאזן יחזור לשלוט בעזה או שחמאס משתמש בו וברגע האמת יזרוק אותו שוב מגג הבניין כמו בהפיכה של 2007
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל נדמה שאחד המרוויחים הגדולים מהמצב הוא יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו־מאזן. אחרי שכל כך הרבה פעמים כבר הספידו אותו, נראה שהוא נעשה הסחורה הכי חמה בשוק האזורי, והכוח העולה המחבר בין כלל הצדדים. בהגיעו לגיל 79 הייתה לו עדנה.
"אם הסכם הפסקת האש יתממש במתווה המדובר ואנשיו של אבו־מאזן יחזרו למעברים, אנחנו יכולים אולי לסמן את תחילת הסוף של שלטון חמאס ברצועה", אומר בכיר ברמאללה המבקש שלא להזדהות. אחרים מפקפקים. "חמאס לא יאפשר לזה לקרות", אומר הפרשן יחיא קאסם. "שנים של מפלות ועליות לימדו את הארגון לנצל כל מצב לטובתו. גם אם יהיה הסכם, אחרי החתימה והעברת הכספים לשיקום רצועת עזה חמאס יידע איך לסובב את המערכת ולהכניס אנשים שלו כשומרים במעבר. אם ייתקל בסירוב לא תהיה לו בעיה לזרוק שוב את אנשי אבו־מאזן מהקומה השביעית".
כבר בראשית המשא ומתן להפסקת האש נכנס אבו־מאזן למצב של פעילות מואצת. הוא דילג בקלילות מרמאללה למצרים, לתורכיה, לקטאר, לערב הסעודית ולירדן. ניסיונו רב השנים במשא ומתן עם ישראל נוצל במלואו. אבו־מאזן דיבר, סובב, ערבב, ניהל – ובסופו של דבר הוביל להקמת משלחת פלסטינית מאוחדת לשיחות בקהיר, בראשות איש אמונו עזאם אל־אחמד. בעוד חמאס הוכיח לעולם שהוא הבחור הרע של השכונה, יושב ראש הרשות נבנה על ידי השחקנים האזוריים כמבוגר האחראי וכמי שיכול להכניס את חמאס לתוכנית שיקום יחד עם רצועת עזה כולה.
מצרים תיווכה בהשגת ממשלת האחדות הפלסטינית. הנשיא המצרי, שנמצא במאבק מופגן וגלוי נגד חמאס, ביקש לחזק את אבו־מאזן ולהשיב את שלטונו במעברים לרצועה – ובהמשך, לרצועה כולה. ארצות הברית נתנה את ברכתה לתוכנית שתחזיר את המצב להסכמים של 2005, טרום מהפכת חמאס ברצועה. גם האיחוד האירופי תמך בתוכנית להשבת כוחות אבו־מאזן למעבר, ובאופן מפתיע גם ישראל.
"אנשי חמאס מבינים שאם הם רוצים להשיג איזשהו פתרון ברצועת עזה הם חייבים לחזור להסכם של 2005, ומשמעות ההסכם הזה היא חזרתו של אבו־מאזן לשליטה במעבר רפיח ובכלל המעברים", אומר בכיר פלסטיני ברמאללה. הוא מגלה ששליטה על מעבר רפיח לא תספק את אבו־מאזן. "כחלק מהסכם ממשלת האחדות הפלסטינית הוצע לאבו־מאזן לשלוט במעבר רפיח בלבד, והוא סירב".
על פי מקור פלסטיני, התוכנית המצרית מדברת על פריסת לא פחות מ־5,000 אנשי ביטחון של אבו־מאזן ברחבי הרצועה – לקראת יצירת שליטה מוכחת של הרשות בשטח. "הוא רוצה שליטה מלאה ברצועת עזה, והוא חושב שיוכל לעשות זאת באמצעות רפורמה עמוקה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעזה והכנסת אנשיו למוקדי כוח שיאפשרו לו לשלוט ברצועה כמו לפני שמונה שנים. המפתח כאן הוא המשכורות: אם הן יישארו בידיים של אבו־מאזן הוא יוכל לעשות את השינויים הללו ולקדם את שיקום שלטון הרשות בעזה. חמאס נמצא במצב שהוא יכול רק להפסיד, ולכן הוא יצטרך לקבל את התנאים האלו והתכתיבים של הרשות הפלסטינית".
"אבו־מאזן לא דרך על אדמת עזה כבר שמונה שנים והוא לא מתכוון למהר לעשות את זה", אומר סאמי, תושב ג'בליה. "רק אם הוא יידע שכלל המנגנונים הביטחוניים של חמאס והפלגים החמושים האחרים חלשים מספיק, הוא יגיע לרצועה. יש פה חשש ביטחוני, וגם באופן הצהרתי הוא רוצה מהפכה שקטה, סטייל חומייני. הדבר האחרון שאבו־מאזן רוצה הוא התנגדות אלימה ומראות חוזרים של 2007, אז נזרקו אנשיו מחלונות רבי הקומות בעזה. הוא מאמין שעם קצת סבלנות ועם יכולת לנצל את המצב הגרוע של חמאס, הוא יוכל ביום מן הימים להגיע במטוס לשדה התעופה המשוקם בעזה ולהתקבל בכבוד מלכים".
כזכור, האייתולה חומייני, מנהיג המהפכה האיראנית, גורש בשנת 1964 לתורכיה ומשם לעיר נג'ף שבעיראק. לבקשתו של השאה, גירש סדאם חוסיין את חומייני מעיראק לצרפת. משם הוא החל לפלס את הדרך לשלטון. באמצעות הטפות במפגשים אישיים עם איראנים שבאו לצרפת כדי לשמוע אותו וקלטות שבהן השמיע את חזונו בדבר המהפכה האיראנית, הוא הצליח ליצור מרד של איגודי המסחר באיראן. בשנת 1978 חזר חומייני לאיראן במטוס אייר פראנס והתקבל בפאר ובהדר. השאה נאלץ לברוח בעקבות מפלת שלטונו.
סאמי ממשיך ואומר שבעקבות צוק איתן "חמאס איבד הרבה ואבו־מאזן שב למרכז הבמה כמנצח. הוא קיבל כל כך הרבה סטירות מממשלת נתניהו וגם מהאמריקנים – אבל בסופו של דבר, ממשלת ישראל שסירבה להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית בזמן שהייתה חסרת כל סמכות ממשית, ובעצם שימשה ממשלת מעבר עד לקיומן של בחירות, תיאלץ עכשיו להכיר בממשלה הזאת שתוצף במיליוני דולרים לשיקום הרצועה, ותצטרך לסמוך על יושב ראש הרשות כאיש שישקם את רצועת עזה וישמור על גבולותיה".
הפרשן יחיא קאסם חושב שהתוכנית המצרית לארגן לאבו־מאזן שלטון מחודש בעזה באמצעות שליטה במעבר רפיח וממשלת אחדות פשוט לא תצלח. לטענתו, "מי שקובע את הטון במשא ומתן במצרים זה חמאס. אמנם הוא לא זה שמנהל אותו, אבל הוא בסופו של דבר הקובע. בפועל לא מחכים לשמוע את נציגו של אבו־מאזן עזאם אל־אחמד, אלא למוצא פיהם של חאלד משעל ואסמאעיל הנייה.
"חמאס כבר השיג הישגים משמעותיים מעצם העובדה שכולם מדברים עליו. מטרתו היא להיות על המפה. כשחמאס הסכים לממשלת האחדות זו הייתה הסכמה של חוסר ברירה. עכשיו, כשכולם מדברים עליו, יש לו בהחלט מטרות נוספות בארסנל. הרבה כספים שיגיעו לרצועת עזה, שיקום הרצועה וביסוס מעמדו כמי שניצח את ישראל ואחראי על שיקום הרצועה מחדש".
הפרשן הפלסטיני לא מבין את המאמצים המצריים והבינלאומיים להשיב את אבו־מאזן לעזה, וחושב שמדובר בניסיונות סרק. "אפשר גם לנסות להביא נסיך בריטי שישלוט בעזה.
אבל המציאות לא תאפשר זאת. מעבר לחשיבה על פתרונות יצירתיים צריך להתחשב במציאות שנוצרה בשטח. העובדה היא שאבו־מאזן והרשות הפלסטינית לא שלטו בעזה כבר שמונה שנים. זה לא דבר שמשתנה בקלות. הלחץ שיש עכשיו בעזה, במיוחד אחרי ההרס של המבצע הצבאי, לא מאפשר שינוי שליטה. למרות הניסיון להראות אחדות פלסטינית בתוך המשלחת שנמצאת בקהיר, בין חמאס לפת"ח עדיין יש שנאה גדולה ואינטרסים מנוגדים".
ח'אלד דמירי, המתגורר בחברון, חושב שבניגוד למה שישראל מנסה לצייר, חמאס הוא המרוויח הגדול עד כה ולא אבו־מאזן. "גם אם המהלך של הכתרת אבו־מאזן לשליט על המעברים יסתייע, הוא לא יחזיק יותר משבועות ספורים. לעם הפלסטיני יש זיכרון ארוך. הוא יזכור שחמאס הוביל למציאות שבה יש גורמים פלסטיניים שולטים במעברים, גם אם מדובר באנשיו של אבו מאזן.
"חמאס הרי נכנס לממשלת אחדות עם אבו־מאזן. הוא לא התנגד לשליטה של אבו־מאזן במעברים. אבל מבחינת הרחוב הפלסטיני מי שניצח הוא חמאס. לא אבו־מאזן ולא א־סיסי. גם אם אבו־מאזן יקבל את הכותרות ואת אור הזרקורים, חמאס הוא זה שיעמוד מאחור וימשוך בחוטים".
דמירי מדבר על שינויים בחברה הפלסטינית בעקבות החודשיים של מבצעי 'שובו אחים' ו'צוק איתן'. "אפשר לראות בבירור את הקיצוניות משתלטת על הרשתות החברתיות, על המרקע ועל השיח הציבורי הפלסטיני. ישראל, ארצות הברית ומצרים תולות תקוות באבו־מאזן כאיש המתון שישמור על הגבולות של עזה ואולי אפילו ייכנס אליה, ולא מבינים שאבו־מאזן של לפני המבצע הוא לא אותו אבו־מאזן שאחריו.
הוא יהיה אבו־מאזן חדש. נחוש יותר להשיג את הסרת המצור והקלות משמעותיות מישראל. אבו־מאזן מגלה שחמאס הוא נכס בשבילו, ולכן האחדות הפלסטינית גדלה, ופת"ח הולך לכיוון הסלמה. במלחמה האחרונה ישראל טשטשה את הגבולות שבין חמאס לפת"ח ודחפה אותם לאחדות".
דמירי לא ממליץ לבנות על אבו־מאזן לאורך זמן. "הוא איש זקן שלא יחיה עוד הרבה זמן. האנשים שסביבו נוקשים כלפי ישראל. כדי להוכיח שכוחו במותניו הוא יקצין, כי אחרת פת"ח ייחלש וחמאס יתחזק על חשבונו. אנחנו רואים תופעה יותר ויותר נרחבת של צעירים תומכי חמאס הפועלים ברשתות החברתיות נגד מתנגדי הארגון הזה; כל מתנגד נחשד מיד כאיש מוסד או שב"כ".
כחלק מהתוכנית לפתרון המשבר בעזה, מנסה מצרים לחדש את התהליך המדיני בין אבו־מאזן לישראל. המצרים מתכננים שבתום הפסקת האש ארוכת הטווח ישובו הצדדים לשיחות על הסכם שלום. דמירי מפקפק.
לדעתו אפילו א־סיסי "מאוכזב מאוד, כי הוא חשב שבמשא ומתן המתנהל בקהיר ידה של ישראל תהיה על העליונה. הוא חשב שהיא תביס את חמאס, וחשב שהפלסטינים יבגדו בחמאס, וזה לא קרה. התחזקות חמאס והעובדה שעל פיו יישק דבר גורמת לתסיסה מחודשת של האחים המוסלמים במצרים, ולצרות נוספות לסיסי. נוסף על כך, הנשיא המצרי מוצג בקרב העולם כולו כמתווך בלתי הוגן. הוא מנסה ליצור לעצמו תדמית של מנהיג שעוזר לפלסטינים, אבל אף אחד לא קונה את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם