השר בנט על צוק איתן: תקפו את המנהרות בזכותי
בראיון ראשון מאז סיום המבצע, משיב השר נפתלי בנט על הביקורת שהושמעה כלפיו מצד ראש הממשלה ושר הביטחון על ההדלפות מישיבת הקבינט, חושף את חלקו בטיפול במנהרות ומסמן את המטרה הבאה: "הבית היהודי הולך להנהגה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כלומר, לא תתמודד על ראשות הממשלה. אתה עדיין שם יד על ההגה ולא מחזיק בו.
"אני מסתכל קדימה. העם רואה בנו כתובת לאור הערכים שלנו. אנחנו רוצים להיות מפלגה מאוד גדולה ומשפיעה. איני רוצה בחירות מחר כי אני ואנחנו בכל יום לומדים יותר. מלאכת המשילות במדינת ישראל מורכבת. יש דעות שונות, וצריך לייצר קונצנזוס. בציבור שלנו יש לפעמים חד־ממדיות כאילו בכל דבר אפשר להשיג הכול, אבל אני אוהב את ההדרגתיות".
ביום שלישי אחר הצהריים, אחרי שלושה שבועות של שתיקה יחסית (נאומים ופוסטים ללא ראיונות), בנט מתיישב לשיחה ראשונה לסיכום המלחמה ובוחר לעשות זאת דווקא ב'מקור ראשון'. זו אינה בחירה מקרית. כפי שלמד ממורו ורבו בפוליטיקה, אדם ששמו יוזכר פעמים רבות בשיחה, בנט זוכר שקודם כול יש לחזק את ה׳בייס׳, כלומר את בסיס קהל התומכים. במפלגתו יש כמה שמתבלבלים ולא זוכרים מי היא מכונת המנדטים שלקחה את הציונות הדתית מתחתית אחוז החסימה למעמד אחת המפלגות הגדולות בישראל. בנט יודע מנין זה בא. המורה הגדול הוא כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בלשכתו עשה בנט את צעדיו הציבוריים הראשונים. במלחמה, לא בפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה, שוב זעם עליו נתניהו. אמנם הוא לא נקב בשמו אבל הכול יודעים שאליו, כמו גם לאביגדור ליברמן, כוון הקצף: "כשהייתי חבר קבינט בזמן לחימה, נתתי כתף ודיברתי פחות״, אמר נתניהו. ״אני מחליט לפי שיקול דעתי מה חשוב למדינה ומצפה מכולם להיות אחראים ולא לזרוק מלל וסיסמאות ודברים ריקים ונבובים. בקבינט אפשר להעלות כל דבר ואני מעודד ומאפשר את זה. בחוץ לתת כתף ולדבר פחות".
ביום שלישי באתי למשרדו של בנט בתל־אביב כדי לסכם את המלחמה, ולאפשר לו להשיב בפעם הראשונה לאש הביקורת המופנית כלפיו. בנט עיצב קו הסברתי עדין. הוא נזהר מאוד בכבודו של נתניהו, נמנע לחלוטין מביקורת אישית עליו, נזהר מלתקוף את מדיניותו ואפילו לא בא בטענות על כך שלא כינס את הקבינט כדי להחליט על הפסקת האש, מה שמאשש אולי את דברי ראש הממשלה כי לחלק מהשרים הוקל שההחלטה לא הובאה לפניהם. גם את הרמטכ"ל בני גנץ נמנע בנט מלתקוף. אבל יו"ר הבית היהודי קושר כתרים למפקדי השדה ולא לפיקוד הבכיר, ומכלל ההן נשמע הלאו.
תחילה, סכם בבקשה את המלחמה במילים שלך.
"צה"ל חזר לעצמו, מדינת ישראל חזרה לעצמה. צה"ל חזר להיות זה שאהבנו והכרנו, צה"ל שמפקדי השדה נכנסים לחזית ונלחמים וצה"ל שחפץ להילחם מתוך רצון להגן על מדינת ישראל. היו במלחמה הזו מח"טים שנכנסו כל כך עמוק פנימה, עד שהמג"דים אמרו להם 'בסדר, הבנו שאתם בראש הכוח, אבל תחזרו קצת אחורה כדי לנהל את הקרב'. זה צה"ל בריא. "באופן אישי, מאז מלחמת לבנון השנייה סחבתי קושי גדול. צה"ל לא היה אז במקום הנכון ולא דחף קדימה. עכשיו מפקדי השדה של צה"ל הראו את כל הנחישות כפי שמצופה מהם".
אתה מדבר על מפקדי השדה ומפקדי החטיבות. מה עם הרמטכ"ל והפיקוד הבכיר?
"כל האחריות על קבלת ההחלטות המז'וריות בנוגע לכניסה הקרקעית נמצאת במרחב הקבינט. פה היו ויכוחים. במשך תקופה ארוכה אני דחפתי לפעולת המנהרות, כאשר הייתה התנגדות תקיפה של כל שרי הקבינט. אני סברתי שלא נכון יהיה לסיים את המלחמה ולהותיר את נתיב־העשרה ונחל־עוז עם איום המנהרות. בסופו של דבר עשינו את זה.
כשאתה משבח את הצבא זה נוגע לכל הדרגות מהרמטכ"ל ומטה? הרי ישנה ביקורת שהצבא הפחיד את שרי הקבינט, לא רצה להיכנס קרקעית ולא הפגין מספיק נחישות.
"כולנו יכולים להשתפר ואין לי טענות לצה"ל. הוויכוחים היו בקבינט".
לגבי הקבינט, יחד עם כל עם ישראל שמעת את הביקורת החריפה של ראש הממשלה ושר הביטחון על תפקודך בפורום הזה. בוגי אומר שעליך ללמוד במעלה הדרך איך מתנהגים במלחמה.
"אני חושב שהנוכחות שלי בקבינט תרמה דרמטית למהלכים מרכזיים מאוד גם ב׳שובו אחים' וגם ב'צוק איתן'. כל המכה החזקה נגד חמאס אחרי חטיפת הנערים לא הייתה מובנת מאליה. זו הייתה יוזמה שלנו. החזרת משוחררי שליט לכלא הייתה יוזמה שלנו. הטיפול במנהרות – לחלוטין יוזמה שלנו. אמת, אין לי ניסיון מעבר לשנה וחצי בקבינט. אבל גיליתי שיש ערך מוסף עצום לראש רענן שמסתכל בצורה חדשה על דברים. "התמזל מזלי ויש לי יתרון מאוד מסוים. יש חברים (בקבינט) שעשו את כל הקריירה בממסד הביטחוני. יש חברים אחרים שלא לחמו בשדה הקרב. אני מצד אחד רב־סרן במילואים ומצד שני אזרח עם עין מאוד ביקורתית. בתוך הקבינט הפעלתי עוצמות גדולות והייתי מאוד אסרטיבי בעמדותיי".
אבל אתה יצאת לתקשורת בזמן מלחמה נגד ההחלטות של הממשלה והקבינט.
"היה דבר אחד בלבד. בשלב הפסקות האש הייתה מחלוקת עמוקה סביב השאלה האם לשאת ולתת עם חמאס בקהיר. התנגדתי לזה בתקיפות ובסופו של דבר הגישה שאליה דחפתי, האומרת להכות בחמאס עד שיאמר די, היא זו שהתקבלה. אני מזכיר לך שחמאס הסכים להפסקת אש כאשר המשלחת שלנו הייתה כאן בתל־אביב ולא בבית המלון בקהיר".
בנט יודע שבעניין זה שיחק לו המזל. חמאס אמנם נכנע בעת שלא היה משא ומתן בין הצדדים, אבל הדבר קרה בגלל תהליכים פנימיים בארגון ולא כתוצאה מכך שגישתו של בנט התקבלה. מותר גם לשער שאם לא היה שר בקבינט אלא עומד בראשו, אולי הגישה שלו הייתה אחרת, קרובה יותר לזו של נתניהו.
אתה מדבר על התוכן ואני עדיין שואל על ההתנהלות. הרי מוסכם על הכול שבתוך החדר אפשר לומר מה שרוצים. בחוץ, בציבור, ודאי בזמן מלחמה, צריך לשמור על קו אחיד.
"אולי יש כאלה שלא רוצים לשמוע את העמדה הזו, אבל זה נושא מדיני, לא צבאי. בנושאים הצבאיים, האסטרטגיים, הטקטיים והאופרטיביים, לא יצא מפי דבר. בעניין הזה לא התבטאתי בחוץ. מאידך גיסא, השאלה אם לשאת ולתת עם חמאס בקהיר היא דיון מדיני שצריך לדון בו בציבור".
בדיעבד, היית נוהג אותו דבר?
"הייתי נוהג בדיוק אותו דבר ולא ישתיקו עמדה כזו. זו העמדה שלי. אני שליח ציבור. חשבתי ואני עדיין חושב שזו טעות גדולה לרדת לקהיר ולשבת חדר ליד חדר בבית מלון ולשאת ולתת עם חמאס. הרי אנו בעצמנו טוענים שחמאס זה דאעש. מישהו מעלה על הדעת שארה"ב תישא ותיתן עם דאעש? ואגב, את השאלה הזו בדיוק הציגו לי בריאיון ב־BBC ולא הייתה לי תשובה. כך שאמשיך להתבטא בנושא הזה ולא ישתיקו אותי. "הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי הוא לא לשתוק כאשר אתה רואה טעות ענקית. במלחמת יום הכיפורים לא זעקו בזמן. אני מתחייב שלא אתן לדבר כזה לקרות".
וזה המצב שבו היינו כאן?
"אני עמדתי בכל העוצמה על זה שמדינת ישראל לא תסיים את המבצע בלי לנטרל את המנהרות".
אז למה אינך אומר 'ראש הממשלה טעה'?
"כי אני לא מחלק לו ציונים. הוא מתנהל בשיקול דעת ובזהירות. מניעיו טובים. הוא מנהל את ישיבות הקבינט בהרבה קשב אמיתי וסבלנות. אפשר ללמוד ממנו הרבה. זה לא אומר שאשתוק אם אני חולק עליו".
בוא נחליף כובעים. ייתכן שיום אחד תהיה ראש ממשלה. האם תקבל התנהלות כזו של שר צעיר, עם ביטחון שגישתו נכונה, שמדבר בזמן מלחמה בכלי התקשורת נגד עמדת הממשלה?
"לא אקבל שיח טקטי או אופרטיבי בחוץ, אבל אקבל מחלוקת מדינית בשאלה הזו של משא ומתן עם חמאס. זה לגיטימי וראוי".
ישנה ביקורת נוספת כלפיך וגם כלפי אחרים בממשלה, שעשיתם פוליטיקה בזמן מלחמה. גם אני יכול להעיד שקיבלתי מסרונים שהבית היהודי טיפס בסקרים וכדומה. זה לא בעייתי?
"הפוך. כל ההתנהלות שלי מ'שובו אחים' ועד סוף 'צוק איתן' נועדה להשפיע לטובה על תוצאות המערכה ולפעול בנמרצות כדי למנוע אסון. במקרה הזה, לו היו מקבלים את העמדה של סיום המלחמה בלי טיפול במנהרות, היינו רואים אסון גדול קורה בזמן הקרוב, הכולל חטיפה ורצח המוניים במערב הנגב.
"העמדה שלי, ואותה זעקתי בתוך הקבינט בלי שאף אחד ידע בחוץ, היא שאסור לסיים את המבצע בלי לטפל במנהרות. מה נגיד לתושבי נתיב־העשרה ונחל־עוז? מה התכנון של מדינת ישראל? יודעים שיש מנהרות מתחת ליישובים ויש כאלה שרוצים לסיים את המבצע בשלב הזה? זו טעות איומה".
לפי דבריך, אלמלא ההתנהלות האסרטיבית שלך בקבינט לא היינו רואים השמדת מנהרות, לא הרס בתים ולא החזרת עצורי שליט.
"אין לי ספק".
אז ראש הממשלה נושא ונותן עם חמאס שהוא דאעש, ובו בזמן כשמדברים גבוהה גבוהה על מכה לחמאס הסכימו לסיים את המלחמה בלי לטפל במנהרות ובלי לשבור את חמאס?
"איני נותן ציונים לראש הממשלה. אני מסביר את התפיסה שלי שבסוף ברוך השם בדרך כלל התקבלה. זה קרה גם בגלל התפיסה שלי וגם בגלל המציאות שהתגלתה".
להבנתך, המלחמה התארכה ל־50 יום משום שראש הממשלה ושר הביטחון לא הבינו את המציאות ולא הלכו בתפיסה שלך?
בנט, שוב, בורח מביקורת ישירה והולך מסביב. "אני חושב שבפעם הבאה צריך לתת את הכתישה ביום הראשון ולא ביום ה־40. כתישה מתמשכת, בכל העוצמה, ללא הפוגות, ואז אפשר יהיה לקצר את המערכה".
אבל גם אתה יודע שהפסקות האש נדרשו ללגיטימציה בינלאומית והיה להן ערך חשוב.
"את הלגיטימציה הבינלאומית אנחנו מאבדים עם התמשכות המערכה".
אז המלחמה התארכה כי לא הלכו מההתחלה במקסימום כוח?
"שוב, אני אדבר על העתיד. בפעם הבאה צריך להתחיל מיד מווליום עשר ולא מווליום חמש ולאט לאט להעלות".
בלי לנקוב בשמות או בזהות בעלי תפקידים, ההתנהלות של מדינת ישראל הייתה זהירה ואטית מדי?
"בסוף חמאס יצא באפס הישגים. שללנו מהם יכולות אסטרטגיות כמו המנהרות, אם כי לא לחלוטין. כך שיש למדינת ישראל הישגים".
היינו זהירים מדי?
"אני לא רוצה לחלק ציונים. מה שיש לי, אמרתי בקבינט. באופן כללי צריך לדעת שכל המזרח התיכון, כולל חיזבאללה ודאעש, מביט בנו. הם צריכים לדעת שאסור להתעסק איתנו. זה מה שהנחה אותי, ואמשיך לפעול לתגובות חריפות ומיידיות מול הפגיעות בנו".
ההרתעה הישראלית השתפרה כתוצאה ממבצע 'צוק איתן'?
"בשלב זה מוקדם לדעת. המבחן יהיה בפגז הראשון ובמנהרה הראשונה. אני מוטרד מאוד מחיזבאללה. כולם אומרים שיש הרתעה גדולה מול חיזבאללה. אני לא מתרשם. יש להם סדר גודל של 130 אלף רקטות וטילים מדויקים. אז אי אפשר להגיד 'זה בסדר, האויב מורתע'. אנחנו חייבים לחזק את ההרתעה".
התפיסה הנוכחית אומרת שפועלים מול מעשים של האויב. אולי צריך לשנות את הגישה ולהתחיל לפעול מול היכולות של חיזבאללה?
"זה מורכב. קשה ביום בהיר אחד לצאת למלחמה מונעת. בעולם בכלל ובישראל בפרט, חובה לבנות קונצנזוס. אני מוטרד מאוד אבל האיום בר־טיפול. יש פתרונות. הצבא כשיר לטפל בחיזבאללה. אנחנו צריכים לגלות רמת תחבולה גבוהה ולהפתיע".
מה דעתך על כך שלבני חותרת עכשיו לאופק מדיני מול הפלסטינים ואפילו אמרה שזו "טעות ושטות" לא לפתוח במשא ומתן עם אבו־מאזן?
"המסקנה המוחלטת של החודשים האחרונים היא שרעיון המדינה הפלסטינית פשט את הרגל באופן סופי. אין לו תוחלת. כל אחד מבין שגם כאשר אתה נסוג לקווי 67', בסוף תקום חמאסטן או אל־קאעידסטן. כל מחרחרי הוויתורים על עזה, רמת הגולן ויהודה ושומרון, רואים זאת. אילו עמדתם הייתה מתקבלת היינו מקבלים היום את אל־קאעידה ליד עין־גב. זה ברור כשמש. לכן אפעל בעוצמה רבה יותר למימוש תוכנית החלת הריבונות על יהודה ושומרון, מה שנקרא גוש עציון תחילה.
"אני קורא לכל עמיתיי שתומכים במדינה פלסטינית לחזור בהם. אני קורא מפה גם לראש הממשלה: חזור בך מנאום בר־אילן. זו טעות שגרמה נזק אסטרטגי למעמד הבינלאומי של ישראל. גם לליברמן, שרוצה להעביר את הקו הירוק לכביש 6, אני קורא לחזור בו. ליברמן, נתניהו והליכוד בעד נאום בר־אילן. זו תפיסה שסיימה את חייה".
במציאות הבינלאומית הקיימת, ישראל יכולה לחזור בה מההסכמה למדינה פלסטינית?
"אין מנוס מכך. במידה מסוימת, העולם צר עלינו באשמתנו. כשאתה מרים דגל של מדינה פלסטינית, בין אם זו 'העבודה', הליכוד או ליברמן, אבל מעמיד תנאים – בסוף העולם אומר, 'אוקיי, הבנו את התנאים, עכשיו תעופו מהשטח'. לכן, עכשיו אין מנוס מלומר 'חברים, מדינה פלסטינית לא תהיה'".
במקרה כזה התגובה הבינלאומית היא חרם של האיחוד האירופי על מוצרי חקלאות, סנקציות וגינויים. זה לכאורה המסלול.
"להפך. זה בדיוק מוכיח את הנקודה. כל זה קורה בגלל מה שאמרנו בבר־אילן. צריך פעם אחת שנהיה כנים עם הקהילה הבינלאומית ונאמר להם גלויות – 'לא תקום מדינה פלסטינית!'. ראש ממשלת ישראל צריך לבוא לאובמה ולקמרון ולומר להם שהתזה שתפסה במשך 20 שנה מתה. לישראל יש עכשיו עמדה חדשה. נכון, בהתחלה נחטוף, אבל צריך לשאול אותם 'בשביל מה לכם להחרים? זה לא יעזור. העם הישראלי לא יתאבד בביתו'. אגב, חרמות על היישוב היהודי היו בשנות ה־40 ובשנות ה־70 ובעצם לאורך רוב שנות המדינה".
ברור שבעבר היה קשה יותר, השאלה היא אם צריך לחזור לשם.
"תראה, אפשר גם לסגת ולהותיר את ישראל כמדינת תל־אביב. נהיה סופר־פופולריים, רק לא נהיה. אני מעדיף להיות חי מאשר אהוב. אני מעדיף את היותנו כאן, ואני משוכנע שהוויתורים על שטחי ארץ ישראל רק הובילו לדרדור במעמדה של מדינת ישראל. הדוגמה הטובה יותר היא עזה. שם נסוגונו לקווי 67' וחטפנו הכי חזק מהקהילה הבינלאומית. לא על יצהר ולא על אלקנה או עפרה חטפנו את דו"ח גולדסטון ואת המרמרה, אלא על עזה שממנה יצאנו".
מה ההסבר לכך?
"מי שחושב שהבעיות הבינלאומיות של ישראל ייפתרו ביום שניסוג, טועה. מי שמדבר על הקו הירוק לאורך כביש 6, כמו ליברמן, טועה. יום אחרי שניסוג לקו הירוק, תראה שם הפגנות 'אני רוצה הביתה לרמלה ליפו ולחיפה'. בחצי השנה הראשונה נקבל קצת אהדה בינלאומית אבל אחר כך ישכחו לנו אותה. בנגב ובגליל ירצו פתאום אוטונומיה. המערכה היום היא על הנגב והגליל ולכן צריך להגיד תודה ל־300 אלף המתיישבים ביהודה ושומרון".
לעומת נתניהו וגנץ, היחיד שבנט כן תוקף ישירות הוא שר החוץ ליברמן. אין כאן הפתעה. השניים מתגוששים על הובלת הגוש שמימין לנתניהו.
מה פשר המתיחות בינך לבין ליברמן? בכבוד ראש הממשלה אתה נזהר ואותו אתה תוקף.
"זו לא מתיחות אישית. אני חבר שלו. יש מחלוקת בעמדות".
נראה יותר שאתם רבים על מעמד מנהיג הימין.
"אני עקבי בעמדותיי כבר שנים. עמדתו שונה משלי ומותר לנו לחלוק".
מה דעתך על פירוק השותפות בין הליכוד לישראל ביתנו ביום השני למלחמה?
"זה לא מעניין אותי".
מתי יהיו בחירות?
"איני יודע. אני מקווה שלא בקרוב. אמנם פוליטית זה לכאורה כדאי לנו, בגלל ההתחזקות בציבור. אבל זה רע לעם ישראל".
למה זה רע? מרכיבי הקואליציה כל הזמן רבים, כל הזמן מתקוטטים. אדרבה, יגיד העם את דברו.
"עם כל המריבות, הממשלה עושה דברים גדולים. במשרד שלי דאגנו לתעסוקת חרדים ולעובדי הקבלן, הבאנו את המפעל הבא של אינטל לישראל, יצרנו לראשונה תחרות בתחום המלט. אני רוצה להמשיך בכך".
בלי קשר לבנט, יש סיבות רבות להניח שתקציב המדינה יהיה המוקש שקואליציית ביבי־לפיד־בנט לא תצליח לצלוח. לפיד התחייב לא להעלות מסים אך ספק אם יוכל לעמוד בכך. בנט, אמנם קפיטליסט מושבע, לא בהכרח יגבה אותו. "גירעון פירושו מסים על הילדים שלנו או עלינו בעוד כמה שנים. גירעון מוצדק רק אם יש רפורמות", הוא קובע. ייתכן אפוא שלפיד ובנט ימצאו את עצמם בעניין זה משני צדי המתרס. מאבק נוסף שבנט תופס בו צד מפתיע הוא תקציב הביטחון. בנט עומד להיות יריב קשה של יעלון, של גנץ ושל מחליפו. מכל הנושאים שעליהם דיברנו דווקא בזבוז הכספים שיש לדעתו במערכת הביטחון מעורר אצלו התרגשות.
"האם מערכת הביטחון בשיא היעילות? זה לא המצב. יש מִפקדות כפולות. יש משלחות רכש גדולות מדי. תקציבי השיקום והפנסיות אינם דיפרנציאליים. ג'ובניק בקריה הוא כמו מג"ד בגולני. האם חייל עורפי שהשתכר ונפצע בכביש צריך לקבל פיצוי זהה לזה של חייל שנפצע בשג'עייה?! היום זה המצב והצבא לא מוכן לשנות זאת. מסקנות ועדת גורן לא אומצו. הדבר הכי הוא קל הוא לומר, 'אנחנו לא נתייעל אבל תשפכו עלינו כסף בשם הביטחון'. אני אוהב את חיילי צה"ל ואף אחד לא יטיף לי בעניין. אבל יש הבדל בין מפקד ביחידת שדה לבין רואה חשבון בקריה. הכסף במערכת הביטחון לא נמצא במקומות הנכונים. "למה רואה חשבון ששירת במערכת הביטחון ומשתחרר בגיל 45 צריך לקבל פנסיית גישור עד גיל 67? למה לרואה חשבון מקביל, שהוא אולי מג"ד במילואים, שמפוטר בשוק הפרטי בגיל 45 אין רשת ביטחון? איפה הצדק? לכן אני אומר 'יתייעלו - יקבלו'. זה התנאי שלי למערכת הביטחון. חיזבאללה לא יכול להיות אליבי להעדר התייעלות שזועק לשמים".
בוא נדבר קצת על 'הבית היהודי'. הרב יצחק פרץ, ממייסדי ש"ס, מונה לעמוד בראש מערך הגיור. אחרי הבחירות לרבנות הראשית, זה לא עוד מינוי שהפסדת?
"לא. כל הפעולות במשרד הדתות מתקדמות מאוד. תחום הכשרות, רפורמת חתונות צהר, מִחשוב המועצות הדתיות. לא כל דבר שאנחנו רוצים קורה, אבל אנחנו מתקדמים בצורה טובה. עשרים שנה דיברו על רפורמת החתונות. מפד"ל דיברה ואנחנו חוללנו. שעון קיץ - שלושים שנה דיברו על זה ואנחנו העברנו. בעשרות מושבים ויישובים בפריפריה הכנסנו רבנים מהציונות הדתית. אני גאה מאוד. לא בהכול הצלחנו אבל בשנה וחצי עשינו שינויים והפכנו תשתית לא־ציונית של שלושים שנה. הרב דרוקמן הביע תמיכה ברב פרץ, והוא עצמו אמר שהוא קרוב לשיטה הציונית. אבל נכון, לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
איפה אתה עומד במחלוקת על חוק הגיור? הרי בתוך קהילת הרבנים שקשורה לבית היהודי יש מחלוקת.
"אנחנו הולכים עם הליבה המרכזית של הרבנים בציונות הדתית וזה בעיניי הרב דרוקמן. זה עניין הלכתי. הוא ריכז קבוצת רבנים ובעניין הזה נלך איתו".
אם הוא יתנגד לחוק?
"אז אני מעריך שלא נתמוך".
בבית היהודי נמתחת ביקורת קשה על החוקה החדשה שיזמת. ח"כ מוטי יוגב אומר שממפלגת יחד הפכתם למפלגת יחיד. והוא מבטא בקול מה שאחרים לוחשים בשקט.
"הבית היהודי הולך להנהגה. אנחנו כבר היום 12 מנדטים עם אפקט של 30. בכל התחומים. בשינוי התפיסה ביחס לשחרור מחבלים, בבלימת הפעימה הרביעית, בכלכלה. מתי הציונות הדתית הייתה כזה פקטור בקבינט? אני מסתכל קדימה. אנחנו צומחים במתינות ובהדרגה. העם רואה בנו כתובת לאור הערכים שלנו. החוקה היא חוקה להנהגה. בגדול היא מקבעת את שיטת הפריימריז ונותנת משילות טובה. זו החוקה המתקדמת והיפה ביותר שיש היום במדינת ישראל, ולא רק אני אומר זאת. "אני מזכיר לך שאת אותן טענות אמרו גם במהלך הבחירות הקודמות. המפד"ל הייתה על שלושה מנדטים בסך הכול והסקרים הראו ששתי המפלגות בנפרד לא עוברות את אחוז החסימה".
דיברנו על הכלכלה. מה אתה ומשרדך עושים כדי לסייע לעסקים בדרום בפרט ובישראל בכלל כדי להתאושש מהמלחמה?
בשלב הזה בנט נזקק לתזכורות קלות מיועציו,
ולגבי כלל המשק?
"המפתח הוא שחרור חסמים גדולים בכלכלה הישראלית, בדגש על רפורמה במגזר הציבורי ותחרותיות. אנחנו מעבירים את 'חוק האנג'לים' שמאפשר לאנשים פרטיים להשקיע בחברות־הזנק, כאשר ההוצאה תיחשב להוצאה מוכרת לצורכי מס. זה מנוע צמיחה אדיר שיסיט את הכסף מנדל"ן להיי־טק. אנחנו מקימים רשות לחדשנות במשרד המדען הראשי של משרד הכלכלה. ועכשיו, אחרי עיכובים ביורוקרטיים רבים, העברנו רפורמה שתאפשר להקים 400 מעונות חדשים בתוך שנתיים. הם נועדו לאפשר לנשים לצאת לעבודה, וימדדו אותי על הדבר הזה. הזכרתי כבר את הוצאת החרדים לעבודה. אנחנו עושים את זה באלפים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם