נמלטים, גרסת עזה: יוצאים לחפש עתיד באירופה
המלחמה הגוברת בין חמאס לפת"ח מעכבת את שיקום הרצועה, ולצעירים בעזה נמאס. מאות מהם יוצאים מדי שבוע לחפש עתיד באירופה. את דמי ההברחה הם משיגים בין השאר מחפירת מנהרות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
“נמאס לי מעזה. אני לא יכול יותר עם מלחמות כל הזמן. חשבתי שאם אהיה משכיל אלך ללמוד, ואתקדם. שאוכל להגיע למשהו בחיים. אבל אז המלחמה האחרונה הזכירה לי איפה אני נמצא. פה זה עזה אחי, פה אין עתיד“, הוא צוחק צחוק מר.
מוחמד מספר על החיים האחרים, אלה שעליהם הוא חולם: “אני מדבר עם חברים באירופה דרך האינטרנט. אלה חבר‘ה ששיחקתי איתם בשכונה, ולהורים שלהם היה מספיק כסף ומספיק שכל להוציא אותם מעזה ולשלוח אותם ללמוד באירופה. הם מספרים לי על מציאות שמטריפה אותי. אני לא מדבר על החופש, על המועדונים, על אלכוהול ובחורות. אני מדבר על מסלול חיים שמתחיל בלימודים וממשיך בעבודה מסודרת, משפחה וילדים. ככה אני רוצה לחיות“.
מוחמד, כמו רבים ברצועת עזה, קיווה שסיומו של מבצע ‘צוק איתן‘ יוביל חזרה לתוכנית האחדות והפיוס הפלשתיני ולהזרמה של מיליארדי דולרים לשיקומה של רצועת עזה, אבל התקווה הולכת ונעלמת. 15 שנים יידרשו לשיקום רצועת עזה מהנזקים של מבצע צוק איתן, כך על פי הפלשתינים.
העניינים, כך נראה, מתנהלים לאט מדי. משרד החוץ המצרי הודיע כי רק בעוד חודש, ב־12 באוקטובר, יתכנסו המדינות התורמות בקהיר כדי לדון בשיקומה של רצועת עזה. עוד לפני כן בלוח הזמנים, הציב ראש ממשלת חמאס בעזה לשעבר איסמעיל הנייה את התאריך 25 בספטמבר, ואיים שאם עד אז לא יסוכמו פרטי הפסקת האש הארגונים הפלשתיניים יחדשו את הירי לעבר ישראל.
בכינוס הליגה הערבית שהתקיים השבוע, נראה היה שלא רק לתושבים המקומיים נמאס מההתקפות הפוליטיות ההדדיות, אלא גם למדינות ערב. בכינוס ביקש אבו־מאזן להמשיך במתקפה החזיתית נגד חמאס, ולספר על ניסיון שכפול ההפיכה הצבאית של חמאס מעזה ליהודה ושומרון. “מאז שנת 2007 וההפיכה שהתרחשה בעזה“, אמר, “היו ניסיונות לבצע הפיכות ביהודה ושומרון, שלא הצליחו. האירוע המשמעותי ביותר היה מה שהתרחש בערב הסעודית בביקור שלנו, נציגי חמאס ופת“ח, בכעבה הקדושה“.
ואז, ממש לפני שהוא מספר על כך שחמאס חתמו על פיוס פנים-פלשתיני ומיהרו להתחמש ביהודה ושומרון כדי לבצע הפיכה נגדו, ניגש אחד האחראים והגיש לו פתק. אבו־מאזן קרא את הפתק, והיה בהלם. ואז הכרוז הודיע: "אנחנו מצטערים, אבל המשך הנאום יהיה סגור לכלי תקשורת ולאורחים".
עדויות רבות מעזה חושפות את דרכי ההתנהלות של חמאס. אחת מהן מספרת את סיפורו של אבו־ג‘יהאד, שמשתייך לכוחות המשמר הנשיאותי של אבו־מאזן – אלה שאמורים, על פי הסכם הפסקת האש, להתפרס במעבר רפיח כדי למנוע הברחות וכן במעברים לישראל.
אבו־ג‘יהאד הגיע לאחד מבתי החולים הפלשתיניים ביהודה ושומרון, ובראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית סיפר על מה שעבר: “בתחילת המלחמה באו אליי חמושים מחמאס, והודיעו לי שאני נמצא במעצר בית. הם הסבירו לי ולעוד 300 חברים בתנועת פת“ח שאסור לנו לצאת מהבית בשום מקרה, עד להודעה חדשה.
“אחרי חודש שהייתי בבית יצאתי החוצה לרחוב כדי להתאוורר קצת, ואז הגיעה לפתע מכונית שיצאו ממנה שלושה חמושים לבושים בשחור. הם שאלו אותי לשמי, ולאחר שהזדהיתי בפניהם ציוו עליי לעמוד ליד קיר. עצרתי מול הקיר, ואז הם ירו בי, ברגליים, תשעה כדורים מטווח אפס. אנשים שמעו אותי צורח מכאבים, והובילו אותי לבית החולים שיפא. מאוחר יותר, בהוראה ממשרדו של אבו־מאזן, הוציאו אותי והביאו אותי לגדה“. האיש, שהתראיין בשם בדוי מחשש לעתיד משפחתו, הוסיף ואמר: “בחיים לא חשבתי שאנשים מחמאס יירו בי רק בגלל שאני משתייך לפת“ח“.
הדבר המרכזי שתוקע את התקדמות המשא ומתן על פרטי הפסקת האש, המבוסס על שיבתם של כוחות הביטחון של אבו־מאזן לעזה, הוא הפיוס הפנים־פלשתיני, ההולך ומתפוגג. די בהצצה לפרוטוקולים של השיחות בין משעל לאבו־מאזן בקטאר ולהתקפות של יו"ר הרשות בשבועות האחרונים כדי להבין שאולי רוחות המלחמה בין חמאס לישראל שככו קמעה, אבל המלחמה בין חמאס לפת“ח הולכת ומתלהטת מרגע לרגע.
“יש אצלנו 63 אלף איש שחיים בתוך 29 בתי ספר. בכל כיתה מצטופפים שישים איש, שזה הבית שלהם כבר חודש“, מספר דובר סוכנות הסעד הפלשתינית אונר“א בעזה, עדנן אבו־חוסנא. “ראיתי הרבה מקרים קשים בחיים שלי, אבל אני לא זוכר דבר כזה.
אבו־חוסנא מבהיר שבגלל תפקידו הוא לא יכול לנקוט בעמדה פוליטית, ומקווה שתהיה התפתחות חיובית בין הצדדים, שתאפשר להכניס את הכספים לשיקום הרצועה. “האנשים היום לא מדברים על פוליטיקה אלא על מים וחשמל. החלום עכשיו הוא לקבל חשמל ליותר משש שעות ביום, חייבים פתרון מיידי“.
אבו־חוסנא שומר על לשונו, אבל תושבים אחרים בעזה מספרים על אכזבה וכעס. הם חשבו שיחד עם הפסקת האש, יחזרו אחרי המלחמה גם הפיוס והאחדות הפלשתינית, אבל התבדו. הם מאשימים את ישראל, את חמאס ואת אבו־מאזן. במקום הליך מהיר שיבטיח חזרה לשגרה, הם צופים במופע פוליטי מלוכלך.
12 אלף דולר. זה מה שמפריד בין מוחמד מחאן־יונס לבין החלום. “ביררתי את עלויות המבצע ליציאה לאירופה. יצרתי קשר עם אנשים שמבריחים אנשים החוצה, מעזה לאיטליה, ועשיתי חישוב. אני צריך משהו כמו 12 אלף דולר כדי לצאת מפה“.
פירוט התשלומים חושף מציאות שמתנהלת מתחת לפני השטח. הדיווחים ממצרים מספרים על פעילות נמרצת לסתימת מנהרות ההברחה מסיני לעזה ולהפך, אבל מוחמד מתאר מציאות שונה: “את 5,000 הדולרים הראשונים אני משלם למבריחים במנהרות מרצועת עזה לסיני. עוד אלף דולר כדי לעבור מסיני לכיוון מצרים ולהגיע לנקודת היציאה באזור אלכסנדריה. אני משלם עוד כמה אלפים כדי לקנות מקום בספינת הברחה שמביאה אותי לכיוון איטליה. ומשם צריך להסתדר לבד“.
המרדף אחרי המזומנים הוא הבעיה שלו עכשיו. “האמת שאני לא יודע איך להשיג את הסכום הזה. או שיש לך מזל ויש מישהו שיכול לשלם בשבילך את הסכום הזה, או שאתה נמשך לפעילויות לא חוקיות“. מוחמד לא מפרט, אבל בהתחשב במידע שפורסם לאחר חקירות העצורים במבצע ‘צוק איתן‘, אפשר לנחש על איזו פעילות לא חוקית הוא מדבר. חפירת מנהרות בתמורה לתשלום, שכירת בתים הקרובים לגבול עם ישראל כדי לחפור מתוכם מנהרות, וגם ירי טילים בתמורה לתשלום. מוחמד מבקש להבהיר: “אני רק מספר לך את זה כדי שתדע. אני לא אומר שלקחתי חלק או שאני מתכוון לקחת חלק בפעילות כזאת“.
מתברר שסיפורו של מוחמד אינו נדיר. הפסקת האש בין חמאס לישראל לא שכנעה את תושבי הרצועה, וכמעט 80 אחוזים מהם חושבים שסיבוב נוסף של מלחמה הוא רק עניין של זמן, כך לפחות לפי סקר שפרסם לאחרונה ד“ר נביל קוקאלי, מנהל מרכז סקרים פלשתיני. 51 ימי המלחמה, ההפגזות, ההרס והמצור על עזה, גרמו לרבים מהנשאלים להביע רצון לעזוב את עזה לכל מדינה, אילו רק היו יכולים. כאשר התקוממות פנימית להפלת שלטון חמאס נראית כמשימה בלתי אפשרית, הם חושבים על פתרון אחר – בריחה לאירופה.
אתר ‘דוניא אלווטאן‘ הפלשתיני פרסם את סיפורה של רשת הברחות שיכולה להפוך את חלומו של מוחמד ושל צעירים נוספים בעזה למציאות. בין הלקוחות של הרשת אפשר למצוא מורה שהיה פקיד של הרשות הפלשתינית ולא ראה דרך להתקדם בחיים. הוא עזב את רצועת עזה בחודש שעבר, ועכשיו מתגורר באחת ממדינות מזרח אירופה ומנסה להשתקע שם. יש גם לקוחות שהם קבלנים שהמפעלים שלהם נהרסו בהפגזות, וכן אקדמאים, חלקם בעלי תואר שני, שלא רואים את עתידם ברצועת עזה המופגזת.
אבו־פאדי, יליד עזה בשנות ה־30 לחייו, סיים תואר שני במצרים והחליט שלא לחזור להתגורר ברצועה. הוא פגש במצרים חבר שסיפר לו על פעילות רשת ההברחות. “יצרנו קשר עם אישה ממוצא סורי בשם אום־סלים, שחיה באלכסנדריה“, סיפר אבו־פאדי בראיון לאתר 'דוניא אלווטאן'. “אמרנו לה שאנחנו רוצים להגיע לחברים שלנו שחיים בשוודיה. היא הזמינה אותנו לביתה ונתנה לנו פרטים של הפלגה שיוצאת לאיטליה“.
אוםֿ־סלים, אישה בשנות ה־40 לחייה, היא סורית במקור. היא משתמשת בשם בדוי כדי להסוות את הפעילות הבלתי־חוקית שלה, ומנהלת את רשת ההברחות עם אדם נוסף בשם אבו־חמאדה, שאחראי על התיאום והקליטה של המהגרים ושיכונם בדירות פרטיות באלכסנדריה, עד שההפלגה שלהם תצא לאירופה.
“היא הודיעה שמחיר של הפלגה כזאת הוא 2,000 דולר לאדם, ושצריך לשלם מראש. אחרי התשלום היא הובילה אותנו למקום ספציפי בחופי אלכסנדריה, ואמרה לנו מה השעה שבה יוצאת ההפלגה. כשישבנו בבית שלה, היא סיפרה לנו שספינות ההברחה יועדו בתחילה לפליטים סורים שברחו מהמלחמה המתרחשת במדינה, ושרק בתקופה האחרונה נפתחו מקומות גם לפלשתינים שרוצים לברוח לאירופה“.
ההפלגה ממצרים לאיטליה מתבצעת מדי יום חמישי. 300 מהגרים מסוריה ומעזה מועמסים על סירה רעועה, וזו משולחת להפלגה שאורכת שמונה ימים במקרה הטוב.
“הבהירו לנו שאחרי התשלום של 2,000 הדולרים המקום על הסירה מובטח, אבל גם הזהירו שהיציאה לים מתאחרת לפעמים ביומיים־שלושה, בהתחשב במצב הביטחוני, במזג האוויר ובמצב הים. הסבירו לנו שאחרי התשלום כולם מובלים למחסן שבו יושב אבו־חמאדה, והמהגרים ממתינים עד שמתגבשת קבוצה של 300 איש לפני היציאה לים“.
בזמן ההמתנה להפלגה הבאה, אום־סלים הרחומה מעניקה שירותי בידור נוספים לנתינים העתידיים של יבשת אירופה. “גם ההמתנה בדירות עולה כסף, שמשולם באופן יומיומי לחברת ההברחה“, סיפר אבו־פאדי. “אום־סלים ציינה שבזמן ההמתנה היא יכולה לספק לנו נשים יפות שינעימו את זמננו. היא הבהירה שבכל חדר ישנים שלושה לפחות, ושמי שרוצה חדר נפרד יצטרך לשלם סכום גדול יותר“.
ההוראות של ההפלגה ברורות. מחשש לעומס יתר, המהגרים צריכים לארוז חיים שלמים בתיק קטן וקל משקל. בתיק לוקחים בעיקר שתייה, מזון עמיד ותרופות שיסייעו לחצות את המסע המפרך. “אבו־חמאדה הבטיח לנו שכל הסיפורים על טביעת ספינות לא נכונים, והתפאר שעד עכשיו אף ספינה ששלחה אום־סלים לא טבעה. הוא אמר שייתכן שהנסיעה תתארך ותגיע לעשרה ימים, בין היתר בשל בעיות טכנולוגיות שלפעמים גורמות לטעויות בניווט.
“הוא המליץ לנו להצטייד בכדורי הרגעה, וסיפר לנו שאום־סלים שלחה את שתי בנותיה לשוודיה בהפלגה, ושהיא מתכוונת להצטרף להפלגה אחרת כדי להתאחד עמן בקרוב. כשהראינו סימני התלבטות, העלה אבו־חמאדה נתון נוסף, במטרה להאיץ בנו להצטרף להפלגה: הוא דיבר על מזג האוויר שנעשה קשה יותר ויותר ומגדיל את הסיכונים“.
תופעת המהגרים לאיטליה אינה חדשה. הרשויות באי למפדוזה השוכן מדרום לסיציליה רגילים בשנים האחרונות למשות מהמים מהגרים מאפריקה ומלוב שמבקשים חיים טובים יותר באירופה. במקרים רבים משו האיטלקים מהים גם גופות של מהגרים לאחר שהמבריחים שלהם עצרו כמה עשרות מטרים מהחוף, מחשש למעצר על ידי גורמי השיטור הימי, וזרקו אותם לים כדי שישחו אל עבר חלומם. “הריטואל די פשוט. אחרי שנוחתים באיטליה מגיעים לצלב האדום האיטלקי שפרוש בחופים, נכנסים למעצר, ואחרי תקופה מסוימת משתחררים ומחפשים עבודה“.
מי שנתנה את הדעת על התופעה שהולכת ותופסת תאוצה, היא החזית העממית לשחרור פלשתין. בהודעה לעיתונות שהוציאה הזהירה ממספרים הולכים וגדלים של נערים שנוטשים את ההיצמדות לחברה הפלשתינית, ובורחים מרצועת עזה. “התופעה הזאת, ללא קשר לסיבותיה ולמניעים שלה, מחייבת פעולה מהירה ודחופה מכל המוסדות והמפלגות הפוליטיות. אסור לאפשר פגיעה בחברה הפלשתינית בצורה חמורה כל כך, וחייבים לפעול למיגור התופעה“.
מוחמד מחאן יונס נשאר בינתיים בעזה. עד שיגשים את חלומו הוא הולך לשפת הים, מביט אל האופק, וחולם על חופי איטליה המרוחקים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם