נתניהו בכנס סגור: ייתכן שהבחירות מתקרבות
ראש הממשלה קרא לפעילי ליכוד להיערך לפעילות שטח. הנשיא רובי ריבלין מודאג מפרישתו של סער: "הוא חשוב לנו בימים אלה". ובקרב הירושה על תיק הפנים, צפוי גלעד ארדן לוותר על המינוי באו"ם ולקבל את המינוי מנתניהו שרוצה לשמור עליו
עוד כותרות ב-nrg:
- תושבי סקוטלנד החליטו: לא רוצים עצמאות
- ארה"ב: מי מאזין לפלאפונים ברחבי וושינגטון?
- נתניהו בכנס סגור: ייתכן שהבחירות מתקרבות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רבע שעה לאחר מכן הפעיל כבר הבין בדיוק למה. בקרב הצמרת הליכודניקית, וגם בקרב אנשי השטח, הריצו ב-24 השעות האחרונות שתי תיאוריות, כשכל אחת הפוכה מרעותה - ללמדכם על הבלבול הגדול ששורר כרגע במפלגת השלטון. התיאוריה הראשונה, שקולה נשמע חזק יותר בשעות שאחרי הודעת הפרישה, דיברה על סיכום שקיים כבר בין סער ובין פורש אחר של הליכוד, משה כחלון.
האזינו לנתניהו מתדרך את הפעילים להיערך לאפשרות של בחירות:
"השניים כבר ערכו סקרים כדי לראות מה קורה אם הם רצים ביחד בפעם הבאה", היו מוכנים כמה אנשים במפלגה להישבע, "ושם הם גילו מספרים מאוד מחמיאים ומרשימים", המשיכו אותם טוענים. "זו יכולה להיות נבחרת חלומות, שרואה לנגד עיניה מטרה אחת ויחידה – למנוע מנתניהו את השלטון בפעם הבאה".
העניין הוא שלתיאוריה הזו יש רק בעיה אחת, אבל כזו שנחשבת לגדולה במיוחד: סער, כמספר 2 של רה"מ בנימין נתניהו, לא יעבור לשום מפלגה אחרת, ועוד אחת קטנה יותר, כדי להיות מספר 2 של מישהו אחר - גם לא של כחלון, גם לא נגד נתניהו. זה גם היה הלך הרוח שהשתלט על רוב שרי וחברי הכנסת של המפלגה ביום שאחרי ההודעה הדרמטית. אבל מעניינים לא פחות, ולמעשה הרבה יותר, הם דבריו של האיש שידע לפני כולם על הודעת הפרישה של סער – דבריו של הנשיא הטרי ראובן (רובי) ריבלין.
מתברר שביום שאחרי הסתובב הנשיא בפנים מיוסרות בבית בשכונת טלביה. מאנשיו הקרובים הוא לא הסתיר את התחושות הקשות שמלוות אותו מאז שסיפר לו סער על החלטתו. "עצוב לי על זה מאוד", הוא אמר להם בשיחות סגורות. "האתגרים הנוכחיים של המדינה, בדגש על הצורך בשיקום הדרום, מצריכים צוות הנהגה חזק, וסער היה חוליה מאוד חשובה בהקשר הזה".
ריבלין המשיך ואמר לאנשיו ש"הוא (סער - ז"ק) חשוב לנו בימים כאלו", ואף דיבר על המשמעות שלו כגורם מאזן בשורת ההנהגה. גורם מאזן? של מי? לא קשה לנחש למי כוון הרמז, לאור חוסר החיבה המשותף שרוחשים השניים לראש הממשלה נתניהו.
בכלל, אנשים שמעורים בתוכן השיחות שנערכו בתקופה האחרונה בין סער וריבלין יודעים לספר על תחושת מיאוס קשה שהביע סער באוזני הנשיא ביחס לראש הממשלה. הוא הבין שמצד אחד הוא אינו יכול לנצח אותו. להביא יותר מנדטים ממנו – בוודאי לא. מצד שני, גם שיפור היחסים ביניהם נראה כדבר בלתי אפשרי, מה שהוביל לאותה החלטה שהתקבלה לבסוף.
מצד שלישי, סער אינו הראשון שנתקל ביחסים עוינים בפוליטיקה. זו בוודאי גם לא היריבות הראשונה הקשה - והיו קשות בהרבה ממנה - שעוברים שחקנים בביצה הפוליטית שלנו. קצת קשה וכבר הולכים הביתה?
ראש הממשלה נתניהו קיבל בצורה רגועה יחסית את החדשות בעניין סער. לאור היחסים הרעים ששררו בין השניים בחודשים האחרונים, בסביבתו לא הזילו דמעה. אך מצד שני, גם לא נרשמה שם שמחה מיוחדת בעקבות ההודעה. מה שכן, רגע לאחר הודעת הפרישה החל הרחש-בחש בתוך המפלגה לגבי סבב השרים שאמור להתבצע בעקבות פינויו הקרוב של משרד הפנים.
בליכוד כמו בליכוד כולם רוצים תיק, ואם אפשר כמה שיותר בכיר ונחשק. לא היה חבר או חברת כנסת, סגן שר או סגנית שרה, שלא הודיעו בעצמם או באמצעות אנשיהם שהם הבאים בתור.
בדיוק לצורך כך עמלו בלשכת ראש הממשלה על כמה תרחישים שונים בהקשר הזה: זה המועדף על נתניהו הוא שהשר גלעד ארדן יוותר על המינוי של שגריר באו"ם ויישאר בארץ. במצב כזה תיק הפנים, הנחשב בכיר, יוצע לו. מספיקה לנתניהו הפגיעה התדמיתית במפלגתו לאור עזיבת אחד מבכיריה - הוא לא צריך עוד עזיבה כזו.
בתרחיש כזה, השרים לימור לבנת ויובל שטייניץ יתמודדו על תיק התקשורת שיפנה ארדן לטובת משרד הפנים. על הירושה של לבנת או שטייניץ יתמודדו חברי הכנסת יריב לוין וגילה גמליאל, שמחזיקים בהבטחה ישנה מנתניהו להתמנות לשרים.
אם ארדן ייסע בכל זאת לאו"ם, תרחיש בסיכוי נמוך יותר, מתפנים למעשה שני משרדים – שלו ושל סער. במצב כזה אמורים שטייניץ ולבנת לאייש את שני התיקים המתפנים - פנים ותקשורת כאמור - כאשר אחד מהם גם יזכה למקום בקבינט.
על שני המשרדים שיותירו לבנת ושטייניץ יתמודדו לוין, גמליאל וצחי הנגבי. כל זה כמובן בהנחה שהמדינה לא נסחפת בקרוב לתוך מערכת בחירות מיותרת, על רקע הפערים שנוצרו בממשלה ביחס לענייני תקציב ואגו.
לולא אותה הודעה דרמטית שהנחית ביום רביעי גדעון סער על המערכת הפוליטית כולה, סביר להניח שהנושא שבו נעסוק עכשיו היה פותח את המדור. כמעט הספקנו לשכוח, אבל את השבוע האחרון ליוו הוויכוחים הרמים על ענייני התקציב, ובעיקר סביב השאלה אם הבחירות אכן בפתח.
זה החל בחשיפת דבריו של השר נפתלי בנט – דברים שנאמרו במפגש פעילים סגור ופורסמו כאן – על כך שאחרי החגים הכנסת צפויה ללכת לבחירות. זה נמשך בתחילת השבוע עם האיומים שפיזר שר האוצר יאיר לפיד על פירוק הקואליציה, אם יכריחו אותו להעלות מסים. ברקע הצטרפו הצהרותיו של ראש הממשלה נתניהו, שנראו לכאורה סותרות לאלו של לפיד.
המערכת הפוליטית אכן חששה לחייה השבוע, ומסיבה אמיתית. אז הנה עוד כמה משפטים שלא יוסיפו רוגע לאותם חוששים: הימים הם כידוע ימי טרום חגים – מה שאומר הרבה הרמות כוסית חגיגיות ולא מעט כנסי פעילים.
גם לראש הממשלה היו כמה כנסים כאלו בשבוע האחרון. אם מישהו היה זקוק לעוד הוכחה שבחירות הן בהחלט אפשרות קיימת, היה זה ראש הממשלה בעצמו שסיפק את ההוכחה לכך באחד מאותם כנסים. "אני לא יכול להגיד לכם, רבותיי, שאנחנו לא נידרש לאחד את הכוחות, להפעיל את השטח וללכת אל הבוחרים, כמו שישראל (כץ - ז"ק) ציין, ולהביא אותם בהמוניהם", אמר השבוע נתניהו באחד מאותם מפגשים סגורים עם פעילי הליכוד.
בהמשך דבריו הוסיף נתניהו: "זה באמת רק הליכוד, רק הליכוד יכול. אין אף אחד אחר. ולכן מה שאני מבקש
אפרופו הדברים בנוגע לחיזוק השורות, כמובן נאמרו עוד לפני הודעתו של שר הפנים היוצא, שלא ממש תרמה לחיזוק שורות שעליו דיבר נתניהו. בנוגע לשאלת הבחירות, הבהירו גורמים בסביבת ראש הממשלה שהוא לא מתכוון לעשות הנחות ללפיד בוויכוח ביניהם. "אם צריך, הוא ילך עד הסוף", הבטיחו.
לפיד, מהצד השני, אמר למצלמה שלא יוותר על הקווים האדומים שלו. הוא אפילו לא נזקק לשיחות רקע בעניין הזה. אין מה לעשות, כנראה: בין אם נרצה ובין אם לאו, קרב המוחות הזה צפוי להמשיך וללוות אותנו גם תוך כדי חגי תשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם