"אנשים מתעשרים על חשבון השלום. זה עסק"
דפני ליף, מנהיגת המחאה החברתית מ-2011, מדברת על השלום, מתנחלים והצביעות בישראל. טוביה טננבום בסדרת כתבות מיוחדת
עוד מסדרת הכתבות של טוביה טננבום ב-nrg:
- למה אני אוהב את "דאעש", וגם את המתנחלים?
- למה יהודים גורמים להשמנה, ואיך פותרים זאת?
- מדוע נעלמו כל הערבים מהעיר העתיקה של עכו?
- מה קורה כשחמאס מבקיע גול במשחק נגד ישראל?
כמה מאלה שקפצו על עגלתה של דפני באותם הימים הרוויחו מאוד מהנסיעה לצדה: איציק שמולי וסתיו שפיר למשל, הם כיום חברים בפרלמנט הישראלי, הכנסת. אבל דפני רחוקה מהכנסת כמו שאני מלהיות המנהיג הבא של סין.
מדוע גיבורת הרחובות של ישראל, דפני, אינה לפחות חברת פרלמנט, אם לא ראשת הממשלה? אני לא יודע. מה שאני יודע הוא כך: בימים אלו דפני מתגוררת ביפו, ככל אזרח נורמלי, ואני הולך לפגוש אותה. אנו יושבים בבית קפה שבחרה ברחוב, שותים, מדברים ומעשנים.
דפני, הצלחת להוציא אלפי אנשים לרחובות בדרישה לשינוי חברתי – משהו שאיש לפנייך לא עשה. איך הצלחת לעשות זאת?
"אני לא יודעת איך לענות לשאלה זו. אתה צריך לשאול אנשים מדוע הם יצאו לרחובות".
אני לא מבקש ממך תשובה מוחלטת, אלא רק את דעתך האישית.
"אני לא יודע. אולי זה שאני אישה ממעמד הביניים, אישה לבנה, עזר – כי זה מסגר את מה שעשיתי כ"סיפור חדשותי" שהתקשורת מצאה מעניין. כתב טלוויזיה אחד למשל התעניין בסיפור מכיוון שהוא חשב שיספק דוגמה טובה לאופן שבו אינך יכול לבצע מהפכה בישראל. מובן שהוא טעה".
המהפכה החברתית שלך הסתיימה, ונכשלה. מדוע?
"אם אתה חושב שהיא הסתיימה, אתה לא קורא נכון את המפה. אם לא שום דבר אחר, המפגינים לפחות שינו את 'השיח' בישראל - כעת אנשים מדברים על נושאים חברתיים. אבל לוקח זמן לשינוי חברתי להתעצב. נוכל למדוד את השינוי הזה בעוד עשרים שנה בערך".
מה את חושבת שיקרה בעוד עשרים שנה?
"אני לא יכולה למסגר את זה בשבילך במושגים מדויקים. כל העולם משתנה, לא רק ישראל. בעבר הייתה לנו המהפכה התעשייתית, וכעת אנו חווים את מהפכת המידע, שתגרום לשינויים רבים בחברה. עד זמננו מעט מאוד אנשים שלטו במידע, והמידע עיצב את החברה למה שהיא. אולם כעת שליטה זו מתפוררת. העולם היה קיים לפני ויקיליקס, אבל כעת אחד חדש מחליף אותו".
ייעצת לי לשאול אנשים, ואכן עשיתי זאת. שאלתי אותם אם המפגינים שינו דבר מה. הם אמרו לי שהם יצאו לרחובות בתקווה לשינוי, אבל דבר לא השתנה. המערכת מושחתת, הם אמרו לי, והם לא חושבים שדבר כלשהו יביא אי פעם שינוי.
"השינוי בכנסת הוא דוגמה. כן, מה שקורה היום בכנסת הוא ציני, אבל בכל זאת עובדה היא שבכנסת הנוכחית יש חמישים חברים חדשים מתוך 120, וזו תוצאה ישירה של המחאה".
הרשי לי לשאול אותך שאלה אישית יותר: כולם ידעו על הבעיות החברתיות במדינה הזו ועל חוסר השוויון בעושר, ועדיין איש לא עשה דבר על זה במשך דורות. מה גרם לדפני ליף להתעורר בבוקר ולהחליט לבצע מהפכה? מה יש בך – מאפיין אישי, חינוך או כל דבר – שהופך אותך לאחרת?
"אני לא מרגישה בנוח לענות על השאלה הזו. תן לאחרים לעשות זאת".
ובכן, בוא נחזור למחאה, שכבר מזמן נגמרה. מה דפני ליף עושה בימינו אלה?
"אני בתקופה של הרהורים, השקפה ומחשבה על צעדיי העתידיים. בינתיים אני מתפרנסת, אני עובדת".
ומה את עושה?
"עריכת וידאו. אני עובדת על סרט משלי, סרט תיעודי. כמו כן, פעם בשבוע אני עובדת כפקידת קבלה במכון יופי".
את בקשר עם איציק שמולי וסתיו שפיר?
"לא".
הם נסעו על הרכבת שלך, אבל ירדו לבסוף בתחנה אחרת לגמרי מזו שאת ירדת בה.
”לא הייתי מנסחת זאת כך".
דפני, שהיא פקידת קבלה במקום חברת פרלמנט, לא תאמר מילה רעה נגד אלו שקצרו את הפירות שצמחו מהזרעים שהיא הטמינה. לא רק שהיא לא מחוקקת בימים אלו אלא שהיא בדיוק בצד ההפוך של שלטון החוק: תיק פלילי, שבו דפני מואשמת בהתפרעות ובשימוש בכוח בשביל למנוע מעצר חוקי במהלך מחאה חברתית, עדיין פתוח נגדה. אני שואל את עצמי: איך יכול להיות שמתנהגים למנהיגה הזו באופן כה גרוע?
זו לא השאלה היחידה שיש לי על דפני: יפו, חלק ממחוז תל-אביב, הוא המקום שבו רבים מאנשי השמאל הישראלים גרים בו, כשהם מבלים את זמנם והאנרגיות שלהם במתיחת ביקורת על האופן שבו ישראל מתנהלת בסכסוך עם הפלסטינים.
מה לא בסדר אצלך, דפני? איך יכול להיות שאת אפילו לא מזכירה את הנושא הזה?
"מה אתה רוצה שאומר?"
מה שאת חושבת.
"אני חושבת שהקיצוניות הדתית בשתי החברות היא הסיבה המרכזית לסכסוך. אני לא גאה באופן שבו ממשלתי מנהלת את הסכסוך, אבל יש המון צביעות בשני הצדדים, וכן גם בצד של האמריקאים והאירופים, אשר מעורבים גם הם בסכסוך הזה. לומר שהאחריות נחה אך ורק אצל הישראלים זו נאיביות".
והיא גם מאשימה את התקשורת: "אם תלך לחופי יפו תראה זוגות חסידים יוצאים לדייט, תראה נשים בביקיני ותראה משפחות ערביות עושות ברביקיו. איש לא מפריע לאחר, מכיוון שכל מה שהם רוצים זה דבר אחד: החוף. אבל אתה לא שומע עליהם בתקשורת, מכיוון שזה לא "אייטם", זה לא "סיפור".
מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכת לבקר בערים פלסטיניות?
"מעולם לא הייתי שם".
מעולם לא התעניינת בללכת לשם?
"זו הפעם הראשונה שבה אני נשאלת את השאלה הזו".
ומה התשובה שלך?
"אין לי תושבה. זו שאלה טעונה".
דפני לא עוצרת כאן. במקום היא משתלהבת, ומתחילה לזעום נגד מה שהיא מכנה "תעשיית השלום". "תראה את כל השגרירויות הזרות המדהימות הללו באמצע עג'מי, שכונה ביפו, שהן שם בגלל שהן רוצות להראות לכולם כמה פלורליסטיות הן, אבל למעשה הן יורקות בפני העניים. יש להם האחוזות המזדיינות הללו באמצע השכונה הענייה ביותר יפו, אשר מייצרת חלוקה אדירה בין אלו שיש להם ובין אלו שאין להם.
"תסתכל על מרכז פרס לשלום: אין להם אפילו חלון אחד שפונה לשכונה. האם אני צריכה לבקר בשטחים הכבושים בשביל לחזות בגזענות? אני רואה אותה פה. אנשים מתעשרים על חשבון תפיסת השלום, אבל האמת היא שיש להם אינטרס כלכלי בכל זה. הם לא בעניין של לעשות שלום אלא על לדבר על עשיית שלום.
"אני מוצאת את האופן שבו תיירים מגיעים מחו"ל לשטחים הכבושים כדי לראות עוני וכאב מוזר. בשביל לעשות שלום אתה צריך שני דברים: אתה צריך תמיכה רחבה מספיק מבפנים, תמיכה של תנועות שורשים, ואתה צריך הנהגה אמיצה – לא ארגונים לא ממשלתיים שבאים מבחוץ. יש כל כך הרבה כסף 'שלום' שהולך לאזורים הפלסטיניים. זה הפך לעסק. מה יקרה כשיהיה שלום? מה יעשו אותם ארגונים לא ממשלתיים? אין דבר שאני רוצה יותר משלום, אבל מה שאני יכולה לעשות עכשיו הוא שלום בתוך המדינה, לוודא שאנשים לא חיים בעוני. יש פה אנשים שחיים בכאב. לא אכפת לי אם הם ערבים או יהודים – אני רק רוצה שהכאב שלהם יסתיים".
האנשים שדפני מזדהה עם כאבם כוללים את המתיישבים בעזה שפונו מבתיהם כשישראל נסוגה מעזה ב-2005. עד היום לרבים מהמפונים אין עדיין בתי קבע, מספר גדול מהם פיתחו בעיות נפשיות חריפות ורמת הגירושים בקהילתם היא הגבוהה ביותר בישראל.
"למי אכפת מהם?" שואלת דפני. "אני חושבת שאחת מהפגנות הצביעות הגדולות ביותר של השמאל הישראלי התרחשה כשאלו המכנים את עצמם 'שמאלנים' לא עמדו לצד המתנחלים כשאלו איבדו את בתיהם.
"כאשר אתה מדרג אנשים לפי דעותיהם הפוליטיות, כשאתה שם בתחתית את אלו שאתה לא מסכים עמם, אתה לא יותר טוב מאלה שאתה קורא להם 'גזענים' – או כל שם אחר שלא תיתן להם".
למה שרבים מכנים הגדה המערבית, הימנים הישראלים קוראים יהודה ושומרון והשמאלנים קוראים השטחים הכבושים. דפני משתמשת בשני הביטויים במקביל, כשהיא שמה ללעג באופן יעיל את הימין ואת השמאל. האם זו הסיבה, או אולי רק אחת מסיבות, לכך שדפני שותה את כוס הקפה שלה ברחוב ולא בקפיטריה של הכנסת? אני לא יודע. אני יודע רק זאת: בכל מקום שבו לא תהיה, בכנסת או במכון יופי, איש לא יכול להימנע מלשים לב כמה ברוכה המדינה שדפני היא בתה.
טוביה טננבום הוציא לאחרונה את הספר "תפוס ת'יהודי" בהוצאת סלע-מאיר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם