זכות השיבה: גדעון סער לא יוכל לחזור להנהגה
רגע לפני הפרישה מהחיים הפוליטיים, שחרר סער הצהרות מיותרות ומסוכנות על בג"צ. בכל מקרה, ההצתה המאוחרת לא תשמור אותו בתודעה. בדיוק כפי שקשה לנו לזכור היום שרים לא פחות מוכשרים ובולטים מסער. הדרך חזרה לצמרת תהיה קשה
עוד כותרות ב-nrg:
- ח''כ שקד: נפיל הממשלה אם לא יבוטל בג"ץ המסתננים
- הר הבית: עשרות ערבים ירו זיקוקים לעבר שוטרים
- סקוטלנד לאחר משאל העם: "הדמוקרטיה ניצחה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
על שערורייה כזו לא שמענו מזמן. בשלב הבא יבואו המתנחלים וידרשו לחקוק חוק שיאסור לדון בבג"צ בנושא השטחים. הפוליטיקאים יחוקקו חוק שיאסור לדון בנושאי שחיתות. בשמאל יבקשו למנוע מבג"צ לפסול פעילות של עמותות. ההסתדרות תתבע שבג"צ לא ידון ביחסי עבודה. ואילו יריב לוין וחבריו יתבעו לבטל את בג"ץ לחלוטין.
גדעון סער רגע לפני הודעת הפרישה
צילום: אמיר מאירי
משה כחלון נפרד מפעילי הליכוד לאחר שהודיע על פרישה
צילום: אריק סולטן
בכל מקרה, ההצתה המאוחרת של סער לא תשמור אותו בתודעה. את הנעשה אין להשיב ואת המצב אי אפשר כבר לשנות. סער תומרן לצאת מהחיים הפוליטיים על ידי ראש הממשלה נתניהו וחבריו בצמרת הליכוד. גם המחיר המשפחתי שנאלץ לשלם והתחקיר המקיף בעיתון הארץ זירזו כנראה את לכתו.
בעוד יום או יומיים נשכח את הפרישה ואת האיש, בדיוק כפי שקשה לנו לזכור היום שרים לא פחות מוכשרים או בולטים ממנו, דוגמת דני נווה או אופיר פינס-שהחליטו לפרוש בגיל צעיר יחסית. איש מהם, גם לא סער עצמו, לא יוכל יותר לחזור לעמדת מנהיגות במדינה.
במהלך שנות כהונתה ובנסיבות הקיום המיוחדות גיבשה החברה הישראלית כמה כללים לא כתובים גם בנושא שיבת המנהיגים שיצאו לפסק זמן. לא כל אחד יכול לחזור. אם אתה סמל לאומי מובהק, גיבור ישראל, אדם שזכה להערצת עולם עוד לפני שהגעת לפוליטיקה, הרי שאתה יכול לצאת ולחזור אלינו כרצונך. בדרך כלל הציבור יקבל אותך בזרועות פתוחות.
אם הקריירה שלך היא עסקנית בעיקרה ולא פורצת גבולות, כמו זו של סער, איך לך הרבה סיכוי לשוב לחיים ציבוריים ואם כבר תצליח לחזור- איש לא יקרא לך להנהגת המדינה.
דוד בן גוריון עזב את הפוליטיקה בדצמבר 1953 וחזר בגדול לכהן כראש ממשלה כעבור שנה וחצי. משה דיין עזב אחרי מלחמת יום כיפור וחזר כשר חוץ בממשלת בגין. יצחק רבין עזב את הממשלה לכהונת השגריר בארצות הברית, חזר למעגל ונבחר פעמיים לראשות הממשלה. אריאל שרון, שר הביטחון, הודח בידי וועדת כהן אחרי מלחמת לבנון הראשונה וחזר לכהן כראש ממשלה.
בנימין נתניהו עצמו לקח פסק זמן אחרי שהובס בבחירות 1999 וחזר כעבור שנים להנהיג את המדינה. אהוד ברק עזב את החיים הציבוריים אחרי שנוצח בבחירות 2001 וחזר לתפקיד שר הביטחון כעבור שש שנים.
במלים אחרות: הפורשים שהציבור מחכה להם הם אלה שזכו להערצה גדולה. בן גוריון ייסד את המדינה, משה דיין ויצחק רבין ניהלו את מלחמת ששת הימים, אריאל שרון צלח את תעלה סואץ ביום כיפור, בנימין נתניהו היה ראש ממשלה עד שיצא לעשות לביתו וכמוהו גם אהוד ברק. שניהם נושאים על גבם עוד משהו חשוב בקריירה: נתניהו כשגריר מוצלח באו"ם וברק כרמטכ"ל מעוטר ועז נפש.
למנהיגים בסדר גודל כזה, שהוכיחו את עצמם לאורך שנים ארוכות, הציבור מוכן לתת צ'אנס נוסף. אני משוכנע כי אהוד אולמרט לא היה מקבל מועד ב', גם אם לא היה נדון לשש שנות מאסר. למה? כי אין לו את זה.
תשאלו מה עם משה כחלון? הוא מספיק מוערך כדי לחזור, בזכות המהפכה החברתית שחולל, אבל קשה לי להניח כי המדינה תמסור בידיו את ההנהגה. גם לו אין עדיין את המשקל הסגולי שהופך את הפוליטיקאים לראשי
גדעון סער יכול לדבר על פסק זמן, וחבריו, בעיקר בתקשורת, ירמזו שהוא עוד ישוב, אבל המציאות, הרזומה והקוד הישראלי יקבעו את ההיפך. בואו נניח כי בעוד שלוש או ארבע שנים סער יחליט שהוא רוצה לחזור ולהתמודד על ראשות הליכוד. הפעם יחכו לו שם ישראל כץ, גלעד ארדן, צחי הנגבי, זאב אלקין, יריב לוין והאחרים, שיבצרו היטב את מעמדם. הם לא יפנו לו את הדרך.
אין להם גם שום סיבה מיוחדת להציב אותו בראשם. להיפך. הם יחסמו אותו. הוא לא יותר טוב מהם. אין לו את הערך המוסף הנדרש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם