מה עשה מפקד 8200 שבוע לפני מלחמת יו"כ?
יואל בן פורת, שעמד בראש יחידת איסוף המודיעין של אמ"ן שנקראה אז יחידה 848, טען בפני וועדת אגרנט ששבוע לפני המלחמה עסק ב"טבלאות וגרפים", ולא התפנה לקרוא את הידיעות מהשטח "כי אמרו לי שמדובר בתרגיל"
• לעדויות נוספות:מסמכי ועדת אגרנט
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כנגד יואל בן פורת מופיעה עדותו של סא"ל יוסי זעירא. הוא היה ראש ענף הב"ר ביחידה באותה עת ובביתו אי שם באירופה הוא יכול לחייך לעצמו בשביעות רצון. בן פורת לא יוצא טוב. יוסי זעירא, בן דודו של ראש אמ"ן ב-73', יוצא בהחלט טוב ולקציני הב"ר במלחמה יש בכך מעט ניחומים.
יואל בן פורת נשאל אם השתתף בפורומים של הערכה אצל רמ"ח מחקר או אצל ראש אמ"ן. מתשובותיו המפתיעות מסתבר שכלל לא השתתף בפורומים כאלה, ומדובר במפקד יחידת האיסוף הגדולה והמרכזית של המודיעין הישראלי. ומה הוא אומר? שאין לו זמן וזה לא מעשי, "כיוון שכל זמני אני עסוק בפיקוד ובניהול היחידה". למה אין לו זמן לעסוק בג'וב העיקרי של יחידתו? בגלל הסיורים בבסיסים והמבנה הלא מוצלח של היחידה: "אינני מגיע בכלל לצד המודיעיני למרות שחבל לי על כך. כי במשך כל השנים עסקתי בצד המודיעיני ופיתחתי לי יכולת".
בן פורת מפרט: "אותו שבוע (הכוונה לשבוע האחרון לפני פרוץ המלחמה. א.ל) הייתי אחוז כולי בהכנת תכנית העבודה לשנה הבאה, כי יש לזה מועד והייתי צריך להכין את זה למועד – טבלאות וזה עניין של מיליונים, סטטיסטיקות וגרפים, וממש לא התפניתי לקרוא את הידיעות כיוון שגם אמרו לי 'תרגיל'".
פה צריך לעצור ולהסביר קצת מי זה יואל בן פורת, ואני מודה שבשבילי ובשביל רבים אחרים מוותיקי היחידה ומחוצה לה יואל היה מיתוס. הוא היה דמות שמחזיקה רומן, ניצול שואה שהגיע ארצה מהיערות, והקדיש את חייו לנושא ההתרעה במודיעין. הוא גם הרצה על כך משך זמן ממושך בפני חברי ועדת אגרנט. על חשיבות ההתרעה.
הוא הסביר להם, שגוף מודיעיני ויהיה המוצלח והאיכותי ביותר, אם נכשל ברגע האמת בהתרעה – אז הוא כישלון; ומודיעין גרוע שהצליח לתת התרעה ברגע האמת – זה שקול כנגד כל הכשלים שלו. הוא גם מאריך בלקחי ההתרעה של הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968. הוא עצמו והיחידה שעמד בראשה הפנימו את צ'כוסלובקיה והתייחסו לכל תרגיל גדול כהתרעה לאפשרות שתפרוץ מלחמה. היתה הערכה קבועה, שהמלחמה "הבאה" תתחיל כתרגיל.
והנה מתברר שבשבוע הגורלי שבו הולכת ומצטברת מאסה קריטית של ידיעות התרעתיות, בעיקר ביחידה 848, המפקד המיתולוגי שלה עסוק בשקפים ובטבלאות ובסטטיסטיקות, והוא גם לא מספיק להגיע לכל הנושא המודיעיני – ולמה? "אמרו לי שזה תרגיל".
ממה שבכל זאת קלט על הנעשה ביחידתו, הוא לא היה מאלה שסברו שהולכת מלחמה. אפשר ללמוד על כך מהסיפור שלו על ספקותיו יוסי זעירא: "במצב הזה שקדם למלחמה שלחתי אותו לאחת ההתייעצויות האלה (אצל רמ"ח מחקר, תא"ל אריה שלו), כיוון שהיתה לו גירסה שונה על המצב. שלחתי אותו להביע את השקפותיו לפני ראשי המחקר".
חיים לסקוב: "הגירסה היתה שונה?"
בן פורת: "היא היתה שונה בניואנסים. היה לו ערעור וספק לגבי ההערכה, שאנחנו עומדים לקראת תרגיל (כלומר, העריך שזה לא תרגיל אלא מלחמה. א"ל). כיוון שהוא בא אלי והראה לי את הידיעות". ושוב: "לצערי הרב אני באותו שבוע הייתי עסוק כולי בהכנת תכנית העבודה, בתקציבים".
והוא מוסיף לגבי יוסי: "היה לו ספק אם... כל הבילד-אפ שלהם הוא לצורך תרגיל – אם ההערכה הזו מבוססת. היו לו ידיעות שהטילו ספק בדבר".
הדרמה ואולי הטרגדיה שנחשפת מעדויות בן פורת ויוסי זעירא מתמקדת במאבק נורא בין הדרגים. מסתבר שהיו לפחות ארבעה סגני אלופים, שלא קיבלו את גירסת ההיערכות ההגנתית בסוריה ואת גירסת התרגיל במצרים וחשבו שיש סבירות רצינית למלחמה. ואלו הם: סא"ל עמוס גלבוע, סא"ל יוסי זעירא שלא בא ממחלקת מחקר אלא מהב"ר של 848, אל"מ מרושי וסא"ל זוסיה קניאזר. בנוסף אליהם גם החוקר האזרח אלברט סודאי. ויכול להיות שהיו גם אחרים, כמו אבי יערי.
אלא שמעליהם היה ציר קשוח של מפלגת ה"אין-מלחמה", מכל הסיבות שחוקרי המלחמה מכירים. זה היה מורכב מתא"ל אריה שלו עצמו, ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא וראש הענף המצרי במחקר סא"ל יונה בנדמן. אלה חסמו את סגני האלופים ויוסי העיד כיצד עשו זאת.
אריה שלו טען להגנתו, שיוסי זעירא שהשתתף בישיבת הערכה היה שותף להערכת המצב שתמציתה – "סבירות נמוכה למלחמה". לאחר שנודע לו על כך החליט יוסי מספר חודשים לאחר המלחמה, בראשית 74', לעלות את על הכתב את גירסתו הכוללת את הידיעות המתריעות. לכן הוזמן במרס 74' להעיד בוועדה, כשלושה שבועות לפני פרסום הדו"ח הראשוני שחולל את הזעזוע בצמרת צה"ל ובפוליטיקה הישראלית.
"והיות והקביעה של שלו לא נראתה לי מדויקת, שמחתי להעלות בכתב את הנקודות שאני בטוח מעל ומעבר לכל צל של ספק שאני התייחסתי אליהן, במפגשים שלי עם מחלקת מחקר", כתב זעירא. הוא גם סותר את גירסת יואל בן פורת, כיצד הגיע לישיבות במחלקת מחקר.
כיוון שעדותו הרבה יותר אמינה ומדויקת וספציפית מעדות בן פורת, כנראה שזאת גם האמת: "רציתי גם להעיר שלישיבות האלה הזדמנתי במקרה, ומעשה שהיה כך היה: פגשתי את ראש ענף 6 סא"ל בנדמן... פגשתי אותו על מדרגות המטכ"ל והחלפתי איתו דעות על המצב, והוא אמר לי, 'תשמע יוסי' – באלו המלים – 'יש אצל אריה ישיבות שלבטח תעניינה אותך, אז כדאי לך לקפוץ לשם'. אז זה מה שעשיתי". יוסי זעירא השתתף בשתיים שלוש ישיבות כאלה, לא ישיבה אחת.
הסימנים העיקריים שהעלה התייחסו לירידת חטיבת שריון 47 הסורית מחומס לחזית, וכן שיירות תחמושת אדירות בפיקוד ים סוף במצרים, כולל העברת יחידות קומנדו ימי מאלכסנדריה לבסיסים בפיקוד ים סוף (מול שארם א-שייח וראס סודר). "היתה התנגדות חזקה של... (אריה) שלו למחשבה שהועלתה שם שלתנועת היחידות יש מגמה שהיא לא הגנתית", העיד יוסי זעירא.
וכאן הטיל פצצה: "אני זוכר שסא"ל עמוס גלבוע, ראש ענף 5 לשעבר (סוריה-עיראק-לבנון)... ועמוס גלבוע נחשב לבר-סמכא בנושא הצפוני, כלומר סוריה... והוא טען וחזר וטען כמה פעמים שמה שקורה שם - כלומר תזוזת היחידות האלה זה לא תנועה הגנתית, לא תנועה בעלת אופי הגנתי, ובפעם האחרונה שהוא אמר את זה בלי רשות, כי הדברים ממש התפרצו מפיו, איימו עליו שישליכו אותו מהחדר. כי היתה שם עבירה משמעתית, הוא דיבר בלי רשות אחרי שהוא גמר את זכות הדיבור שלו, והוא היה איתן בדעתו".
יגאל ידין: "זה בחור בלונדיני?"
יוסי המשיך: "... כמובן אל"מ מרושי... תפקידו ראש מחקר בסיסי. הוא הביע אותה דעה שהביע סא"ל גלבוע, שלא נראה לו שהמהלכים הסורים הם מהלכים הגנתיים... אם יש לנו נושא הגנתי, למה הם הורידו ציוד גישור מרוסטן שבאזור חומס לאזור החזית?"
יוסי עקף סמכות ופנה ישירות לראש אמ"ן, שהוא במקרה קרוב משפחה: "אני חייב לומר שביום חמישי (4 באוקטובר) בערב אני גם התקשרתי לראש אמ"ן הביתה... התקשרתי ישר לראש אמ"ן והודעתי לו שיש פה כמה סימנים שהם מאוד מדאיגים, וביקשתי גם אישור להפעיל עוד אמצעי מאוד מאוד מסווג".
לנדוי: "אתה ביקשת? זה לא עניינך לבקש!"
יוסי זעירא: "אבל הרגשתי צורך אז ביקשתי". לדבריו, אלי זעירא ענה: "אנחנו רוצים עוד לשמור על בטחון... ולמען בטחונו כרגע לא נפתח אותו". יואל בן פורת העיד, כי יותר מאוחר דווקא קיבל אישור לפתוח את "האמצעי" הזה, המוכר כמובן לחוקרי המלחמה בתור "האמצעים המיוחדים".
על כך שהוא התריע בפני בן דודו על מלחמה, ועתה הוא צריך להעיד שבן משפחתו דבק בעמדת ה"סבירות נמוכה"- אמר יוסי: "בסך הכל יש לי שיחה די חופשית איתו. לכן אומרים, 'הלב שותת דם כשאני צריך לדבר על זה'. אבל אמרתי שלפי מיטב הכרתי אנחנו צריכים לפתוח אותו (את ה"אמצעי"). יש דברים מאוד מדאיגים".
בעדותו של בן פורת עולה הטרגדיה של יחידה 8200 (848) ערב המלחמה. יואל לא התחשב בפרוטוקול של מתן עדות מול ועדה שהיא מעין טריבונל משפטי. הוא סיפר: "(אלי זעירא) אמר לי שתפקידו של המודיעין הוא לשמור על עצבי המדינה, לא לזעזע את החברה והמשק".
אחר כך הסביר את מניעיו בתקופה שלאחר המלחמה, ואפשר לומר שהרגיז את חברי הוועדה: "השליחות שאני חש אותה היא למנוע שיחידה 848 תואשם בדרך כלשהי שלא עמדה במבחן במלחמה הזו". בסוגריים נציין, שהוא עצמו הגיש לוועדה מצבור של 100 ידיעות התרעתיות מתוכן לפחות 8 בעלות חשיבות עליונה שדי היה בהן כדי לשנות את הערכת ה"סבירות הנמוכה". אך הוא עצמו, למרות כל הידיעות, לא נשכב על דלתו של הרמטכ"ל, כפי שאמר שהיה צריך לעשות משך כל השנים שלאחר המלחמה, עד שנפטר לפני שבע שנים.
בן פורת מביע חשש שיוטבע על היחידה חותם של כשלון, ולכן נזעק להציל את כבודה, "כיוון שיחידה זו היא אחד ממרכיבי הכוח החשובים של צה"ל". ברוב דבריו בוועדה ניכר שגם הוא חש שנכשל, אחרת לא היה מתבטא בצורה כזאת.
הוא מוסיף מידע חשוב על הידיעה ההתרעתית של בריחת הרוסים מסוריה. זו התקבלה ב-7 בערב בערך ביום חמישי, 4 באוקטובר. סליל ההקלטה הוטס מהצפון ורק בחצות נקבע כי מדובר במודיעין אמין – ובאותו זמן כבר התחילה לפעול הרכבת האוירית. אז מאשר בן פורת את גירסת אלי זעירא
ביום שישי לפנות ערב התקבלה ידיעה, שמשמשת משך כל השנים כחומר בעירה למלחמות היהודים. ידוע כבר כי מדובר בעוד ידיעה שמאשרת כי בריחת משפחות הרוסים מסוריה וגם ממצרים מתרחשת משום שהם הולכים לתקוף את ישראל.
"לקחתי על עצמי את הזכות לתרגם אותה", סיפר יואל בן פורת. "הביאו לי אותה ישר מהשמירה לחדרי... ואני החזרתי אותה בערבית ודיווחתי אותה בטלפון מתוך המקור לרמ"ח מחקר אישית. כשסגני עוד היה בחדר אמרתי: זה קאזוס בלי... אבל היה ברור לי: זו מלחמה. טענתי לגבי ידיעה זו שלפי מיטב הבנתי אפשר היה לגייס את צה"ל שעה אחרי הידיעה הזאת. אפשר היה להקדים את זה ב-16 שעות".
יואל מציין, כי "ב-5.30 דווח בטלפרינטר. אני דיווחתי אותה בטלפון כרבע שעה קודם". כאן באה טעות שבעוד 10 שנים תיכנס כעובדה לספרי ההיסטוריה. יואל אומר: "על ההעתק המקורי רשום המועד בכתב ידי שבו טלפנתי את זה לרמטכ"ל". אם באמת דיווח לרמטכ"ל, לדדו אלעזר, זאת פצצה. אבל זאת סבירות נמוכה מנמוכה.
דדו כל השנים התלונן נגד יואל – למה לא דיווחת לי ישירות. לכן, גם מי שמחפש להרשיע את דדו כרמטכ"ל ייאלץ לקבל שמדובר בטעות של שיקלוט הכתבנית, או כל מי שעסק בצד הטכני של פרוטוקול הוועדה. יואל אמר: "רמ"ח מחקר" וכנראה שבדיבור הממלמל שלו זה נשמע לרושמת הפרוטוקול כ"רמטכ"ל". בכל אופן, זה די מוריד מסדר היום את כל הוויכוח ארוך השנים בשאלה למה אילן תהילה לא העביר לראש אמ"ן, ולמה הידיעה דווחה לאלי זעירא רק ב-11 בלילה.
העדות החדשה רק מעלה שוב את השאלה, למה ידיעה שיואל מתייחס אליה כ"קאזוס בלי" (עילת מלחמה) מדווחת על ידו רק לאריה שלו? הערכה שלי: גם הוא כנראה חשב שהידיעה רק מוסיפה אישור למה שכבר ידוע. הוא ודדו שניהם היו חניכי השומר הצעיר בעברם. יואל בקיבוץ גזית, דדו בעין שמר. יתכן שמשהו ביחסים האישיים שלהם הרתיע את יואל מתקשורת ישירה עם דדו.
ומנגד – איזה מין רמטכ"ל זה שיש לו יחידה כמו 8200 והוא לא מתקשר פעם ביום למפקד שלה כדי לדעת מה חדש.
על העדות הזו הגיב יגאל ידין: "הוא (קרי, אריה שלו) אמר לנו שהידיעה הזאת הגיעה כבר ממילא. אמ"ן חשב שתהיה מלחמה בגלל הידיעה המקורית על המשפחות".
לבן פורת היתה הערכה מעניינת על ידיעות ההתרעה שעסקו בבריחת הסובייטים. הוא גורס, שהסובייטים ניסו באמצעות הבלגן של המטוסים למנוע את המלחמה. לאותת שכולם כבר יודעים. "אני התעניינתי בברית המועצות לא מעט ובשיטות של המודיעין הסובייטי, ואני חושב שהרוסים הם הטובים ביותר בעולם בהונאה. הרוסים... פיתחו יכולת וטכניקה של הונאה... ושל תראפסיכיקה פוליטית, כפי שקרה גם במקרה של פראג בפלישה הסובייטית... הם ערים מאוד לזה והם משקיעים בזה הרבה מחשבה ומשתמשים הרבה מאוד בהונאה על כל סוגיה..."
סוף דבר, שיואל כנראה כעס מאוד על עצמו ואת זעמו היפנה לאחר המלחמה כלפי הקב"ר שנפל בשבי על החרמון. מסתבר על פי עדותו, שהגרוע מכל בכל זאת נמנע: "כל המסמכים הסודיים שהיו בחרמון נשארו שם, בידינו". בייחוד מדובר במסמך אחד סודי ורגיש ביותר. הסורים לא הספיקו לקחת אותם לפני שצה"ל כבש מחדש את החרמון. "אך יש בידיהם שבויים. יש בידיהם קצין ב"ר מאוד אינטליגנטי שהוא בעל זיכרון פנומנלי", התלונן בן פורת.
עוד שני פרטים ששווים דיווח עולים מעדויות האלוף שמואל גונן (גורודיש) ושל יונה בנדמן. לחוקרי המלחמה ידוע שבסביבות 11-12 בשבת יום הכיפורים, כשעתיים לפני פרוץ האש, התקבלה התרעה חמה מצד גורם בינלאומי. מעין טיפ אחרון שעומדת להיפתח אש וצריך לתפוס מחסה או להיכנס לעמדות. לנדוי שואל את בנדמן על ההתרעה האחרונה הזאת. מסתבר שהגיעה אליו ב-12.02. "ומה עשית בזה?" בנדמן: "לא עשיתי בזה משהו מיוחד". שוב התחכם בתירוצים: "אנחנו מכירים את זה מתקופת מלחמת ההתשה... זו פעילות חריגה. לא בהכרח פתיחה באש". לא בהכרח. אבל כל אחד הבין שכן.
משך השנים התפתחה תיאוריה שלא היתה הונאה מצרית אלא פשוט מידור וסודיות כלפי הדרגים השונים בצבא המצרי. גורודיש העיד כי בסוף המלחמה היו בידי צה"ל כ-260 קצינים שבויים. מתוכם 25 ידעו שמצרים הולכת למלחמה. הרוב חשבו שההתקפה מתחילה ב-4 באוקטובר, מיעוטם חשבו 5 באוקטובר. כיוון ש-260 זה מדגם לא רע, זה אומר שכ-10 אחוזים מהקצונה המצרית היו בסוד המלחמה או ידעו עליה בצורה כזאת או אחרת. כך שלא היה מידור רציני ומה שהיה זה כשלון מודיעיני אם כל כך הרבה קצינים במצרים ידעו על המלחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם