הרוצח השקט של הרעיון הציוני
החברה בישראל, זו שאינה נמנית על המגזר הדתי, אינה משקיעה בתודעה ותוכן של ציונות ויהדות. זה הורג אותנו מבפנים, בשקט. אולי המילקי ברלינאי יעורר אותנו
עוד כותרות ב-nrg:
הבית היהודי מאיימים בפרישה על רקע חוג הגיור
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אמירתה של גולדה הותירה על ביידן חותם עמוק, כפי שניכר מכך שסגן הנשיא דאז שילב את האנקדוטה בלא מעט מנאומיו על ישראל. גם עלי הותירה האמירה רושם, והיא שבה אלי מאז התלהט הדיון על נכונותם של צעירים וצעירים פחות מישראל לחפש את עתידם מחוץ למדינה.
צודק מי שמתרעם נגד ההתרסה והקלות בה נראה שישראלים טובים, ראויים ובעלי יכולות, מוכנים למשוך ידיהם מהפרויקט הציוני. צודקים גם הצעירים והצעירות שבאין דבר ערכי משמעותי שמחברם לישראל - כמאמר אחד מהם לערוץ 2: "העובדה שסבי חטף כדור ברגל ב-48 אינה מחייבת אותי בשום דרך" - בוחנים את החבילה הישראלית במונחים תועלתניים וכלכליים, ובהשוואה לחבילות הברלינאית, הניו יורקית או זו של עמק הסיליקון הם מוצאים שהיא פחות משתלמת וכרוכה בסיכונים רבים יותר.
התסכול מכך שהסיטואציה הגיאו פוליטית והכלכלית הרגעית בו נתונה מדינת ישראל היא בעלת משקל רב יותר מזיכרון השואה במערך השיקולים של צעירינו מובן, אבל נכון לעכשיו יש להשלים עם כך שהוא מצב נתון - וללא פעולה יעילה שתגיע למספרים גדולים של ישראלים, המצב הזה יימשך ואף יחמיר.
בניגוד לתובנה השלטת ולהררי המלל, הבעיה והפתרון למצב לא טמונים במספרים - במיסים, במחירים ובהזדמנויות - אלא בהשבת הרעיון המסדר שיסביר לעצמנו את נוכחותנו פה בלב המזרח התיכון, שורץ הדעא"ש וחמאס, או יותר נכון ייתר את הצורך להסביר זאת כל פעם מחדש; רעיון שיציב רף רגשי, רציונלי וחברתי גבוה מאוד מול המחשבה וכמובן הביצוע של עזיבת הארץ.
החדשות הטובות הן שהרעיון המסדר הדרוש כבר קיים, ולא צריך להמציאו מחדש. הוא מורכב משניים: ראשית, יציקת תכנים ערכיים ותרבותיים על בסיס המורשת הציונית והיהודית המחברים את עברנו להווה ולעתיד בדרך נאורה, עכשווית ורלבנטית, ושנית, הצבת חזון משותף שיסביר לאן כולנו רוצים להגיע ובאיזו דרך.
בארצות הברית, המקום אליו מיליונים רבים של מהגרים בכל רחבי העולם חולמים להגר בזכות ההזדמנויות הבלתי מוגבלות ואורח החיים המבטיח, משקיעים הרבה מחשבה וכסף בהחייאת המורשת: עשרות אלפים משתתפים באופן אקטיבי ומאות אלפים כצופים בשחזור קרבות ממלחמת העצמאות וממלחמת האזרחים. ספרים, מחקרים וסדרות טלוויזיה מושקעות עולות מדי שנה. תוכניות הלימודים עמוסות בתכני מורשת אמריקאית.
בישראל, מאז קום המדינה, הופקרה זירת העיסוק במרכיב הזהות והתרבות היהודית לידי נציגי הסקטורים החרדי והדתי לאומי. הציבור הרחב שאינו נמנה על אותן קבוצות, התמקד בשאלות הקיומיות הפיזיות של המדינה - בניית החברה, הכלכלה והביטחון – מתוך מחשבה שבמקרה הנדיר שיידרש לעניין ה"למה" יוכל למצוא תשובות בקרב "שומרי הגחלת". לאורך הזמן, בהעדר התחדשות משמעותית של שיח ציוני חדש בציבור הרחב, נדחקה גם הציונות לבוידעם.
גישה זו יצרה כשל
הקיטוב הפוליטי, הפיכת שאלות דתיות לאבני מחלוקת והתמקדות בסוגיות המריבה כגון נישואין, גיור, קבורה, שבת ועוד, כרסמו לגמרי ביכולתם של מי שלקחו לעצמם בעלות על נושא הזהות והתרבות היהודית והציונית להגיע לציבור הרחב – בעוד שהציבור הרחב עצמו הדיר עצמו מהתחומים בהם הרגיש יותר ויותר זר, הן בשל התכנים שלא הכיר והן בשל משבר אמון עם סוכניהם.
המונח "רוצח שקט" הודבק לאורך השנים למגוון תופעות עם מודעות נמוכה וחסרות סממנים שסופן קטלני. הויכוח הער סביב המילקי הברלינאי סיפק לנו אזהרה נדירה על הרוצח השקט של הרעיון הציוני. חשוב להשקיע בסגירת פערים חברתיים, חיוני לפתור את בעיית יוקר המחייה או את משבר הדיור - אך ללא השקעה במשקולת מאזנת ערכית ותרבותית המבוססת על תפיסה ציונית חילונית מודרנית, על חיבור למסרים, תוכן ומורשת יהודיים נאורים שיבואו מצד אנשי חינוך וציבור אמינים על הציבור הרחב, נמשיך לדמם את מיטב הישראלים, חלק פיזית וחלק רק בנפשם וברוחם. במקרה כזה, גם אם המילקי יהיה זול, הדור הבא של הישראלים יקבל את התשובה לשאלה מדוע להמשיך לגור כאן כסכומה של משוואה חשבונאית עלובה ועצובה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם