מתחרים בדאעש: האחים המוסלמים מסתערים על ירושלים
פיגועים בבירה, מהומות בהר הבית ומחאות פייסבוק: אל מול הכרזתה של דאעש על ראקה שבסוריה כבירתה, האחים המוסלמים שואפים לחדור לירושלים בעזרת הסיוע הכספי של קטאר
עוד חדשות מהעולם ב-nrg:
- המערב מתמקד בדאעש, בסוריה נמשכות הזוועות
- האם תושבי ניו-זילנד יצביעו על שינוי דגלם?
- ארה"ב: האם החזאי עשה את צרכיו בשידור חי?
פעמי הח'ליפוּת האסלאמית של ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה הגדולה" (דאעש) מהדהדים גם מעל קברה הטרי של חיה זיסל ברון בת שלושת החודשים, שנרצחה שעות ספורות לאחר ביקור ראשון בכותל, ומעל ההסלמה הגוברת בירושלים, שכללה גם את ההתנקשות ביהודה גליק, הפעיל למען עליית יהודים להר הבית. זה גם לא מקרה שבדברי ההספד של חיה זיסל אמר סבה של התינוקת כי הצילום האחרון שלה נעשה מול הר הבית. כן, הר הבית שוב, והפעם בצורה חדשה ובלתי מוכרת - כחלק משינוי טקטוני העובר על המזרח התיכון כולו.
עד לפני חודשים אחדים נהגו פוליטיקאים וחוקרים ישראליים להשתבח כיצד השכילה ישראל להישאר מחוץ למעגל האלימות של האביב הערבי. בהערכה של המכון למחקרי ביטחון לאומי מ־2013 מתוארת ישראל כ"אי של יציבות במזרח התיכון הסוער". הקיץ האחרון הוכיח לישראלים אחרת: המלחמה בעזה, שהורידה את אזרחי ישראל למקלטים, הפכה את המדינה לשטח סְפר אחד גדול. גם קרבות המורדים הסורים על גבול הצפון המחישו כמה קרובה ישראל לעין הסערה.
אבל כעת מתרחש כאן משהו אחר לגמרי - ירושלים בוערת. ובניגוד לעבר, הפעם יש שתי אפשרויות: אפשר להמשיך לדבוק בפרשנויות המקובלות ולתאר את המצב כסבב נוסף של מתיחות על רקע הקיפאון המדיני בין ישראל לפלסטינים, או לנסות להבין שהמזרח התיכון השתנה ויחד עם גבולות סייקס־פיקו נמחקו רבות מהתובנות המקובלות במאה השנים האחרונות במזרח התיכון.
ארבעה חודשים בלבד עברו מאז שאבו־בכר אל־בגדדי נכנס למסגד הגדול במוסול והכריז על הקמת ח'ליפות אסלאמית חדשה. הוא קרא למאמינים לציית לו והצית את דמיונם של מיליוני מוסלמים ברחבי תבל. מאז, האלימות, עריפת הראשים והפרשנות הקיצונית של חוקי האסלאם הפכו לחלק בלתי נפרד מהקסם השחור שמייצגת הח'ליפות האסלאמית החדשה.
אבל לא כולם בעולם הערבי שותפים להתלהבות מה'חליפות האסלאמית החדשה: לנרטיב של דאעש הולכת ומתפתחת תחרות בדמות נרטיב ותיק בהרבה - חזון ארגון האחים המוסלמים, הרואה בירושלים את בירת הח'ליפות האסלאמית העולמית.
ועל הרקע הזה אפשר וצריך לראות בהתלקחות העכשווית בירושלים ביטוי לתחרות המתפתחת בין שתי ח'ליפויות אסלאמיות חדשות -"המדינה האסלאמית", שבירתה ראקה שבסוריה, ומולה הח'ליפות של תנועת האחים המוסלמים, שבירתה ירושלים. בישראל, כמו גם במערב, עדיין לא הספיקו לעכל את עליית הח'ליפות של דאעש, כל שכן את האפשרות שבירושלים צומחים ניצניה של ח'ליפות מתחרה.
אך לא צריך להרחיק לכת - הסימנים גלויים לעין. הביטוי המפורש ביותר לכך ניתן כבר לפני שבועיים עם עלייתו של כמאל ח'טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית בישראל, למסגד אל־אקצה. התנועה האסלאמית בישראל היא תנועה־בת של האחים המוסלמים.
לכן, כשהגיע חטיב למסגד אל־אקצה, הוא לא ניסה להרגיע את הרוחות - להפך. "אינשאללה", הוא אמר, "ירושלים תהיה לא רק בירתה של מדינת פלשתין, אלא גם בירתה של הח'ליפות האסלאמית". בעקבות דבריו הוזמן ח'טיב לריאיון בערוץ הטלוויזיה הרשמי של הרשות, שבו התבקש להבהיר למה בדיוק התכוון, במיוחד על רקע הכרזת הח'ליפות האסלאמית של דאעש. ח'טיב לא התבלבל. "אין קשר", הוא הסביר. "מושג ה'חליפות האסלאמית קיים כבר 1,300 שנה".
גם כאשר התעקש המראיין כי "ירושלים מעולם לא הייתה בירתה של ח'ליפות אסלאמית", חטיב נשאר רגוע. "גם זה יגיע", הוא אמר. "ירושלים תהיה בירת כל הבירות. בגדד, קהיר, דמשק וריאד יהיו בירות של פרובינציות, וירושלים, בירת הח'ליפות העולמית, תהיה מעל כולן".
אולם הדרך למימוש החזון ארוכה, ובדרך דרוש ספונסר בעל גב רחב וכיסים עמוקים. יש ספונסר כזה: זהו אמיר קטאר, שייח' תמים בן־חמד א־ת'אני, שהוא גם הספונסר המשותף לתנועת האחים המוסלמים במצרים, לחמאס ולתנועה האסלאמית בישראל. בזכות עתודות הגז הטבעי של קטאר והשקעות־הענק האסטרטגיות של האמירות במרכזי כוח פוליטיים ופיננסיים ברחבי העולם, יכול אמיר קטאר לנהל מדיניות־חוץ בינלאומית כאילו לא הייתה קטאר נסיכות זעירה במפרץ הפרסי אלא מעצמה בינלאומית.
ואכן, מאז פרוץ האביב הערבי מנהלת קטאר מדיניות חוץ מורכבת, שנועדה לקדם את מעמדה כספונסרית־העל של תנועת האחים המוסלמים ולקדם את חזון הח'ליפות האסלאמית העולמית. בשלוש השנים האחרונות מצרים, לוב וסוריה הן שלושת המיזמים המרכזיים של הנסיכות הקטארית. נכון לעכשיו, כולם סוג של כישלון.
עד לפני זמן לא רב נראה היה שמצרים והנשיא מוחמד מורסי הם הקלף המנצח של האחים המוסלמים. אך גם זה הסתיים במפח נפש עצום לאמיר קטאר, כשהגנרל עבד אל-פתאח א־סיסי הדיח את מורסי. אחר כך הגיעה המלחמה בעזה, שהותירה את חמאס חבול ומוכה.
גם בעיראק ובסוריה, שבהן השקיעו הקטארים הון עתק פוליטי ופיננסי בקבוצות כמו ג'בהת א־נוסרה, קיבלה המלחמה מפנה ברור לטובת דאעש. קטאר כבולה כעת בסוריה ובעיראק לקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש. בעזה, ככל הנראה, ייקח עוד זמן רב לחמאס להתעשת. מקור ישראלי מעריך כי עם הצטמצמות חזית הפעולה, פונה כעת קטאר למיזם ארוך טווח של הרס ישראל מבפנים.
הרבה מילים נשפכו בשבועיים האחרונים על תרומתה של קטאר להצלת קבוצת הכדורגל של בני סכנין והבעת התודה לעזמי בשארה, שהרתיחה כל כך הרבה ישראלים. תגובת הבטן של שר החוץ אביגדור ליברמן, כזכור, הייתה "שילכו לשחק בליגה הערבית או בליגה של קטאר".
זו טעות, אומר המקור, המכיר היטב את צורת החשיבה הקטארית. "זה בדיוק לב העניין. מועדון הכדורגל של בני סכנין הוא ביטוי לתהליך הישראליזציה של הערבים. במועדון הזה פועלים יחד ערבים, ישראלים וזרים במיזוג מוחלט. התרומה נועדה לפגוע בתהליך הזה. בכל המהומה נגד עזמי בשארה נשכחה הפרובוקציה של האוהדים, שהוציאו מן המחסן שלט ענק שנשא את המילים 'ירושלים קדושתנו' - מה שהיה צריך מלכתחילה לגרום לנו להבין במה הדברים אמורים".
כן. הכול חוזר לירושלים, לסילוואן, לשכונת עיסאוויה ולמסגד אל־אקצה. ולדברי המקור, שיש לו מהלכים בצמרת הרשות הפלשתינית ברמאללה בפת"ח וגם בחמאס, בשורה התחתונה שניהם מתיישרים לקול החליל הקטארי, כי משם מגיע הכסף.
לדברי המקור, בשבועות האחרונים עיקר המגויסים בירושלים מגיעים מקרב גורמים עברייניים וכנופיות רחוב, שדורשים תשלום תמורת זריקת אבנים והתססת השטח. לכן גם הזדרזו אנשי תא פת"ח בסילוואן לפרסם את מודעת האבל על הדורס בפיגוע הרכבת הקלה. העיקר שבדוחא ידעו מי עומד מאחורי הפיגוע. בינתיים, ככל הנראה, עיקר הכסף הקטארי זורם לרשתות החברתיות ולאתרים של חמאס והאחים המוסלמים שמקדמים את המאבק על ירושלים ואת קמפיין "אל־אקצה בסכנה".
בכלל, ככל שמדובר במעמדו של פת"ח בירושלים, מצבו הולך ונחלש. ביוני האחרון, כשהגיע שר הדתות הפלשתיני מחמוד אל־חבש לביקור בהר הבית, הוא הותקף בידי אנשי חמאס, והביטחון הפלשתיני נדרש לחלץ אותו. לכן, ביקורו השבוע של ראש ממשלת האחדות הפלשתינית ראמי חמדאללה בהר הוא הישג מבחינת הרשות. אף שכפי שזה נראה כרגע, הדרך היחידה לשחק את המשחק בירושלים עוברת דרך אלימות וטרור.
השבוע ביקר המקור הישראלי ברמאללה, וכשחזר שאלתי אותו איך היה. הוא נאנח עמוקות. "התמונה לא יכולה להיות ברורה יותר", אמר המקור, "פת"ח של מזרח ירושלים מורכב בעיקר מפעילי רחוב, שהכי רחוק שהם יכולים לראות זה רמאללה. והם מתוסכלים מאוד כי הם רואים כיצד חמאס לוקח מהם את הרחוב. לכן הם נגררים אחרי חמאס נגד ישראל. ברמאללה רואים את הקולות אך ידם קצרה. אני שומע שם ביקורת עצומה על אבו־מאזן וגעגועים ליאסר ערפאת, שלעולם לא היה נותן לחמאס להשתלט כך על הרחוב".
בגדול, אומר המקור, האווירה הכללית היא אווירה של סוף עידן אבו־מאזן וההיערכות ליום שאחרי. מצד אחד יש רצון גדול לנסות להכניס את חמאס לאש"ף. ההנחה היא שחמאס כעת חלש, אחרי המכות שחטף מישראל בעזה. הוא תלוי בפת"ח, ואפשר יהיה בנקודת הזמן הנוכחית להכתיב לו את תנאי ההצטרפות.
אולם, אומר המקור, ברור שמדובר במחשבות שווא וכלל לא ברור מי בסוף יבלע את מי. זוהי, לדעתו, אווירת נכאים שהמוצא היחיד ממנה הוא מלחמה. לגבי דבר אחד יש הסכמה – אל־אקצה. אף אחד לא ייתן לישראל דריסת רגל באל־אקצה. בזה אי אפשר לטעות.
שאלתי את ידידתי, ההיסטוריונית ג'ורג'ט אווקיאן, שמתגוררת ברובע הארמני בירושלים, אם גם היא שותפה לתחושה שמשהו מתרחש בעיר. האם זה עוד סבב של אלימות, או משהו אחר שמבעבע מתחת לפני השטח עד שיתפוצץ?
"כן, מדובר במשהו אחר לגמרי", היא סבורה, "כירושלמית אני אכן חשה שמשהו רע קורה - במיוחד כשסוגרים את הכניסות לעיר העתיקה ויש שוטרים בכל מקום. כארמנים, אנחנו מקפידים לשמור על מרחק מאזורי המהומות, אף שיש לנו חלקת אדמה גדולה בסילוואן, שטח שגם הישראלים וגם הערבים לוטשים אליו עיניים כבר זמן רב.
ובכל זאת, שאלתי את דעתה כהיסטוריונית, קורה משהו בירושלים? "ללא ספק. מתרחש פה מהפך גדול, או אולי מהלך גדול. כהיסטוריונית מוקדם מדי לשפוט, למרות שברור שמשהו גדול מאוד מתרחש במזרח התיכון, ולתחושתי הוא מחלחל גם לירושלים. יכול מאוד להיות שהקרב על ירושלים הוא התשובה המסתמנת של האחים המוסלמים לח'ליפות האסלאמית של דאעש. בהחלט יכול להיות שגם כאן קטאר שואפת להיות שחקנית מרכזית. בהקשר של קטאר אני יכולה לומר רק שתורכיה, בת בריתה של קטאר, מעלה פרופיל בירושלים. היא נוכחת בעיר. דגלי תורכיה מונפים כבר תקופה ארוכה בדרך לאל־אקצה.
"לפני לא הרבה זמן", היא מבארת, "קראתי כתבה בעיתון 'אל־קודס' שלפיה התורכים פנו לווקף בבקשה להקים במתחם של אל־אקצה יד זיכרון לחיילים תורכים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הווקף קיבל את בקשתם, וזה לא עניין של מה בכך. בתגובה כתבתי ל'אל־קודס' מכתב. ומה עם הארמנים? שאלתי, ומה עם האליטה הערבית שנרצחה אז בידי התורכים? לא קיבלתי תשובה. המכתב שלי לא פורסם. האם יש כבר אנדרטה תורכית בנויה בקיר המתחם של אל־אקצה? אינני יודעת. אבל יש דגלים תורכיים בדרך לאל־אקצה. ובמה שקשור לאווירה, בעניין הזה אפשר לומר שהשוק מלא בדגלונים וסיכות של תורכיה - וזה לתחושתי אומר הרבה מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם