הורות אינה עול אלא ברכה גדולה

האם אין זו בשורה פמיניסטית לתת להורות מקום חשוב בסדר היום? בסדרי העדיפויות שלנו? ההורות היא אולי אחד הפלאים הגדולים של אלו שזוכים בה

ד''ר עינת רמון | 13/11/2014 13:48 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
שתי ידיעות מטרידות לכדו את עיני בשבועות האחרונים. האחת נוגעת לעידודן של העובדות בתאגידי הייטק ענקיים להקפיא את ביציותיהן עד למועד בו תתפנינה להרות. השנייה, הבשורה שעד שנת 2050 הריון כתוצאה מיחסי אישות ייעלם מן העולם. נחיה לפי הידיעה הזו, בעולם "שכולו טוב" בו גברים ונשים מעקרים את עצמם ומולידים דרך הפריות מבחנה בלבד. ייתכן והסתירו מאתנו גם את תכניות פיתוחו של רחם מלאכותי- מעין אווקווריום בו יגדלו העוברים עד לרגע בשלותם- לידתם. כלומר: כל תהליך הרבייה האנושית אמור להתכלות. המדע הלא כל כך בדיוני הזה, אינו רעיון חדש.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- בשב"כ מבהירים: "לא התרענו על מלחמה ביולי"
- הותר לפרסום: דני נחמני הוא רוצח נועה אייל

גם בעולם העתיק תרבויות ופילוסופים פגאניים חלמו על היום בו האליטה האנושית תיפטר מיחסי אישות מחייבים, מהריונות ומהורות תובענית ממושכת ותתמסר לקריירה שלה, כשהקשרים החברתיים אמורים להתמקד בשותפים המקצועיים. כמובן, שרוב האנשים שזכו להיות הורים בעולם אינם "קונים" את הסחורה ה"אוטופית" הזו ומבקשים חיים טובים עם ולצד ילדיהם. מסתבר שעבור רוב בני האדם אין תחליף למשפחה טבעית, גם לא קריירה מושכת לב וכיס.

ואכן, שעה שמדענים וטייקונים מוכרים לאנושות את סחורת ההריונות הטכנולוגיים, הסוללים את הדרך לקריירות מזהירות שתובעות 24 שעות עבודה 7 ימים בשבוע, האימהות והאבות ברחבי העולם לא ממש נוהים אחרי ה"בשורה" הזו, ולא רצים לעקר את עצמם ולהקפיא ביציות. ההתנגדות לסגנון החיים הזה מתבטאת בין השאר בעובדה שגם בישראל התארגנה לאחרונה קבוצת פייסבוק הקוראת להארכת חופשת הלידה לשנה.

קבוצה זו ננזפה כמובן על ידי הממסד הפמיניסטי שחושש כי הארכה כזו תפגע ביכולתן של נשים למצוא מקומות עבודה. אלא שכך שוב קורה שהפמיניזם בדורנו יוצא נגד עצמו ונגד הנשים שהוא אמור לייצג את רווחתן. האם אין זו בשורה פמיניסטית לתת להורות מקום חשוב בסדר היום ? בסדרי העדיפויות שלנו? ההורות היא אולי אחד הפלאים הגדולים של אלו שזוכים בה. למרבה הצער הפעילות הזו בחברה המערבית, המדגישה בעיקר את ערך ההצלחות המקצועיות והכלכליות, הנה בלתי מוערכת בעליל ועל כן יוצרת קונפליקט פנימי בקרב הורים: האם "לפנות" זמן לילד אחרי הלידה/ עם שובו מבית הספר, על חשבון העבודה. הקונפליקט הזה יוצר לא פעם גם בריחה לא מודעת ממשימות ההורות היומיומיות שאינן מוערכות בחברה.  

אלא שחשוב לציין כי דווקא
בשעה שהשקפת העולם המקדמת "מדעיות" דוחפת לכיוון ההולדה באמצעות טכנולוגיה ומסירת הילד להשגחת נשים שאינן הוריו, תגליות מדעיות חדשות חושפות עוד ועוד טפחים מדוע "הורות מקרבת" תואמת את צרכי גוף ונפש האדם. כשהפכתי לאם בגיל מבוגר (בשנות הארבעים לחיי) סיפרה לי ידידה שהגיעה מחו"ל על השקפת העולם ההורית של ההורות המקרבת ועל ד"ר סירס ואשתו מרתה סירס הורים ל-8 ילדים שהפיצו אותה בארה"ב. בגיל הצעיר מעודדת השקפת העולם של ההורות המקרבת הנקה ממושכת עד כמה שהדבר ניתן ואת הקרבה הפיזית הנחוצה של התינוק לאם. בגילאים מבוגרים מדגישים חסידי ההורות המקרבת את חשיבות האיזון בחיי ההורה בין עבודה והורות. חשיבות הרוגע הפנימי של ההורה שמאפשרת קשב לילד והשלטת משמעת לא אלימה, ושיח אוהב ומעצים בבית.  

אני מפנה לאתר הזהכמקור שיש בו רעיונות רבים כיצד ניתן ליישם את השקפת העולם הזו בחיי היום יום שלנו כהורים המתמרנים ללא הרף בין משימות של עבודה וגידול ילדים. בסופו של עניין לו הייתי צריכה להגדיר מהי "הורות מקרבת" הייתי מציינת שמדובר בהורות המתייחסת ליחסי הורים וילדים כרגעים של קדושה- רגעים שאנו מעריכים אותם וכמהים אליהם יום יום. הנה משימה לא פשוטה עבור כולנו – הורים המחוברים למקום עבודתם באמצעות המחשב והסמארטפון- לזכור שרגע המפגש שלנו עם ילדינו הוא רגע של קדושה יומיומית ולהתייחס אליו כך בהתאם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ד"ר עינת רמון

צילום: מרים צחי

מרכזת תכנית מרפא ללווי רוחני ומרצה בכירה במכון שכטר למדעי היהדות

לכל הטורים של ד"ר עינת רמון

פייסבוק