ליברמן וחוק חושך הביטוי
מי שמגייס את כל סיעתו לתמיכה בחוק סטליניסטי, חוק חושך הביטוי, לא יכול להתיימר שהוא באמת נמצא בימין
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- חוק "ישראל היום": תראו מי מתבכיין
- 43 תמכו: חוק "ישראל היום" עבר בטרומית
לפני כמה שנים תיאר העיתונאי זאב גלילי, שהיה בעברו אחד העורכים הבכירים בידיעות אחרונות, את מעשי העיתון כך: "מאז התקופה החשוכה של הסטליניזם בו נעלמו אנשים בלילות אל הלא נודע – ובעקבותיהם גם נעלמו הדפים באנציקלופדיה הסובייטית – לא ראה אור מסמך שמסלף כל כך את ההיסטוריה כמו המוסף שהוציא ידיעות אחרונות לרגל מלאות 70 שנה ליסוד העיתון. המוסף מתעלם לחלוטין מהאיש שלמעשה המציא, בנה וערך את העיתון כ-40 שנה – דב יודקובסקי".
אם זה יחסו ליודקובסקי, אפשר להבין עד לאן הולכים בידיעות אחרונות כדי לחסל או כדי לרומם אישים פוליטיים. את הצבעת הגוש האחידה כמעט של מפלגת העבודה אפשר לסמן תחת סעיף "אחוות פראוודה". מעטים יודעים שבשלבים מסוימים בהיסטוריה של ידיעות הוא היה בבעלות חלקית של מפא"י, הגלגול הראשוני המיתולוגי של מפלגת העבודה.
זה היה בתחילת שנות המדינה, באמצעות צבי לבון, אחיו של פנחס לבון, שהיה ממנהיגי מפא"י וחלש על חברות ציבוריות שנשלטו בידי מפא"י. כך הזרימה מפא"י כספים לעיתון גם בתקופה מוגבלת בשנות ה-60. אז אסון הכבל מחובר באופן טבעי לאסון המונופול התקשורתי שהעניק לעיתון אחד כוח אדיר.
אבל כל זה רקע. אי אפשר לבוא בטענות אל חברי סיעת מפלגת העבודה ושאר אנשי השמאל והמפלגות הערביות שהם רוצים לסתום את הפה לכלי תקשורת שמבטאים גם את עמדות הימין. מונופול כוח הביטוי, כפי שקורא לזה בן דרור ימיני, תמיד היה בשליטת השמאל. אם יש דרך להחזיר אותו דרך החלון החקיקתי פוליטי, הם יעשו את זה.
אבל הדמות המעניינת שנחשפה בקלונה הוא אביגדור ליברמן, שר החוץ. מי שמגייס את כל סיעתו לתמיכה בחוק הסטליניסטי, חוק חושך הביטוי, לא יכול להתיימר שהוא באמת נמצא בימין. הוא, כמו מנהיגים אחרים בימין, מעדיף להבטיח את תמיכת ידיעות אחרונות במסע הבחירות הבא שלו, על פני האינטרס של המחנה הלאומי ומצביעי הימין. הוא מאמין, שעד שיגיעו הבחירות הבאות הצבעתו תישכח ואילו תמיכת 'ידיעות' היא כמו כסף בבנק.
הגיע הזמן לפוצץ את הבלון של ליברמן. זה שהוא אחד מאחרוני אנשי מרטין שלאף על הרכס השלטוני זה ידוע. אולמרט הלך. הלך חיים רמון, הלכה דליה איציק. את כולם נשאה הרוח. אבל ליברמן נשאר. כי ליברמן הימר על מצביעי הליכוד ועל תמימותם של מצביעי הימין ועל האינסטינקטים המוטעים של רבים מהם. ליברמן סחף בבחירות של 2009 15 מנדטים ולא עשה דבר למען מטרות המחנה הלאומי, מלבד זה שהציב עצמו כלשון מאזניים. הוא נתן לנו להבין שאם ירצה הוא ימליך את ציפי ליבני לראשות הממשלה, בזמן שנפש בבילורוסיה. הוא דקלם סיסמאות שמבטאות שנאה לערבים, משך בוחרי ימין, אך לא קידם שום נושא חשוב לימין.
ההיפך, כשר החוץ הוא חסר כל אפקטיביות שלא לומר שהוא גורם נזק לישראל בזירה הבינלאומית. אולי זו הסיבה, שדווקא הממשל האמריקני ובראשו מזכיר המדינה קרי מחבקים אותו ומקרבים אותו אליהם בניגוד לראש הממשלה, שהוא אישיות בלתי-רצויה בממשל הנוכחי.
נאמנותו לידיעות אחרונות מרשימה בהשוואה לבגידתו בראש הממשלה נתניהו ובבוחרי הליכוד. לא משנה איך יציגו זאת, מי שהצביע בפתק של הליכוד בבחירות האחרונות, לפני פחות משנתיים, קיבל בהצבעתו סיעה של 31 מנדטים. הוא
לאחר מכן, החזיק נתניהו את תיק החוץ פנוי עד שינתן פסק הדין בעניין משפט ליברמן, אם מישהו זוכר. הגיע מבצע צוק איתן, ויום לפני השלב המכריע של הכניסה הקרקעית החליט ליברמן לפרק את השותפות עם הליכוד. בכך טלטל וערער את האחדות הדרושה כל כך למען החוסן הלאומי במצב חירום. כל חברי הכנסת שלו היום הם תוצאה של שוד פרלמנטארי על חשבון הטרמפ שתפס בבחירות על גב הליכוד. כי בבחירות האחרונות הבוחרים הצביעו עבור ראשי המפלגות בבחירות אישיות מובהקות, ומי שהצביע לליכוד הצביע קודם כל לבנימין נתניהו.
ליברמן, חרף הצהרותיו שנשמעות לעתים כימין קיצוני נצי, זוכה לתמיכה בשלושה עיתונים – ידיעות, מעריב ו'הארץ'. מישהו מתפלא שבשם אחוות פראוודה הוא רוצה לסגור עיתון גדול שנוהג למתוח עליו ביקורת? התמיכה שליברמן מקבל מהתקשורת כמו גם מהאמריקנים מלמדת שהם מרגישים שיש להם על מי לסמוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם