על קדושת השם: היסטוריה של פיגועים בבתי-כנסת
זכרונות הפיגועים בישיבת מרכז הרב ובעתניאל, במכינת "עוצם" ובישיבה התיכונית באיתמר עולים וצצים: "כל פיגוע כזה מראה שזו מלחמה דתית אבל רצח הוא רצח הוא רצח, לא משנה היכן הוא מבוצע"
עוד כותרות ב-nrg:
- קרי התקשר לנתניהו: "מעשה טרור טהור ואכזרי"
- "לא עושים מזה כסף": מדעי הרוח במשבר
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ב-6.3.08 ברב ראש חודש אדר תשס"ח, פרץ מחבל פלסטיני אל ישיבת מרכז הרב בירושלים ורצח בירי שמונה תלמידי ישיבה: שלושה מתלמידי הישיבה הגבוהה מרכז הרב, וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים. בנוסף המחבל פצע תשעה תלמידים. המחבל שנהרג בפיגוע זוהה יותר מאוחר כעלא הישאם חוסיין אבו דהיים, בן 26, בן אחת החמולות הגדולות, בכפר ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים.
המחבל נכנס לישיבה, בשעה 20:36 בערב כשבידיו קופסת טלוויזיה שבה החביא את נשקו, הוא עלה במדרגות הנמצאות מול הכניסה לפנימיית הישיבה שם שלף את נשקו, רובה סער מסוג קלצ'ניקוב, החל לירות לעבר קבוצת תלמידי הישיבה לצעירים (ישיבה תיכונית) וישיבת מרכז הרב והרג שלושה מהם. לאחר מכן נכנס לספריית הישיבה, החל לירות בשוהים במקום והרג חמישה תלמידים נוספים. המחבל נפגע ונהרג לאחר כ-15 דקות מתחילת האירוע על ידי אחד מאברכי הישיבה, הרב יצחק דדון, ועל ידי סרן דוד שפירא, קצין צה"ל המשרת בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, המתגורר בסמוך לישיבה.
הרב ירחמיאל וייס ראש הישיבה התיכונית לצעירים ליד מרכז הרב בו נהרגו מספר תלמידיו אמר כי "כל אירוע כזה קצת מחזיר אותי גם לפיגוע אצלנו, כל פיגוע כזה מראה שזו מלחמה דתית. למה למחבל לנסוע עד לבית כנסת או לישיבה? למרבה הצער בפיגועים רבים אתה מדחיק את מה שקורה, אבל הכאב על מותם של התלמידים והבוגרים שלך נכנס מתחת להגנות ולא מאפשר להדחיק. כשזה מגיע הביתה אל הישיבה שלך, אל הספרייה זה מכה בך בעוצמה".
ביחס לעובדה שהפיגוע אירע גם בספרייה ושספרי קודש חוללו אומר הרב כי "רצח הוא רצח הוא רצח. לא התעסקתי באותו זמן במראה של הסיטואציה. זה לא עמד בראשי כי כל הרג של אדם מישראל ולא משנה איפה הוא משהו נורא ואיום ואסור להבדיל. אז נכון שכשזה מגיע אל מקום רוחני אז יש לזה אפקט מתלווה אבל אני חושב שאסור להתייחס לזה כי העיקר זה המעשה הנורא. בכל מקרה צריך לראות שיש כאן מלחמה סמלית שפוגעת במקומות דתיים. מחבל יכול לעשות פיגוע במקום קל יותר והוא בוחר בית כנסת או ישיבה יש לכך אמירה חזקה".
בליל שבת, ה-27 בדצמבר 2002, לאחר התפילה, ובשעה שלמעלה מ-100 תלמידים ואנשי סגל של ישיבת הר עציון נופשים במקום, חדרו שני פעילים של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אחמד עייד פקיית ומוחמד מוסטאפא שהין, אל תוך היישוב עתניאל בדרום הר חברון.
המחבלים התחזו לחיילים ישראלים והצטיידו באפודי קרב, רובי M-16 ורימונים. שני המחבלים חתכו את הגדר שהוקמה סביב בניין הישיבה שנמצא ביישוב, ולאחר מכן, בסביבות השעה 19:45 בערב, הם התגנבו לתוך הבניין דרך הדלת האחורית של מטבח הישיבה ופתחו באש
ברגע שהמחבלים נכנסו למטבח, נעם אפטר פעל במהירות. הוא הצליח לנעול מבפנים את דלת ההזזה אשר חיברה בין המטבח לחדר האוכל, וזרק את המפתח לתוך הביוב. בפעולה זו מנע אפטר מהמחבלים לחדור לחדר האוכל, וכך הציל את חייהם של רבים מתלמידי הישיבה האורחת והצוות שלהם על משפחותיהם. לאחר שהמחבלים הבחינו כי לא יצליחו לחדור לחדר האוכל, הם פתחו באש על יושביו דרך חלונות המטבח, כאשר מספר מתלמידי הישיבה, אשר נשאו נשק, השיבו אש. בו בזמן, הוזעקו למקום לוחמים מגדוד לביא, אחד משני המחבלים, ניהל קרב יריות במשך כחצי שעה עם הלוחמים עד שנהרג, בעוד המחבל השני ברח. לאחר מרדף אחריו, שבמהלכו הצליח לפצוע חלק מן החיילים, הרגו החיילים גם אותו.
הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל ורב היישוב במקום "זה כואב מאד מה שקורה, אבל זה לא סתם שהם נכנסים לבית המדרש. ככה אמרתי כשרצחו רב בישיבה שלי - הרב עמי אולמי כאן, וככה הרגשתי כשמחבלים חדרו אל הקודש כאן בישיבה, וכך אני חושב כיום. הכל קשור לרוחה של עם ישראל שבה הם נלחמים. זו מלחמה על הקודש. הערבים לא מתנגדים לעלייה של יהודים להר הבית אלא גם לתפילה בכותל כמו שהמופתי אמר בתרפ"ט וכמו שזה היה אז, כך זה גם היום".
ביום חמישי כ"ד אדר תשס"ב (07.03.02) חדר בשעה 23:30 מחבל חמוש אל מתחם המכינה הקדם צבאית "עוצם" בעצמונה בעת שהתלמידים השתתפו בשיעור הכנה לחג הפסח. ההתקפה, שנמשכה 20 דקות, החלה כאשר המחבל הגיע לאחד החדרים במכינה, זרק רימון והחדר עלה באש. המחבל המשיך להתקדם אל בית המדרש והתקיף בירי וברימונים את התלמידים הלומדים. המחבל חוסל על ידי קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף המתגורר ביישוב וקצין הביטחון של הישוב, אשר הסתערו על המחבל וחיסלו אותו.
הרב אלי אדלר מהמכינה הקדם צבאית "עוצם" זוכר היטב את חדירת המחבל אל הישיבה בה נהרגו 5 מתלמידיו. "עד היום למרות שעברנו בית מדרש ואנו בכלל לא בגוש קטיף, אני עדיין פותח ספרים בבית המדרש ומוצא בהם חורים שנגרמו מהכדורים אז. התלמידים כיום ואנשים שמבקרים בישיבה לא מבינים מה הם החורים האלו אבל הם דרישת שלום כזו מהאירוע הנורא הזה. אגב אני בדרך כלל לא חושב עליו כי אני מאלו שסבורים שצריך להמשיך קדימה" אומר הרב אלי.
אדלר מספר כי "באותה תקופה היה מתח גדול באוויר והחושים היו מאד מחודדים. לכן ברגע שהחל הירי ידעתי שזה במכינה ושזה פיגוע. הירי גם הלך והתקרב במהירות ממגורי התלמידים אל בית המדרש בו העברתי שיעור לקראת חג הפסח בפני תלמידים רבים. היו עשרות תלמידים בבית המדרש. מיד הורתי על כיבוי האור והצלחנו עוד להוציא חלק מהתלמידים לפני שהמחבל הגיע וזרק רימונים פנימה".
ביחס לתחושה של פיגוע בבית המדרש אמר הרב אלדר כי "זו תחושה נוראית. אתה לא מאמין שפיגוע יכול לחדור אל הקודש והנה זה קורה, זו הפגיעה הכי חזקה שקיימת" סיכם.
ב-28.05.02 חדר מחבל חמוש אל היישוב איתמר שבשומרון וביצע פיגוע בתלמידי הישיבה התיכונית חיצים שלמדו במקום. המחבל חדר לאיתמר סמוך לשעה 23:00 ופתח באש לעבר נערים ששיחקו כדורסל במגרש הישיבה. שני נערים נפצעו אנושות ונפטרו לאחר מכן מפצעיהם. המחבל המשיך לעבר אזור המגורים של הישיבה, שמורכב מקרוואנים, וירה לעבר שלושה תלמידים נוספים. אחד מהם נהרג במקום ושניים נפצעו מרסיסים - האחד באורח בינוני והשני קל. הפצועים פונו לבית החולים תל השומר במסוק צבאי.
שומר הישיבה, אריה קליימן, הצליח לפגוע במחבל לפני שכיתת הכוננות הגיעה. אחד השכנים, הרב ניצן ימין, מ"פ במילואים בצנחנים, שהיה בעבר מחנכם של ההרוגים, הגיע למקום וחיסל את המחבל הפצוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם