מכירת עבודות אקדמיות: תעשייה שמגלגלת מיליונים
המחיר עשוי להגיע עד ל-8,000 שקל. עו"ד המייצג סטודנטים בהליכים משמעתיים: "התופעה לא תמוגר אם לא יטפלו גם במוכרי העבודות"
היה זה באחד מימיו הראשונים של הסמסטר הנוכחי. באזור כיוון החניה הסמוכה לאוניברסיטת חיפה, צעיר ממושקף ושמנמן, נשא על כתפו תיק צד שחור ומיושן. הוא עבר בין המכוניות והצמיד לחלונותיהן כרטיסי ביקור, שעליהם נרשם: "מיכאל .M.A – כתיבת עבודות אקדמיות מקוריות“. בדומה למודעות רבות שתלויות על עמודי תאורה ועל לוחות המודעות בקמפוס, לא כלל כרטיס הביקור את שמו המלא של אותו מיכאל אלא רק את מספר הטלפון וכתובת הדואר האלקטרוני שלו.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מיכאל אינו היחיד שמציע לסטודנטים עבודות אקדמיות למכירה. שוטטות קצרה בקמפוסים של רבות מן האוניברסיטאות והמכללות בישראל מאפשרת איסוף קל של אנשי קשר ומספרי טלפון, המציעים לכל סטודנט בעל ממון לקצר את דרכו אל התואר ולהגיש עבודה שמישהו אחר הכין עבורו.
בעולם האקדמי מכירים זה שנים רבות את תופעת הגשת העבודות הקנויות. מחקר שנערך בשנה האחרונה בהשתתפות אלפי סטודנטים העלה כי 35 אחוזים מן הסטודנטים העתיקו באופן מלא עבודות אקדמיות מן האינטרנט, 38 אחוזים מהם ייחסו לעצמם משפטים שמצאו במאמרים אקדמיים אחרים, ולא פחות מ־16 אחוזים הגישו עבודה שאדם אחר כתב עבורם.
בהתחשב בכך שבשנת הלימודים הנוכחית לומדים כ־310 אלף סטודנטים במוסדות האקדמיים בישראל, הרי שאותם 16 אחוזים מייצגים כמעט 50 אלף סטודנטים. מרבית המקרים שבהם נתפסים סטודנטים לאחר שהגישו עבודה קנויה או מועתקת, מסתיימים בסנקציות משמעתיות חמורות מצד ועדות המשמעת במוסדות האקדמיים. אולם עד היום לא טיפל אף גורם במוכרי העבודות.
אז איך זה בדיוק עובד? התקשרנו לכמה מספרי טלפון שליקטנו בקמפוסים שונים, כדי לנסות לעמוד על טיבם של אותם מוכרים והשירות שהם מציעים.
"אנחנו מספקים מגוון שירותים שנוגעים לכתיבת עבודות אקדמיות. העבודות שלנו מקוריות מא' ועד ת', בהתאם להנחיות של הקורס. בחלק מהנושאים אני בעצמי כותב, ובמקרים אחרים זה מישהו מטעמי", סיפר לנו השבוע אותו מיכאל. לדבריו, המחיר של עבודה מוזמנת תלוי בכמה פרמטרים – באיזו עבודה מדובר, מה ההיקף הנדרש ומהו תחום הדעת שבו עוסקת העבודה.
“סמינריונים ברמה סטנדרטית עולים בין 2,800 ל־3,400 שקל. בעבודת תזה יש בעיה, בגלל שהעבודה עליה נעשית בשלבים - נפגשים עם המנחה והוא נותן הנחיות. לכן אין לזה מחיר אחיד, והתשלום נקבע בהתאם למשימות. מחיר ממוצע של תזה, אחרי כל העבודה והחלוקה למשימות, הוא משהו כמו 8,000 שקל“.
מה הפרוצדורה של קניית העבודה?
“יש תשלום מקדמה של חצי מהסכום, שהוא התנאי לתחילת העבודה, ותשלום היתרה הוא התנאי למכירת העבודה“. מיכאל מפתיע וטוען כי העסק שהוא מנהל חוקי לחלוטין. “אנחנו מנפיקים חשבוניות מס ולא כותבים עבודות ב‘שחור‘ כמו שיש הרבה שעושים את זה. זהו אמנם תחום אפור, אבל אנחנו עסק חוקי ואנחנו מחויבים לרשויות החוק“.
את פרטיו המלאים של מיכאל אפשר היה למצוא בקלות באינטרנט, לאחר שלא היסס למסור את שמו המלא. בניגוד אליו, מוכרת אחרת שהציגה עצמה בשם גלי, הייתה זהירה יותר. היא סירבה למסור את שם משפחתה וציינה כי התשלום עבור השירותים שהיא מספקת נעשה כולו במזומן.
בדומה למיכאל, גם גלי היא בוגרת תואר שני, ולדבריה היא כבר כתבה עבודות לסטודנטים רבים במהלך התואר הראשון, השני ואף השלישי. "אני יכולה לעזור לך בכל השלבים. החל מלקבוע את שאלת המחקר שהיא בסיס העבודה, להחליט איך תחקור את זה, לשרטט עבורך ראשי פרקים וגם לכתוב את הכול. לכן אני צריכה לדעת בדיוק מה המבנה של העבודה כדי להגיד לך מה המחיר. ככל שהעבודה קלה ולא מסובכת ולא צריך לשבור את הראש בשבילה, המחיר יהיה נמוך יותר. בעבודה מורכבת, המחיר יהיה בהתאם".
אז מה המחיר של עבודה קלה יחסית?
“זה יכול לנוע בין 2,500 ל־4,000 שקלים. תלוי בעיקר בנושא המחקר ובמבנה העבודה. מה שהכי חשוב לי הוא שאני עובדת עם אנשים שיש להם קריירה ומשפחה ואני עושה רק עבודה נקייה ומקורית. אתה משלם לי ומשלם טוב, אבל אתה יודע בוודאות שאתה לא מקבל עבודה שהוגשה בעבר ושתקפוץ למרצה בעיניים“.
על כמה עבודות כאלה את עובדת בחודש?
“זה תלוי. אני בוחרת את הלקוחות שלי. לפעמים יש אנשים שמתקשרים ואין לי איתם כימיה. במקביל אני גם אימא. אני לוקחת כמה עבודות שאני יכולה, ואם אני רואה שלא אעמוד בזה וחושבת שאקבל התקף עצבים מהלחץ – אני לא לוקחת את העבודה. אגב, כמו שיש מי שחשוב להם שאכתוב את העבודה מהר, היו לקוחות שומרי שבת שביקשו ממני שלא אכתוב להם את העבודות האקדמיות בשבת ואני מכבדת את זה“.
גלי מציינת כי סטודנטים רבים שבים אליה כדי שתעשה עבורם עבודות נוספות. “המוצר שאני מביאה לך הוא מקורי והממוצע שלי בעבודות הוא 90. אנשים חוזרים אלי. יש אנשים שאני עושה להם כמה תארים, זה מתחיל בתואר ראשון וממשיך לשני. אני עובדת על נאמנות ומספקת את הסחורה“.
מה הסיכון?
“אין סיכון. חובה עליך לשבת וללמוד את החומר ולראות שאתה מבין את העבודה, כדי שאם המרצה שלך ישאל אותך לא תהיה בעיה. הסיכון היחיד הוא שאם אתה ערבי או אתיופי או רוסי ומגיש עבודה שכתובה בחמש רמות מעל רמת העברית שלך אתה עלול להיתפס“.
אני שואל את גלי אם מה שהיא עושה הוא חוקי, והיא עונה “למה לא“. אבל סירובה למסור את שמה המלא, כמו גם הצהרתה כי התשלום עבור העבודות מתבצע כולו במזומן, מעידים כי היא מודעת לבעייתיות שבפעילות הזו. התשלום במזומן עשוי גם לרמז על העלמת מס, ומי שסבור שמדובר בכסף קטן כדאי שיחשוב שוב.
א', בן 42 מתל אביב, שעבד בעבר במשטרת ישראל כתובע פלילי במחוז תל־אביב, נעצר לאחרונה בתום חקירה של רשות המסים, בחשד להעלמת הכנסות ששולמו לו בתמורה לכתיבת עבודות אקדמיות. על פי החשדות, שנחקרו במשרד חקירות מס הכנסה תל־אביב, עסק א' בכתיבת עבודות אקדמיות דרך אתר האינטרנט "פריי אקדמיק", מבלי שפתח תיק ברשות המסים וללא הגשת דו"חות.
לפי בקשת המעצר שהוגשה לבית המשפט, במשך ארבע שנים, בין 2010 ל־2013, הופקדו בחשבונותיו של החשוד כ־1.5 מיליון שקלים. בשנת 2013 הופקדו בחשבון החברה כ־104 אלף שקלים, זאת בזמן שהוא דיווח מאז שנת 2006 על הכנסה שנתית מעבודתו במשטרה בסך 50 אלף שקל בלבד.
רוב ההפקדות בוצעו בהעברות בנקאיות או בהמחאות רבות בסכומים נמוכים של מאות עד אלפי שקלים בודדים. ברשות המסים ציינו כי עובדה זו מחזקת את החשד כי במדובר בתשלומים עבור כתיבת העבודות. יתרה מזו, התברר כי א' נהג למשוך כספי מזומן בסכומים גבוהים בסמוך לתאריכי ההפקדה, וייתכן שהוא שילם לאנשים אחרים שיסייעו לו בכתיבת העבודות.
מרשות המסים נמסר כי החשוד שמר בחקירתו על זכות השתיקה, אולם לדברי עורך דינו, רמי שוורץ, א' שיתף פעולה עם חוקרי מס הכנסה, מסר את גרסתו וזמן קצר לאחר מכן שוחרר לביתו. בית משפט השלום בתל־אביב קבע כי הוא ישוחרר בערבות עצמית ובערבות צד שלישי בסך חצי מיליון שקלים.
למרות שלא קשה במיוחד להגיע אל מוכרי העבודות, נראה שהחלק הזה של התעשייה המשגשגת אינו מטופל על ידי המשטרה. זאת אף שמדובר בתופעה המזהמת את העולם האקדמי, את אמינות המחקרים ואת רמת ההשכלה של בוגרי המוסדות האקדמיים.
ד"ר יובב עשת מהמכללה האקדמית גליל מערבי, החוקר את תופעת המרמה בעולם האקדמי, מציין באחד ממחקריו כי חוסר היושרה בקרב סטודנטים ישראלים איננו תופעה חריגה, בגדר 'עשבים שוטים', אלא נורמה פסולה שהכתה שורש בכל החוגים והמחלקות. "יחד עם תרבות ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' היא עלולה להביא את החברה הישראלית כולה למשבר אתי חמור", כותב עשת, ומוסיף כי הסטודנטים של היום, שרבים מהם מעתיקים עבודות או מגישים עבודות שכתבו אחרים, הם החוקרים של המחר. "מה ימנע מהם לשפץ תוצאות מחקרים בעתיד?", הוא שואל.
פנינו אל המועצה להשכלה גבוהה בשאלה האם ניתנה הנחיה לאוניברסיטאות לנקוט באמצעים כלשהם נגד מוכרי העבודות. "אם אני כותב עבודות למישהו, תיאורטית אני לא עושה עברה", השיב לנו דובר המל"ג, שרון אחדות. "אם אתה מגיש את העבודה בשמך, אתה מבצע עברה. מי שמכין את העבודות יכול לומר שהוא מכין אותן להנאתו ולהעשרה כללית. הבעיה היא שמי שקונה הוא העבריין והמוסדות הם שצריכים לבדוק את העניין".
לדברי אחדות, מעבר להנחיה העקרונית שניתנה לאוניברסיטאות להחמיר את האכיפה נגד סטודנטים והגיבוי שניתן למוסדות האקדמיים ביחס לאמצעי הענישה שבהם הם נוקטים, אין ברשות המל"ג דרכים נוספות למיגור התופעה. "אין לנו יכולת לשלוח פקחים. אנחנו בסך הכול גוף של 80 איש, וזה גם לא בסמכויות שלנו. חקירה של התופעה נמצאת באחריות של משטרת ישראל. אם האוניברסיטאות רואות לנכון לפנות למשטרה, אנחנו יכולים רק לגבות אותן".
גורם באוניברסיטת חיפה ציין שלא לייחוס כי הוא כלל לא בטוח שעל המשטרה להיכנס לתחום הזה, וייתכן שעדיף שאת מעט המשאבים העומדים לרשותה היא תפנה לטיפול בפשיעה ברחובות. "בעולם שלנו, מי שירצה להעתיק יעתיק.
השאלה היא האם מבחינת הענישה, האמצעים שננקטים נגד סטודנטים שנתפסים יובילו להרתעה ולהבנה שלא משתלם להעתיק. אם סטודנט ידע שאם ייתפס 'ילך עליו', שהוא יסיים את דרכו באוניברסיטה ואף אוניברסיטה אחרת לא תרצה לקבל אותו, הוא יחשוב פעמיים לפני שיעתיק. נכון, יש אנשים שיקחו את הסיכון, אבל רבים אחרים יעדיפו להכין את העבודה בעצמם מאשר לסכן את כל הקריירה העתידית שלהם".
לדברי אותו גורם, ההנחיה שניתנה באוניברסיטה לטיפול במוכרי העבודות מסתכמת בהוראה שניתנה לאנשי הביטחון להוריד את המודעות. "הם לא מוצאים את כל המודעות, ואי אפשר לצאת מנקודת הנחה שהם יצליחו להסיר את כל המודעות. עיקר הטיפול שלנו הוא בסטודנטים. בכל סמסטר נתפסים סטודנטים שקנו עבודות ומורחקים מהלימודים".
האם ההערכה המשפטית שנמצאת בבסיס התעלמות המל"ג מהתופעה נכונה? כלל לא בטוח. די לעיין בפסק דין שניתן בשנת 2005 בבית המשפט המחוזי בירושלים, כדי להבין שתופעת מכירת העבודות טומנת בחובה עברות פליליות חמורות.
אילן דורון, שהיה מנהל תיקי השקעות ובמקביל כיהן כמנחה אקדמי בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל, ערער על התליית רישיונו כמנהל תיקי השקעות בעקבות ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בגין עברות של סיוע לקבלת דבר במרמה, לאחר שמסר לחמישה סטודנטים שאותם הנחה עבודות גמר מוכנות כדי שיגישו אותן כעבודות שלהם במסגרת חובותיהם האקדמיות.
לדברי השופטת יהודית צור, נסיבות העברה שיוחסה לדורון העידו בבירור כי מדובר בעברה שיש עמה קלון. "יש לקבל בעניין זה את עמדת הרשות לניירות ערך שהדגישה את המשמעות המיוחדת שיש לתואר אקדמי גם כלפי צדדים שלישיים העשויים להסתמך עליו ואינם יודעים כי הושג במרמה", ציינה, והוסיפה כי במעשיו השתתף דורון באופן "משמעותי" במעשי המרמה, עד כדי פגיעה בטוהר מידותיו ובכשירותו לעסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקים.
עו"ד גיא פלנטר, המייצג סטודנטים בהליכים משמעתיים לאחר שנתפסו בהעתקת עבודות, סבור שהדרך שבה נוקטים המוסדות האקדמיים למיגור התופעה לא תצלח, כל עוד לא מפנים את הכלים המשפטיים גם נגד מוכרי העבודות. "אפשר להסתכל על זה כמו על ספקי סמים ועל צרכני סמים", הוא אומר. "אם לא תטפל בספקי הסמים לא עשית שום דבר. זו חוכמה קטנה מאוד לטפל בצרכנים, אבל מי שעושה פה את הכסף ומי שמכשיל ומחטיא אלה הספקים. אם הספקים יטופלו, לא יהיה גם מי שימכור לסטודנטים את העבודות הללו".
האם יש יסוד להאשים את מוכרי העבודות בעברות פליליות?
"בוודאי. ברוב המקרים מדובר במרמה. המודל שלהם בנוי על מכירת אותה עבודה כמה שיותר פעמים. לא משתלם להם לעשות עבודה מקורית לכל אחד, ולפעמים הם קונים בעצמם את העבודה באינטרנט מאתר אחר. קונים בזול ומוכרים באלפי שקלים".
אתה אומר זאת על סמך מקרים שנתקלת בהם בעבר?
"ברור. בכל המקרים שבהם סטודנטים מועמדים לדין, מה שקרה הוא שעבודה שהובטח להם שהיא מקורית לא הייתה מקורית. את הדבר הזה אפשר לחשוף בקלות. נתקלתי כבר במצבים שבהם מוכר העבודה מכר את אותה העבודה לשלושה סטודנטים באותו קורס. הוא ידע מראש שהם ייחשפו כי מדובר באותו קורס ובעבודה שהוגשה באותו מועד. אותו אדם שלקח מהם כסף הציג בפניהם מצג שווא. מעבר לפן המוסרי, הוא התחייב לתת להם שירות מסוים ולא מספק אותו למרות שקיבל עליו תשלום".
האם יש מקום לבסס אישומים פליליים כלליים יותר נגד מוכרי העבודות?
"בכל הנוגע ליחס שבין הסטודנט לבין מוכר העבודה ניתן לבסס אישום של קבלת דבר במרמה. הסטודנט נפרד מכספו על בסיס מצג כוזב שהעבודה שהוא מקבל תהיה אותנטית בזמן שפעמים רבות היא איננה כזו. מלבד זאת, אפשר לראות את מוכר העבודה כשותף מלא לעברות שמבצע הסטודנט. הרי הם עושים את העברות הללו בצוותא".
מה הדרך לטיפול בתופעה?
"צריך להחיל את הדין הפלילי על אותם מוכרי עבודות שעושים את זה לשם בצע כסף. זו עבריינות לשמה ותעשייה שפועלת להפקת רווחים על גבם של הסטודנטים התמימים שנלחצים ומתפתים לקנות עבודה במחשבה שהיא אותנטית. כל עוד הספקים לא יטופלו, אתה תמשיך לראות אותם מוכרים עבודות באינטרנט בריש גלי".
על מי מוטלת האחריות להביא לטיפול בתופעה?
"אני חושב שהמוסדות האקדמיים צריכים להתאחד ולטפל בתופעה. רק הם יכולים להניע את משטרת ישראל לעשות משהו בעניין הזה. המשטרה מאוד עמוסה, ואם לא תהיה קבוצת לחץ שתשים את זה על סדר היום הנושא לא יטופל".
***
פנינו אל משרד המשפטים ואל המשטרה בבקשה לקבל נתונים על צעדי אכיפה שננקטים, אם בכלל, נגד מוכרי עבודות אקדמיות."לא נוכל להשיב האם הוגשו כתבי אישום בעניין זה, גם לו ידענו שמדובר בעברה מסוימת, שכן מערכת המחשוב של הפרקליטות אינה מציינת את נסיבות ביצוע העברה", לשון תגובת משרד המשפטים. מן המשטרה נמסרה תשובה דומה.
מאוניברסיטת חיפה נמסר בתגובה: "האוניברסיטה רואה בטוהר הלימודים ערך חשוב מאוד ומתייחסת בחומרה לכל מקרה של פגיעה בטוהר הלימודים. הענישה על עברות מסוג זה היא חמורה ומגיעה עד כדי הרחקה לצמיתות מהלימודים באוניברסיטה. לאוניברסיטה דרכים רבות לבדוק האם עבודות שהוגשו הן עבודות לא מקוריות. לצערנו, בכל סמסטר נתפסים סטודנטים בעברה זו ונענשים בחומרה. אנו קוראים לסטודנטים לשמור על הכללים ועל טוהר הלימודים ולא לסכן את עתידם האקדמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם