פיטורי הייגל: כך ייעשה למי שמביך את אובמה
מאחורי החיבוקים של אובמה וצ'אק הייגל הסתתרה ביקורת חריפה של שר ההגנה הפורש על מדיניות החוץ ההססנית של הבית הלבן. דווקא בירושלים הביעו צער על עזיבת מי שהפך לידיד ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מה גרם לה לסרב? במכתב ששלחה פלורנוי (53) לאנשי 'המרכז לביטחון אמריקאי חדש' שהיא עומדת בראשו, הסבירה כי בחירתה נובעת בראש ובראשונה משיקולים משפחתיים. בעוד שנתיים, הסבירה, יעזבו ילדיה את הבית ללימודים בקולג', ועד אז חשוב לה להיות שם בשבילם. "בלילה שעבר", גילתה במכתבה, "שוחחתי ארוכות בטלפון עם הנשיא אובמה, ולאחר התלבטות רבה החלטנו יחד כי אין זה הזמן הנכון עבורי לשוב לעבודה בממשל".
אך האם אלו היו השיקולים היחידים? לפני שלוש שנים כיהנה פלורנוי כסגנית שר ההגנה לענייני מדיניות, התפקיד השלישי בחשיבותו בפנטגון, והייתה דמות חזקה ומוערכת בקרב דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. היא הייתה מועמדת טבעית כבר אז לתפקיד שר ההגנה, אולם היא בחרה שלא להתמודד ונימקה את בחירתה בסיבות משפחתיות. הדבר התקבל בהבנה ובהערכה, גם אם במידה מסוימת של הרמת גבה.
כעת היא שבה וחזרה על אותו נימוק. אלא שהפעם מצטרף סירובה לסירובו של מועמד נוסף בשלישייה הפותחת של המועמדים לתפקיד. הסנטור הדמוקרטי ג'ק ריד הודיע גם הוא שאינו רואה עצמו מועמד לתפקיד. מה שמותיר את אשטון קרטר, סגן שר ההגנה לשעבר שפרש מתפקידו בשנה שעברה, כמועמד היחיד משלושת המועמדים המובילים. כמו פלורנוי, גם קרטר, הנחשב בעל אינטלקט חריף במיוחד, היה מועמד בסבב הקודם לתפקיד שר ההגנה. אלא שאז העדיף אובמה את ידידו צ'אק הייגל לתפקיד.
קרטר בינתיים לא אמר לא, אולם בוושינגטון התהייה מתעצמת. האם החלטתה של פלורנוי, כמו זו של הסנטור ריד ובקרוב אולי גם של קרטר, לומר לא לנשיא אובמה, נובעת מהחשש ששר ההגנה החדש עלול למצוא עצמו, כמו הייגל, מבודד מהחלטות אסטרטגיות ושיקולי מדיניות מרכזיים הנחתכים בבית הלבן. היחסים הקרובים בין אובמה ליועצת לביטחון לאומי סוזן רייס וצוותה מותירים את האחרים מחוץ למעגל. שני שרי החוץ הקודמים בממשל אובמה, רוברט גייטס וליאון פאנטה, שנחשבו שניהם דמויות חזקות, נאלצו לא פעם להתמודד עם החיבור ההדוק מדי הזה. וצ'אק הייגל, שר ההגנה השלישי שמינה אובמה, כבר מצא את עצמו בתפקיד האאוטסיידר.
במקביל מתחזקת בוושינגטון ההערכה שייתכן שהחלטתם של ריד ופלורנוי לדחות את התפקיד נובעת בין השאר מהשערה שלבית הלבן יש כבר רשימת מועמדים חשאית משלו, שגובשה והוכנה עוד לפני שהייגל סיים את תפקידו. על פי הערכות שהתפרסמו בעיתונות האמריקאית נראה שגם אשטון קרטר, שיחסיו עם אנשי צוותה של רייס תוארו כ"חומציים", לא באמת נמצא ברשימה הקובעת. אם אכן יש רשימה של מועמדים אלטרנטיביים, אחד השמות המובילים בה הוא דברה לי ג'ונס, מזכירת הצי. ג'ונס יכולה בקלות למלא את המשבצת הנשית שפינתה פלורנוי.
בעיתונות האמריקאית נזרקו שמות נוספים מתוך הפנטגון כמועמדים פוטנציאליים, כאלו המוכרים בוושינגטון אך אלמוניים למדי בציבוריות האמריקאית. מה שהופך אותם ל'נוחים' במיוחד מבחינת הזמן שנותר לאובמה בבית הלבן. למועמדים צפוי תהליך ארוך של שימועים בקונגרס שעלול לקחת חודשים, מה שיותיר לשר ההגנה הבא בסך הכול שנה וקצת בתפקיד. לא מספיק כדי להיכנס לעניינים וגם להטביע חותם. מה גם שמדובר בסדרת משימות מאתגרת במיוחד. המרכזית שבהן היא ההתמודדות עם האיום שמציב דאעש, ארגון המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק.
היה מכמיר לב לראות השבוע את צ'אק הייגל ניצב לצדו של אובמה, בעת שהנשיא הקריא מן הכתב נאום שופע מחמאות להייגל לרגל סיום תפקידו. הם אפילו התחבקו. זהו הסגנון האמריקאי. אלגנטי. לא מתאמץ. רחוק שנות אור מהסגנון הישראלי המיוזע. אבל שפת הגוף לא יכולה הייתה להיות ברורה יותר. השניים לא ממש סובלים זה את זה. ובשבועות האחרונים נוצר מתח בין השניים, בעיקר על רקע ניהול המלחמה בדאעש.
הרכילות בוושינגטון היא כי בין הייגל לבין שניים מיועציו הקרובים של אובמה, אנתוני בלינקן ודניס מק'דונה, הלך ונוצר בחודשים האחרונים עימות חריף על רקע הקמפיין נגד דאעש. מאז ההחלטה על הקמת הקואליציה הבינלאומית נגד הארגון האסלאמי, התנגד הייגל להחלטה שלא לתקוף את כוחות הצבא הסורי. כידוע, הקמפיין לא צלח יותר מדי עד כה. אולם בכל פעם שהייגל העלה את הנושא הוא שב והותקף חזיתית על ידי הצמד בלינקן־מק'דונה, שאליהם מצטרף גם סגן הנשיא ג'ו ביידן.
אולם מה שכנראה עומד בשורש הטינה כלפי הייגל, הוא ריאיון טלוויזיוני אחד שבו תיאר הייגל את דאעש כ"ארגון חזק, ממושמע, בעל ראייה אסטרטגית ותחכום תקשורתי". יריב של ממש. הבעיה הייתה שהתיאור נתפס כעקיצה פומבית כלפי הנשיא. ומה כל כך הפריע לאובמה? הכול החל באנלוגיית ספורט אומללה מהסוג שאובמה כל כך מחבב, ושרודפת את אובמה מאז שהשתמש בה בריאיון בתחילת השנה. הוא תיאר את דאעש כ־JV Team, כלומר כצוות "שחקני ספסל", סוג של טירונים. מביך, ללא ספק. אבל עד לפני חודשיים המבוכה הייתה מוצנעת.
אולם אז, בדיוק כשההלם מעליית דאעש היה בשיאו, הופיע אובמה בתוכנית "פגוש את העיתונות". הדיון נסוב סביב דאעש וסרטוני עריפות הראשים של ג‘יימס פולי וסטיבן סוטלוף. ואז, ללא שום אזהרה מוקדמת, שלף המנחה החדש, צ‘אק טוד, את האמירה האומללה ההיא של אובמה. "האם זה היה מודיעין לקוי או שיקול דעת לקוי?" התעניין המנחה. אובמה מאוד לא אהב את ההנחתה הזו. הוא ניסה להתחמק באמירה שהתכוון לארגוני טרור אסלאמיסטיים בכלל. "קח בחשבון שכשאנחנו מדברים על טרור", אמר, "המודל הוא אוסמה בן־לאדן ו־11 בספטמבר".
אבל הניסיון המגושם של אובמה להזכיר מי חיסל את בן־לאדן לא ממש צלח. הוא נשאר תקוע עם אנלוגיית דאעש האומללה כשחקני הספסל. ואז הגיע הריאיון של הייגל. וכאשר נדרש דובר הבית הלבן, ג‘וש ארנסט, להסביר את הפער בין התיאור של דאעש על ידי הייגל להערה של אובמה, אמר ארנסט כי דבריו של הייגל "לא היו מועילים במיוחד". על הערתו של אובמה אמר כי הוצאה מהקשרה. “הנשיא התכוון לקבוצות אסלאמיסטיות בכלל ולא בהכרח לדאעש", אמר. ב‘וושינגטון פוסט‘ עשו אז מטעמים מההשוואה בין דברי ארנסט ובין הטקסט המקורי של אובמה, מה שזיכה אותו ברייטינג של ארבעה אייקוני פינוקיו. לא נעים.
לאחר הכישלון הצורב בבחירות לקונגרס, והעובדה שהייגל מעולם לא חדר את צוות האינסיידרים של אובמה בבית הלבן, לא פלא שהייגל מצא עצמו בחוץ. בעצם לא ממש בחוץ, כי הוא כנראה יישאר בתפקיד עד שיאושר מינוי חדש בקונגרס. כך לפחות זה נראה השבוע בטקס הפרדה הרשמי מהייגל בבית הלבן. הם יתחבקו ובלית ברירה ימשכו קצת הלאה.
אבל אז, בעיתוי אירוני במיוחד, עשה ה'וול־סטריט ג'ורנל' לבית הלבן תרגיל אכזרי במיוחד. כמה שעות אחרי הטקס יצא העיתון עם סיפור מעולה על מאחורי הקלעים של יחסי הייגל־אובמה. על פי ה'וול־סטריט ג'ורנל', הייגל שלח מכתב פרטי לאובמה ובו דרש מהנשיא לנקוט צעדים משמעותיים על רקע המשבר באוקראינה ולפעול בחריפות לריסון נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
הייגל גם היה מודאג מהחששות של בנות בריתה האירופיות של ארה"ב, ובמיוחד הרפובליקות הבלטיות. זמן קצר לאחר מכן שיגר הייגל מכתב נוסף ובו ביקש מאובמה להבהיר מהי מדיניותו בנוגע למלחמה בסוריה. שני המכתבים נחתו על שולחנו של אובמה בעקבות התסכול הרב שחש הייגל בשל חוסר ההחלטיות שליווה את פעילותה של המועצה לביטחון לאומי, שאובמה נשען עליה.
הייגל לא היה הראשון להתלונן. גם קודמו בתפקיד, ליאון פאנטה, התלונן על חוסר היכולת לקבל החלטות בטענה שנדרשת זהירות. פצצת המצרר של הג'ורנל קיבלה גיבוי לאחר שה'ניו־יורק טיימס' דיווח גם הוא במקביל על עימות חריף בין הייגל ליועצת לביטחון לאומי רייס. בחודש שעבר שלח הייגל, כך על פי העיתון, תזכיר בן שני עמודים, ובו הזהיר כי מדיניות אובמה בסוריה בדרכה להתרסקות אם הבית הלבן לא יבהיר את מדיניותו כלפי בשאר אסד. עכשיו, עם הפצצה המשותפת של שני העיתונים, נראה שלבית הלבן לא תהיה ברירה אלא להאיץ את תהליך השימוע של המועמד לרשת את הייגל. זה לא יהיה קל.
בקונגרס הלעומתי החדש יעשו מתהליך השימוע מטעמים. כבר עכשיו זורמים בוושינגטון דיווחים שלפיהם הסיבה האמיתית לכך שמישל פלורנוי בחרה לדחות את תפקיד שר ההגנה נובעת מהקושי לנהל את מדיניות ההגנה האמריקאית בשל מדיניות החוץ הכושלת של הבית הלבן. הכותרת של ה'ניו־יורק טיימס' אומרת הכול: "A problem beyond mr. Hagel".
בסוף השבוע הזה יהיו עסוקים בוושינגטון בניסיון לברר מי החפרפרת שדיווחה לשני העיתונים, ומה זה יעשה ליחסים שבין
כשנודע בראשית השבוע על הדחתו של הייגל אמר יעלון כי "צ'אק יישאר תמיד ידיד אמת של ישראל. תרומתו למערכת הביטחון הישראלית ולקשרים עם ארצות הברית גדולה ורבת־משמעות. הקשר בין צ'אק הייגל וביני הוא פתוח, כן וידידותי מאוד, ומאפיין את הקשר המיוחד בין הממסדים הביטחוניים בארה"ב ובישראל. זהו קשר עמוק ואינטימי, חסר תקדים בהיקפו ובתרומתו לביטחונה של ישראל ועוצמתה". הייגל, בוגר מלחמת וייטנאם, יודע ללא ספק להעריך את המחווה הזו, מתוך שוחות משרדו בפנטגון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם