המנוע מאחורי גלי ההכרה בפלשתינים באירופה: הקהילות המוסלמיות

מפלגות השמאל שמובילות בפועל את המהלכים בבתי המחוקקים כרתו ברית עם המוסלמים בתמורה לקולותיהם בבחירות

מתן אשר | 3/12/2014 12:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
בפרלמנטים של מדינות אירופה אנו עדים בחודשים האחרונים למהלך פרו-פלשתיני רחב היקף: לצד אינתיפאדת הדקירות והדריסות החליטו הפלשתינים ללכת בכל הכוח על הכיוון המדיני, במה שניתן לכנות ''אינתיפאדת הפרלמנטים''. כחלק משיטה זו התקבלו החלטות פרו-פלשתיניות בפרלמנט הבריטי והספרדי. החלטה כזו אמורה לעבור גם בפרלמנט האירופי ובבתי נבחרים נוספים ברחבי היבשת.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תושבי זרעית: "לא מחכים לצה"ל, נחפור לאיתור מנהרות"
- חשד בצרפת: צעירה נאנסה "כי היא יהודייה"
 
בניסיון לבאר את המהלכים האלו, שנראים חסרי כל קשר למציאות הבוערת במזרח התיכון, יש מי שמייחס אותם לאנטישמיות הגואה באירופה. לעומתם, אנשי שמאל קיצוני יסבירו כי הפלשתינים נואשו מהבנייה הישראלית בהתיישבות והחליטו לדבוק בפעולות החד-צדדיות.
 
אם נבחן לעומק את הגורמים שמובילים את המהלכים הללו, נראה כי מדובר בדפוס קבוע שמשחזר את עצמו בכל רחבי היבשת: מאחורי כל הצעה כזו עומדים חברי פרלמנט ממפלגות השמאל, אשר לצד האנטי-ישראליות הטבועה בהם עושים כזאת כדי לרצות את המהגרים המוסלמים שבזכותם נבחרו לתפקיד.
 
בשוודיה ובספרד היו אלה חברי מפלגת השמאל הסוציאליסטי שהעבירו את ההחלטה; בבריטניה היו אלו חברי מפלגת הלייבור, בראשותו של אד מיליבנד היהודי, שהבהיר לחברי המפלגה כי יש בידיהם שתי אפשרויות – או להצביע בעד הכרה בפלשתין או להיעדר מההצבעה; גם בצרפת מובילים את ההחלטה חברי פרלמנט ממפלגת הסוציאליסטים של פרנסואה הולנד.
 
אלא שמעבר לעובדה שהשמאל האירופי לא מחבב את ישראל, מדוע מועברים המהלכים הללו דווקא עכשיו? קל אמנם להצביע על האנטישמיות כגורם המרכזי, אך אם נסתכל על אירופה נראה כי אפילו בתוך מפלגות השמאל  - במפלגת הלייבור, לדוגמה - לא הייתה אחידות דעים בקשר להחלטה.
אם כן, מה הדחיפות בהכרה חד צדדית בפלשתין?

אף שרבים נוטים להתעלם מכך, אי אפשר לבחון כיום את הפוליטיקה האירופית מבלי לייחס את החשיבות הראויה לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים. לא מדובר בעשרות אלפים אלא בעשרות מיליוני בני אדם, שגרים בערים הגדולות ומחזיקים ברובם בעמדות אנטישמיות. העיר מרסיי שבצרפת היא דוגמה טובה: זו העיר השנייה בגודלה במדינה, ולפחות 30% מתושביה הם מוסלמים.

כשהתקשורת הישראלית מדווחת על אירועים אנטישמיים באירופה היא נמנעת בדרך כלל מלהצביע על הנפשות הפועלות, אולם הקיץ בלטה מעורבות המוסלמים ביתר שאת: בזמן מבצע 'צוק איתן' יצאו עשרות אלפי מוסלמים לרחובות הערים ביבשת, במה שהפך מהר מאוד להפגנות אנטישמיות הכוללות מסרי שנאה. בפריז הסתובבו אלפי מוסלמים וקראו 'מוות לישראל'. בהאג שבהולנד נערכה הפגנת ענק שבמהלכה אף הונפו דגלי דאעש ובלונדון הפגינו 45 אלף בני אדם נגד ישראל.

מאחורי רוב מעשי האלימות וההסתה נגד יהודים באירופה עומדים מוסלמים, המנצלים את הסכסוך הפלשתיני-ישראלי להפניית האש לעבר יהודי המקום. מכאן גם עולה המסקנה כי המהלכים הפרו פלשתיניים נועדו בראש ובראשונה לרצות את קהל המצביעים - המהגרים המוסלמים הרי מצביעים בהמוניהם למפלגות השמאל, והם מצפים לקבל תמורה.

ראינו זאת בשכונת רוזנגארד במאלמו שבשוודיה, שבה רוב מוסלמי: 87 אחוזים מהמצביעים נתנו את קולותיהם למפלגות השמאל. העסקה פשוטה: המהגרים מצביעים לשמאל, ובתמורה מקבלים את דרישותיהם הפוליטיות והדתיות. בברצלונה, שבה יותר מ-400 אלף מוסלמים, סיפרו מנהיגי הקהילה המוסלמית כי הובטח להם מסגד ענק שיכיל יותר מ-100 אלף מתפללים בתמורה להצבעה בעד היפרדות מספרד.

השיטה הזאת עובדת גם כשהדברים נוגעים לישראל: המוסלמים מצביעים בעקביות למפלגות בעלות רטוריקה בעייתית כלפי ישראל, שמתחייבות להכיר בפלשתין; למפלגות שמוכנות לקבל את גלי ההגירה ולא עושות דבר כדי לעצור אותם. כאמור, המפלגות שמסכימות למצב הזה הן מפלגות השמאל.

עד עכשיו, קשה להכתיר בהצלחה את האינתיפאדה המדינית הפלשתינית. אמנם בלתי פרלמנט הכירו בפלשתין, אך להחלטות הללו אין משמעות כלל. רק השבוע הצהיר שר החוץ הפלשתיני כי המהלך להכרה בפלשתין דרך מועצת הביטחון של האו''ם נכשל, משום שברשות לא הצליחו להשיג תשע חתימות של המדינות החברות במועצה.

חשוב גם לציין כי גם ההחלטות

בבתי המחוקקים האירופיים לא מתקבלות ללא ויכוח: הפרלמנט השבדי סירב להכיר בפלשתינים, חברי מפלגת UKIP הבריטית הפרו ישראלית כלל לא הופיעו להצבעה וגם במדינות אחרות החליטו לשנות את הניסוח ל'הכרה במסגרת משא ומתן'.

לישראל יש כרגע שתי אפשרויות: הראשונה היא להסתכל על אירופה ולקבוע שכולה אנטישמית, לוותר על כל סוג של שיח ולהמשיך לנסות לשכנע בצדקת דרכנו את מפלגות השמאל שכרגע אוחזות בשלטון.

האפשרות השנייה היא להפנים שהמהלכים הללו נובעים מהמחויבות למוסלמים, ולכן חבל לבזבז את הזמן על מפלגות השמאל. באירופה יש כיום גל נרחב של עליית מפלגות ימין שמתנגדות להגירה ולאיסלאמיזציה, והן לא מהססות לתמוך בישראל. רוב מנהיגי אירופה אף תמכו בישראל בזמן מבצע צוק איתן. ברגע שמבינים שבעיה העיקרית של ישראל באירופה היא האסלאם הקיצוני ביבשת, אפשר להפנים שמדובר באתגר משותף.

אין ספק ששעון החול המדיני של הפלשתינים הולך ואוזל. קשה לדמיין נשיא אמריקני חסר ניסיון ועוין יותר לישראל מאשר ברק אובמה. גם השמאל באירופה הולך ומפנה את מקומו לימין הרבה יותר הוגן לישראל. במצב הנוכחי, ישראל לא צריכה להתרגש: אי אפשר להגיד שכל אירופה אנטישמית. המהלכים נובעים מהלחץ המוסלמי, ואנו צריכים לפעול מול קהילותיהם ביבשת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מתן אשר

צילום:

סטודנט למשפטים ומדעי המדינה, מנהל פרוייקט יובלים של המועצה הציונית בבר אילן ומתמחה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

לכל הטורים של מתן אשר

פייסבוק