לקבל את תוכניתו המדינית של השר ליברמן
הצעה ישראלית לחדש את השיחות על בסיס סדר יום חדש ומראש תטיל את נטל קבלתה או הסירוב לה על הצד הפלסטיני ותיתן מרווח נשימה מדיני לישראל
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- באנגליה יחקרו: האם מריו באלוטלי אנטישמי?
- הולכים לבחירות כדי למנות שר אוצר חדש
הדור הצעיר הגדל באירופה ואחדים מקברניטי המדיניות האירופית כבר נמנים עם זרם זה מכירים את ההיסטוריה ממלחמת ששת הימים ואילך, ולפרקים אף לא זאת. לפיכך, בראייתם מרכז הסכסוך הוא בסוגיה הפלסטינית. בראייתם, כבר החלו תהליכי שלום דה פקטו עם אחדות משכנותינו, אשר הואצו בעקבות המאבק המשותף בטרור האסלאמי הרדיקלי ובעקבות הסכנה למשטרים ערביים ידידותיים. לכן בין האילוץ החיצוני למחות את תדמית הסרבנים ובין הצורך לנצל תהליכים חיוביים במזרח התיכון לצורך קידומה של מדינת ישראל נותר חלל ריק. לתוך חלל זה נכנסת תכניתו של שר החוץ.
התוכנית מהווה מענה טקטי ואסטרטגי גם יחד לצרכיה של מדינת ישראל. אכן, בעיתוי הנוכחי ולאור הקיפאון הנמשך בתהליך המדיני מתחייבת בראש ובראשונה תכנית ישראלית ורק אח"כ יש לעסוק בתכניה הקונקרטיים. התוכנית מהווה, למעשה, הצעה ישראלית לחדש את השיחות על בסיס סדר יום חדש ומראש תטיל את נטל קבלתה או הסירוב לה על הצד הפלסטיני. מעבר לעיתוי גם שאלת תכניה חשובה ומעניינת: ליברמן אינו מתייחס, עפ"י הפרטים שפורסמו עד עתה, למעמד הרשות הפלסטינית.
הוא עוסק בכל היבטי הסוגיה הפלסטינית, אך בלא להתייחס לרשות הפלסטינית ולא למנהיגיה.
מצד שני, הוא עוסק בהרחבה בנושא ערביי ישראל שהולך ותופס מקום מרכזי בדו-שיח הישראלי. שאלות של נאמנות מול אזרחות, זכויות פוליטיות מול חובות האזרחות – עד עתה לא קם מנהיג ישראלי שהעלה כל אלה על סדר היום באורח הגון, גלוי, פתוח ובלתי מתלהם. אכן, זה הזמן להציג גם את שאלת הנאמנות של ערביי ישראל ואת שאלת זהותם: "פלסטינים" או ישראלים? נאמנים למדינה, לאתוס הלאומי שלה או לאתוס הפלסטיני על קשת משמעותיו הפוליטיות.
שאלת העיתוי גם היא מלאכת מחשבת: הצגת הרעיונות במסגרת של מצע בחירות רומזת לציבור בארץ כי הממשלה הנוכחית אינה עונה על אתגרי ההווה וכי קבלת מתווה ליברמן תהיה תנאי לכניסת מפלגתו לכל הרכב קואליציוני בעתיד.
באורח זה הוא ממצב עצמו כ"איש העתיד והפתרונות" ולא כ"איש העבר והמבוי הסתום". תוכן היוזמה חשוב לא פחות מן העיתוי והצורך. מן המעט שפורסם מתברר כי השר רואה בקואליציה אזורית נגד האסלאם הרדיקלי תשתית ראויה למו"מ על שלום. אכן, גם מן המעט שפורסם עולה כי לישראל לפחות שתי בנות ברית קיימות: מצרים וירדן. גם ערב הסעודית, בין אם תודה בכך ובין אם לאו, תברך על הברית התומכת במישרין בשימור צביונה הקיים כמדינה מתונה הנלחמת באסלאם הרדיקלי.
כל פתרון לסוגיה הפלסטינית שיהיה על דעת מדינות אלה יתרום ליציבות אזורית נוכח התפוררות עיראק וסוריה ובצל הפיתוח הגרעיני האיראני. הגדרת התוכנית את הסכסוך הקיים היום כסכסוך משולב בו שותפים מדינות ערב, הפלסטינים (בכל ארצות ערב) וערביי ישראל היא הגדרה אמיצה, ריאליסטית ומדויקת. זהו הנתיב הראוי לפתרון וגם אם לא יוליך ליעד נכסף זה הרי נטל הסירוב ייפול על כתפי יריבינו ולא על כתפה של מנהיגות ישראלית פורצת דרך.
יש לזכור כי הצעתו
בתווך בין השניים מועלית תכניתו של השר ליברבמן הדוגלת מצד אחד באזרחות הנובעת מנאמנות ללא פשרות ובהסכמה למשא ומתן שייאלץ את הצד שכנגד, אם שואף שלום הוא, לוותר על חלק מדרישותיו. בכל מקרה, הצעה זו הופכת את השיח של "אין עם מי לדבר" לשיח של "אנחנו מוכנים לדבר" ועל הצד השני להוכיח כי הוא מעוניין בשיח פרגמטי ובמשא ומתן שיוליך אכן להסדר.
גם אם תידחה הצעתו של ליברמן בידי הצד שכנגד, יהיה בה כדי לסייע לראשית תהליך בו תשתנה תפיסתה של ישראל ממדינה שאינה מעוניינת במשא ומתן למדינה שמוכנה למשא ומתן ובלבד שיישמרו האינטרסים הבסיסיים של מדינת ישראל.
הכותב הוא ראש המרכז לחקר המזרח התיכון, אוניברסיטת אריאל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם