כשהאינתיפאדה מגיעה לסניף "רמי לוי" שלי
שנים שהסופרמרקט במישור אדומים מתנהל בדו קיום ובכבוד הדדי. אבל עכשיו ניאלץ להסתכל אחורה בדאגה, אולי אחד האפסנאים מחכה לנו עם סכין מאחורי קופסאות השימורים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדי יום מגיעים לסניף הזה עשרות עובדים פלסטינים מהכפרים הסמוכים. הם משאירים את הרכבים שלהם בחוץ ותופסים טרמפים ליד השער בכניסה. לא מעט חבר'ה מהיישוב שלנו עוצרים להם ואוספים אותם עד הסופר כדי שלא יצטרכו ללכת ברגל.
אני אוהבת לקנות שם. אולי משום שיש משהו מנחם במקום הזה - באידיליה ששוררת בין העובדים הפלסטינים לישראלים, בתקווה שהוא נותן, שאפשר בכל זאת לחיות ביחד ולעבוד ביחד ושכולם יהיו מרוצים. אבל מוקדם יותר נכנס לשם מחבל עם סכין ופצע שני אנשים. אחד מהם הוא אבא של ילד שלומד בכיתה עם הבן שלי.
השקט הופר. פיגוע ברמי לוי
צילום: מרים צחי
למעלה משעתיים הייתי מרותקת למחשב, עוקבת אחרי הדיווחים והעדכונים, מחכה לשמוע שהוא בסדר. הידיעות על האירוע לא מפסיקות להתעדכן, בכל רגע נוסף פרט חדש, ופתאום זה מכה בי – יכולתי להיות שם. עניין של שעה אחורה או שעה קדימה ויכולתי לשכב שם, מדממת על הרצפה.
מעולם לא פחדתי לנסוע בכביש המפותל שלנו בלילה, ופתאום אני קצת פוחדת. מעולם לא נעלתי דלתות בבית, ופתאום אני נועלת. לאט לאט מחלחלת גם אצלנו ההבנה שהאינתיפאדה "השקטה" הזו כבר לא מתרחשת "שם", באיזו תחנת אוטובוס אלמותית בירושלים. לא, היא הגיעה לכאן, ממש מתחת לאף שלנו, במקום שבו אנחנו נוהגים להסתובב עם ילדים במנשא ולברור תפוחים ולפגוש חברים ולומר אחד לשני שלום ולהזמין לארוחה בשבת.
שנים שהסופרמרקט הזה מתנהל על מי מנוחות, בדו קיום ובכבוד הדדי. ועכשיו כולנו ניאלץ להסתובב שם ולבחון במבט חשדני את מוכר הבשר שאתמול התבדחנו איתו, ולהסתכל אחורה בדאגה, אולי אחד האפסנאים מחכה לנו עם סכין מאחורי קופסאות השימורים.
שנים של שקט יחסי יורדות לטמיון בגלל אדם אחד קטן שהצליח להצית מחדש את האימה והאיבה. לך לעזאזל, מחבל אידיוט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם