פלסטינים ויהודים נלחמו במזבלה וניצחו. או שלא
תושבי בנימין הצליחו למנוע הקמת מטמנה באזור. אבל כעת מתברר כי הניצחון של התושבים הוא זמני. תחקיר nrg חשף כי לאחרונה הוגש ערער על ביטול התכנית למנהל האזרחי המעוניין בעצמו בהקמת מטמנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשברכאת אומר כולנו, הוא מתכוון לזה. אם אתם מחפשים דוגמאות לסולידריות ולשיתוף פעולה, הקרב שניהלו יחד יהודים ופלסטינים, ארגוני סביבה וארגונים נוספים, נגד הקמת מטמנה ענקית מעל שמורת טבע בין מכמש לרימונים הוא דוגמה נהדרת לכך. אבל בסיפור הזה, שהחל כמאבק משותף ומעורר השראה, יש הרבה יותר מסיפור סביבתי. הוא מתחיל בסגירת מטמנה, ממשיך בתוכנית ענק בהיקף של מאות דונמים וסיוע של מיליוני אירו מגרמניה, ומסתיים, לפחות בינתיים, בכספים שככל הנראה נעלמו בדרך ברשות הפלסטינית, בניגוד אינטרסים של גורמים שונים, ובפוליטיקה שכרגיל, מרחפת מעל הכול.
ב־2010 החליט המנהל האזרחי שקידם מדיניות של שוויון בין האוכלוסיות, לסגור את אתר האשפה אל־בירה, שפעל במשך 30 שנה בשיתוף פעולה יומיומי נדיר בין עיריית אל בירה הסמוכה לרמאללה, ולמועצה אזורית בנימין.
במקביל לסגירת האתר התברר כי המנהל האזרחי מקדם תוכנית של הקמת מטמנה ביישוב ראמון. המנהל שימש גם כיוזם של הפרויקט. כמו כן, בתוכנית נכתב כי האתר ישרת את האוכלוסייה הפלסטינית בלבד, ולא את האוכלוסייה היהודית באזור, בניגוד למטמנה הישנה. התושבים של ראמון ושל היישובים היהודיים הסמוכים, רימונים ומעלה מכמש, יצאו למאבק משותף במטרה לבלום את הפרויקט ולאחרונה סיימו אותו בניצחון כשתוכניות להקים מטמנה באזור נעצרו.
הארגונים הירוקים הביעו סיפוק מההחלטה וחגגו את הצלת האירוסים השחורים ואת מי התהום. אבל כעת מתברר כי מבחינת המנהל האזרחי, הניצחון של התושבים הוא זמני. על פי תחקיר nrg ומקור ראשון בימים האחרונים הוגש ערער על ביטול התכנית. באופן בעייתי למדי, הערער הוגש למנהל עצמו, שהיה זה שקידם את התכנית שנפסלה ויש לו אינטרס ברור בקידומה.
"אנחנו יודעים שיש במנהל האזרחי מפה עם עוד 12 נקודות אופציונליות נוספות, ששם הם יכולים להקים את המטמנה", אומר ברכאת. "הם החליטו ללא כל סיבה מוצדקת לקבוע שפה היא תקום. הבהרנו להם שמדובר באדמות של אנשים פרטיים, ולכן אנחנו נילחם עד הסוף. וזה מה שעשינו, וגם הצלחנו.
"כשפורסמה התוכנית בעיתון 'אל־קודס', הרשות הפלסטינית פירטה את מספרי החלקות שבכוונתה להלאים לטובת הפרויקט. הם קראו לנו לוועדה וניסו להרגיע אותנו שמדובר ב־24 חלקות בלבד, ושהפרויקט יבוצע במינימום נזק לבעלי הקרקעות. העניין הריח לנו לא טוב, והפעלנו קשרים כדי לקבל את המכתב המקורי של המנהל האזרחי, ששם נכתבו דברים שונים לגמרי. 24 חלקות צמחו ל־180 חלקות שונות, והשטח שיועד לפרויקט המטמנה הורחב במאות דונמים. אי אפשר לקרוא לזה בשם אחר חוץ משקר".
במפות שברכאת מציג בפנינו, מסומנים שני עיגולים. האחד ירוק - והוא זה שהוצג בפני התושבים, והשני אדום, רחב יותר – זו התוכנית שהוצגה בפני המממנים של הפרויקט, הבנק הגרמני KFW. "הגרמנים ביקשו להשקיע פה 11 מיליון אירו. הם נפגשו עם נציגים מטעם הרשות הפלסטינית והתחילו לעבוד בכיוון", אומר ברכאת.
"הרשות, כנראה מתוך אינטרס למשוך כמה שיותר כספים, הציגה בפניהם תוכנית גדולה שמסומנת באדום. לנו התושבים, כדי לפייס אותנו, הם הציגו את התוכנית הקטנה יותר. בינתיים אחרי המאבק המשותף שלנו עם עורכי הדין ועם הארגונים היהודים, הפרויקט בוטל, אבל לפי הבנתנו שלושה מיליון אירו כבר נעלמו מהקופה של הפרויקט". אני מסנן לעצמי "שחיתות". ברכאת, נמנע מלהגיד את זה בפה מלא, אבל החיוך והנהון אומרים הכול.
"אחרי פרסום הפרויקט, המנהל האזרחי כינס ועדת התנגדויות. ישבנו בדיונים של הועדה, הצגנו את הטענות והנציגים הגרמנים היו בהלם. הרשות הפלסטינית הסתירה, לכל אורך הדרך, את ההתנגדות של התושבים, בזמן שמבחינת הגרמנים הכול היה מסודר. באיזשהו שלב בדיון, אחד מהנציגים הגרמנים פנה לנציג הרשות הפלסטינית, והתחיל לצעוק עליו שהוא שיקר לו, שהוא אמר שאין שום התנגדות של הכפרים הפלסטינים המקומיים. ואז אחרי שהוא צעק הוא יצא מהדיון ולא חזר יותר".
עו"ד תומר כהן, שייצג את תושבי הכפר ראמון, הוא שומרוני שחי בהר גריזים ומשרדו נמצא ברמאללה. אני מבקש ממנו להתעכב על הסיפור האישי, אבל הוא רוצה לדבר על הניצחון המשפטי. "כשהתושבים פנו אליי ושמעתי על המאבק, כאב לי שבשנת 2014 עדיין יש הבדל בחברה הפלסטינית בין האוכלוסייה העירונית לזו הכפרית. נדהמתי מהעובדה שהלכו להקים פה פרויקט ענק, שתפקידו לקבל את הזבל של היושבים ברמאללה ובאל בירה, ולזרוק אותו על הכפרים בראמון, כאילו הם אנשים סוג ב'. לאורך כל השנים של המאבק אפשר היה לראות שהרשות הפלסטינית לא סופרת את האנשים שחיים פה, ומשתמשת בחוקים דרקוניים כדי לפגוע בזכויות של האנשים הפרטיים".
בשביל לאפשר את הקמת הפרויקט, שבחלקו נמצא על שטחים שבחזקת תושבים מראמון, הרשות ביקשה להשתמש בחוק של סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר. "לפי החוק הפלסטיני", אומר עו"ד כהן, "הרשות רשאית להלאים נכסים פרטיים בשטחי C אם הדבר מוכיח שזה משמש את צורכי הכלל. בפועל, המתקן היה אמור לשמש אוכלוסייה אחת ולפגוע באורח החיים של אוכלוסייה אחרת. היינו בביקורים במטמנה בג‘נין ששם זורקים היום את הזבל של רמאללה. התושבים שגרים בסביבה סובלים ממחלות, מיתושים ומעכברים שנמצאים בתוך המטמנה. אין ספק שנמנעה פה פגיעה חמורה בתושבי ראמון שהיו אמורים לחיות ליד זה".
גם כהן רומז על גורמים אינטרסנטיים שביקשו לקדם את הפרויקט על גבם של המקומיים. "הרשות הפלסטינית מדברת כל הזמן על זכויותיהם של הפלאחים, ועל החשיבות של החקלאות הפלסטינית המסורתית", הוא אומר. "ופה היא ביקשה לבצע מהלך שהיה פוגע בחקלאים באופן הכי גס שיש. בחוק הפלסטיני כתוב שאסור להפוך אדמות של חקלאות לקרקעות של בנייה. אסור להקים פה אוהל, בטח שלא מטמנה ענקית".
פרוטוקול הוועדה שפורסם לפני כשבועיים, חשף דיון סוער שבו תקפו המתנגדים הפלסטינים את הרשות, אך גם את המשקיעים הגרמנים. התושבים המקומיים האשימו את הרשות בשחיתות אך לא חסכו את הביקורת גם על הצד שמשלם את הכסף. "אם הגרמנים באו לעשות כסף שילכו למקום אחר. אם הם באו כדי למצוא פתרון לטובת הפלסטינים - צריך לשקול מחדש את מיקום התכנית", אמר עורך הדין עיסאם דאקה, שייצג את התושבים הפלסטיניים ומאוחר יותר הוחלף על ידי עו"ד תומר כהן.
ביציאה מהשדה של ברכאת הבחנו במשאית זבל לבנה. העובדה שאין פתרון קבע, הובילה להקמת מטמנה קטנה ופיראטית בשיפולי הכפר ראמון. הפתרון הזה אינו בלעדי לראמון. ביהודה ושומרון ישנם 90 אתרי זבל פיראטיים, ומסתבר שהזבל שווה זהב. השמועה על העדר משילות ביהודה ושומרון פרסה כנפיים, ומשאיות זבל נכנסות לשם כדי לזרוק את תכולתן. במנהל האזרחי הקימו את יחידת ‘דוד‘ שתטפל בתופעה. לטענת המנהל, היחידה אף הפחיתה את השלכת הפסולת הבלתי חוקית, אבל המראה מולנו מוכיח שלכאן הם לא הגיעו.
בעוד הפלסטינים מפנים אצבע מאשימה לרשות ולגרמנים, ויותר מרומזים כי היה ניסיון לגזור רווחים של מקורבים על חשבון התושבים, בצד היהודי טוענים שהמקרה של מזבלת ראמון הוא עוד דוגמה לאפליה שנוקט המנהל האזרחי, ולפעילות שמונעת מטעמים פוליטיים. "הצלחת המאבק נגד המטמנה היא בלתי שגרתית ואפילו מפתיעה", אומר איצ'ה מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון. "אני זוכר שהזהירו אותנו כי מדובר במאבק חסר תכלית. אמרו לנו שנפסיד כי מדובר בפרויקט שנסגר ברמה המדינית הגבוהה ביותר. התעקשנו והצלחנו להפתיע אפילו את עצמנו".
עורך הדין בועז ארזי מתנועת 'רגבים' העלה בדיון בוועדה את שאלת האפליה, ואת העובדה שהמטמנה, שהייתה עלולה לגרום סבל למתיישבים, יועדה רק לפלסטינים. סגן מועצת מטה בנימין, ישראל גנץ, טוען שהאפליה הזו קיימת מדי יום. הוא מזכיר את הנתונים המפתיעים שהעלו נציגי המנהל האזרחי בוועדה לביקורת המדינה שעסקה בנושא. "מאז שנסגרה מטמנת אל בירה, הערבים התחילו לשרוף את הזבל מתחת למנהל האזרחי והתנהל בין הצדדים מאבק", הוא מסביר. "היום הם זורקים את הזבל במקום לא מאושר ולא חוקי והמנהל מממן להם את שינוע האשפה למטמנה בג'נין, בהיקף של כ־4 מיליון שקל בשנה. צריך להבהיר - הכסף הזה מגיע מהמסים שלנו".
היום, מספר גנץ, מועצת מטה בנימין משליכה את הפסולת באבו דיס, ליד מעלה אדומים, ומשלמת לטענתו פי שישה יותר מהסכום ששילמה במטמנה של אל בירה. עוד לטענת גנץ, המנהל פועל בצורה שיטתית. "אם אני רוצה לקדם תוכנית אני מפרסם אותה, ואז יש הזדמנות למתנגדים לבוא ולהתנגד לה בפני ועדת ערער, שמורכבת משני קציני מטה של המנהל ונציג של היועץ המשפטי.
"פה גילינו מציאות משונה. היוזם של התוכנית היה המנהל האזרחי. ראש המנהל האזרחי דאז מוטי אלמוז דחף את התוכנית בכל כוחו, כי הוא השתכנע שהמטמנה הזו תפתור את הבעיות של הפלסטינים, ואנחנו מוזמנים לוועדת התנגדויות שמי שמחליט אם לקבל את הטיעונים ולבטל את הפרויקט הם חברי המנהל האזרחי, ומי שחתם על הפרויקט מטעם היועץ המשפטי. בזכות אנשים אמיצים שפעלו נגד הלחצים הוחלט להוביל לסיום הפרויקט".
הדברים שאומר גנץ ראויים להדגשה. יוזם התוכנית הוא המנהל האזרחי. במקרה הנוכחי, את הערער נגד בלימת התוכנית יש להגיש לאותו גוף - המנהל האזרחי. כלומר, היזם, שתוכניתו לא יצאה לפועל, יהיה זה שיחליט אם לקבל ערער שיאפשר לו לחזור להקמת אתר הפסולת, למרות התנגדות התושבים.
"מנוסח ההחלטה של הוועדה", אומר גנץ, "עולה החשש כי המנהל האזרחי שומר לעצמו פתח לנסות להחיות את הפרויקט. בהחלטה נכתב שהיא התקבלה לאור נתונים ספציפיים, ועולה חשש שנציגי המנהל יטענו שהנתונים ישתנו ונשוב למאבק".
ככל הנראה, החשש של גנץ מוצדק. בתשובה לשאלות שהצגנו למנהל האזרחי אישרו שם שבכוונתם להמשיך ולקדם את התכנית.
מהתשובה לא ניתן להבין מי הגיש בקשה לדיון נוסף, אך היא מעידה על הבעייתיות בהתנהלות המנהל האזרחי, מכיוון שבתוכניות המתאר המפרטת את הפרויקט שפורסמה ביוני 2012, תחת הכותרת 'יוזם התוכנית' מופיעה "ועדת המשנה לאיכות הסביבה, של מועצת התכנון העליונה". בנוגע להליך פינוי הפסולת נמסר מהמנהל האזרחי: "דחיית הפרויקט אינה שוללת אפשרות להקמת אתר סילוק פסולת באזור. ככל שתוגש הצעה כזו, היא תיבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים במנהל האזרחי".
באשר לשאלה מי נושא בעלויות שינוע הפסולת נאמר: "מדי יום יוצאות לג'נין כ־3 משאיות מרמאללה והסביבה, עמוסות בכ־120 טון, ו־2 משאיות מאל בירה עמוסות בכ־80 טון. העלויות של שינוע הזבל ממומנות על ידי עיריית רמאללה ובנושא זה אפשר לפנות אליהם לבירור". באשר לשריפת זבל בלתי חוקית שמתבצעת מדי יום בשטח השיבו במנהל: "נציין כי ישנן כ־34 מזבלות פיראטיות באזור". לא פורט כיצד המנהל פועל כדי לעצור את התופעה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם