למה שבריסל תהיה צדיקה יותר מירושלים?

מה לנו כי נלין על האירופאים? אם אנחנו בעצמנו מקבלים את זכותם של הפלסטינים כשווים על הארץ הזו, מה הם יגידו?

עקיבא לם | 18/12/2014 11:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אחרי חמש שנים, הצונאמי המדיני הגיע: הפרלמנט האירופי החליט להכיר במדינה פלסטינית, זאת אחרי שהפרלמנט השוודי, הבריטי והצרפתי כבר נקטו בצעדים דומים. לכל אלו מצטרפת ההחלטה להסיר את ארגון חמאס מרשימת ארגוני הטרור, באמתלות משפטיות טכניות שונות ומשונות.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- האיחוד האירופי: "חמאס צריך להישאר ברשימת ארגוני הטרור"
- נפתלי ואורי - תתבגרו כבר

עד כה תגובות ישראל היו נרפות וכללו את המסר המסביר כי "צעדים חד-צדדיים לא יקדמו את השלום" מחד, ומנגד "זוהי מדיניות אנטי-ישראלית", עם רמיזה קלה לשמץ של אנטישמיות.

כדי להבין איך עוצרים את הסחף, אולי כדאי לחזור למקור הזרם והטפטוף. כן, אפשר ללכת אחורה עשרים ואחת שנים ולהאשים את הסכמי אוסלו. אפשר ללכת אחורה עד לועידת מדריד ולטעון ששמיר הכשיר את השרץ שנקרא פת"ח. אפשר להאשים את בגין, שהסכים לדון עם המצרים על הסוגיה הפלסטינית במסגרת הסכם השלום. אך קו השבר אירע לפני חמש שנים, בנאום בר אילן.

"אמרתי בוואשינגטון לנשיא אובמה שאם נסכים על המהות, הטרמינולוגיה לא תהיה בעיה. והנה המהות שאותה אני אומר כאן בקול צלול וברור: אם נקבל ערובה לפירוז ולסידורי הביטחון הדרושים לישראל, ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית".

או במילים אחרות, תשובתו של נתניהו לשאלת הבעיה הערבית בארץ ישראל, האם תקום מדינה פלסטינית, היא: "כן, אבל". לא מדובר בסוג התשובות המליציות של גורי אלפי ב'מצב האומה', אלא במענה חיובי לבעיה בכללותה. המהות היא "הקמת מדינה פלסטינית.. לצד המדינה היהודית".

פירוז של המדינה הערבית? ובכן, תראו איך העולם מתייחס לטענה הזאת כשזה מגיע לעזה. הוא מתעלם. זה לא משנה אם אבו-מאזן מאמין או לא מאמין באפשרות שלו להשיג מדינה. זה לא משנה אם בנט יקרא לזה אוטונומיה, זה לא משנה אם המדינה הזו תהיה מפורזת או לא. העולם שמע: "כן", בלי "אבל". זה נכון, ואין צד שני.

התגובות

הישראליות – מלבני והרצוג ועד נתניהו ובנט להחלטת האיחוד האירופי להוציא את חמאס מרשימת ארגוני הטרור מתעלמות משורש הבעיה: ממשלת ישראל היא זו שהכשירה את השרץ. כולם ידעו שישראל מדברת עם חמאס בקיץ האחרון, כולם ידעו ושתקו. אף אחד לא פצה פה, איש לא הפך שולחנות. אז עכשיו כל מה שנותר לנו לומר זה 'אנטישמיות, אנטישמיות'. כיוון שכולם ישבו סביב שולחן הממשלה בזמן שישראל נשאה ונתנה עם חמאס, כל מה שנותר לנו הוא להאשים את האירופאים בשנאת ישראל.

הסכסוך הציוני-פלסטיני הוא בין שתי תנועות לאומיות. אחת פעלה על מנת לכונן בארץ הזו מדינה יהודית והשנייה פועלת על מנת להשמיד את המדינה היהודית. זו הסיבה שפעם אחר פעם הפלסטינים מגיעים אל הבאר ומסרבים לשתות ממנה. אמנם מאז וועדת חרטום השתנה רק לאו אחד מבין השלושה (לא להכרה בישראל, לא לשלום עם ישראל, לא למו"מ עם ישראל), אך במסגרת המשא ומתן אין התקדמות מהותית עם השניים האחרים. אין הכרה של ממש בישראל וכמובן שאין שלום איתה.

זהו, שאי אפשר לקרוא לזה איך שאתם רוצים. מתישהו, משחק ההאשמות, הבליים גיים, יגיע לגיים אובר. אם הסחף האירופי ימשיך ויגאה, אם השטף רק ילך ויגבר,  מה לנו כי נלין על האירופאים? אם אנחנו בעצמנו מקבלים את זכותם של הפלסטינים כשווים על הארץ הזו, מה הם יגידו?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עקיבא לם

צילום:

תלמיד המכללה למדינאות, כתב ב'שביעי' ובעל הבלוג 'קצת על הרבה'

לכל הטורים של עקיבא לם

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק