כך צפויה להיראות רשימת הליכוד לבחירות הקרובות
מירי רגב בעשירייה הפותחת, יואב גלנט ישוריין למקום ה-11 ע"י נתניהו, דני דנון יידחק לאחור ודיכטר נלחם כדי להיכנס למקום ריאלי. 100 אלף איש צפויים להכריע ביום רביעי מי יהיו אנשי הליכוד בבחירות 2015, תחזית מפתיעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הלאה: במקום ה־11 מבקש ראש הממשלה לשריין איש משלו. השם המדובר הוא יואב גלנט, אבל ההחלטה הסופית תיפול רק כשתוצג לפניו, ביום חמישי הבא, הרשימה הסופית. אם סדר היום יהיה ביטחוני, כפי שמסתמן בימים האחרונים בעזה, אלוף פיקוד הדרום לשעבר ייראה מתאים. נתניהו יכול לשבץ בעצמו עוד דמות אטרקטיבית במקום ה־23 ברשימה, שהוא ספק ריאלי. במקומות 12 עד 14 הנבחרים עשויים להיות חיים כץ, משה פייגלין וציפי חוטובלי. במקום ה־15, שמשוריין לאישה חדשה, יש באזז רציני בליכוד סביב נאוה בוקר, כתבת קול ישראל לשעבר, אלמנתו של תת־ניצב ליאור בוקר, קצין המשטרה שנספה באסון השרפה בכרמל לפני כארבע שנים.
עוד שני מקומות ריאליים יש לאנשים שיתמודדו ברשימה הארצית: המקום ה־17 והמקום ה־20. על שני המקומות הללו מתמודדים יובל שטייניץ, צחי הנגבי, אופיר אקוניס וגילה גמליאל הפופולרית. את המלחמה האדירה בין הארבעה הללו אפשר להרגיש בראיונות היומיומיים שהם מעניקים לתקשורת, לא חשוב באיזה נושא. הנגבי הוא הרהוט והענייני מכולם, אבל מבחינת חברי הליכוד הוא עדיין צריך לכפר על הפרישה שלו מהליכוד לקדימה.
הקיצוניות משתלטת. מירי רגב כנסת
צילום: מרים צחי
הבחירה של נתניהו. יואב גלנט
צילום: ראובן קסטרו
לארבעת המתחרים הללו מצטרף מועמד חזק מבחוץ, אבי דיכטר, ראש השב"כ והשר לביטחון פנים לשעבר, יוצא קדימה. לדיכטר היו חסרים 400 קולות בפריימריז הקודמים. מאז הוא לא השחית את זמנו והגיע לכל המקומות הנכונים שבהם מתכנסים פעילי הליכוד. יש לו גם סיסמה לא רעה בקמפיין: "דיכטר - ליכוד עם אישיות". על חמישה או שישה המקומות הריאליים האחרים מתמודדים מועמדים במחוזות. את המקומות הללו קידם השר כץ שהוא כנראה האיש החזק היום בליכוד, והוא גם יתמנה מיד לאחר הפריימריז לשר האוצר. הכוונה הייתה לאזן באמצעות המועמדים של המחוזות את הרשימה הארצית ולהכניס לכנסת כוכבים מקומיים, שלא מוכרים לציבור הרחב, כדי שיעסקו בעיקר בתחום החברתי.
אני יכול להתחייב על שלושה חברי כנסת חדשים: במקום ה־16 דוד ביטן מראשון־לציון, במקום ה־18 ג'קי לוי מבית־שאן, בנו של השר לשעבר דוד לוי ובמקום ה־21 דודי אמסלם מירושלים. על המועמדים האחרים, מתל־אביב ומהנגב, קשה לי להמר. התחרות שם צמודה למדי. הרשימה להלן היא סוג של הערכה פוליטית של אדם שמסתובב שנים רבות במחוזות הליכוד. בשבועות האחרונים, מאז ההכרזה המפתיעה על הבחירות, שוטטתי שוב כדי לקלוט את הלכי הרוח.
קשה לאמוד הצבעה של 100 אלף איש, אבל למדתי מזמן שהפעילים המרכזיים וחברי המרכז משקפים בדרך כלל את דעתם של חברי המפלגה. ודעתם של אלה, איך לומר, אינה נוחה כלל. בכנסים השונים מדברים, בניגוד לעבר, על הסכנה של אובדן השלטון ועל חולשותיו של נתניהו, אבל זו הסיבה להתגייסות לטובתו של ראש הממשלה. "אין לו מחליף. כולם נגדו, אז אנחנו איתו", כפי שאומר ציון בוסקילה, יו"ר סניף הליכוד בנתיבות.
הפתעה מסעירה
בשנים האחרונות עזבו את הליכוד מיטב הכוחות. בתנועה היו רוצים לראות שוב את גדעון סער, משה כחלון, דן מרידור, בני בגין ואחרים, "אנשים שהם הליכוד האמיתי", בשפתם של רבים. על צמרת הרשימה משתלטים עכשיו אנשי הדור החדש של הליכוד, ההיפוך הגמור של מנחם בגין, בני בגין ומרידור. חברי הכנסת אלקין, לוין, דנון, רגב וחוטובלי קרובים הרבה יותר לבנט ולאיחוד הלאומי מאשר לליכוד הקלאסי, הפרגמטי, זה שמכבד את מוסדות החוק.
מירי רגב הולכת להיות ההפתעה המסעירה של הפריימריז הללו. רגב, אישה בוטה וקיצונית בהתבטאויות, שלוחמת בבג"ץ, בערביי ישראל ובעובדים הזרים באותה מידה של תשוקה גזענית, היא הפנים החדשות הבולטות של הליכוד, מודל 2015. במקומות רבים קיבלתי את התחושה שמשה פייגלין מתחיל לעלות לליכודניקים על העצבים. התהליך שהוא עבר מרתק. פייגלין בא עם הגייסות שלו מיהודה ושומרון, הצליח לחדור עמוק לתוך מוסדות הליכוד, אבל הרתיע רבים בגלל עמדותיו המדיניות והאמוניות, שאינן שונות בהרבה מאלה של מיכאל בן־ארי.
''הורס אותנו מבפנים''. משה פייגלין בהר הבית
צילום: דוברות לשכת חכ פייגלין
היו ימים שהפוליטיקאים בליכוד סירבו להגיע לכנסים של פייגלין, אבל בסוף הם התרצו והבינו שלא כדאי להם להתעמת עם חטיבת מנהיגות יהודית, אלא לשתף עמה פעולה. פייגלין מצדו עשה את כברת הדרך ההפוכה, מיתן את דרכיו ואת התבטאויותיו ומצא את עצמו בכנסת אחרי הבחירות האחרונות. עכשיו פייגלין חוזר לסורו. בעיני רוב הפעילים בליכוד הוא הפך לעושה צרות, מתריס נגד התנועה וראש הממשלה ומפגין שוב עמדות משיחיות שהליכוד מעולם לא תמך בהן. בקבוצות הוואטסאפ, בכנסים ובאירועים השונים מקבלים את פייגלין בצורה יפה, כי עדיין חרדים מכוחו, אבל היו שמחים להיפטר ממנו.
"פייגלין ממדר מאיתנו ציבור תומכים גדול, שמאס בקיצוניות הזו", אומר לי שמעון מדמון מכפר־סבא, פעיל ליכוד משנת 1967 שמכנה את עצמו "הסיסמוגרף של השטח". ציון פיניאן מטבריה, חבר כנסת לשעבר שמחזיק תחת ידיו קרוב לאלף מתפקדים, מבטיח כי פייגלין יהיה הפעם מחוץ לרשימה. "נמאס לנו מהמלחמות האלה. הוא משפיל את נתניהו והורס אותנו מבפנים", אומר פיניאן. אגב, גם דני דנון הולך לשלם מחיר על המריבות שלו עם נתניהו. מי שהיה כוכב הפריימריז האחרונים ודורג במקום החמישי ברשימה, הולך להידחק קצת לאחור.
בחירות בזק
בתוקף הנסיבות מדובר בפריימריז מהירים, ומשום כך אין למתמודדים זמן להתארגן. אין גם מתמודדים בעלי שיעור קומה מבחוץ, חוץ מדיכטר, ולכן נתניהו צריך לבחור אותם בעצמו כדי להשביח את דמותה של מפלגת השלטון. החיפזון הרב בא לידי ביטוי בסטיקרים מביכים, בסיסמאות נבובות, בטקסטים ללא מחשבה ובסרטונים ליגה ג' שעולים ברשתות החברתיות ומציגים באופן קצת עילג את המועמדים עצמם.
האיש מספר 1. בנימין נתניהו
צילום: בן קלמר/פלאש 90
המהירות, למצער, מצילה אותנו ואת הליכודניקים מתופעה שהכרנו בעבר - קבלני קולות שנהגו להסתובב בין המועמדים ולהבטיח
הבחירות המוקדמות נפלו על סוחרי הפתקים בהפתעה, וטוב שכך. התופעות הללו המאיסו את שיטת הפריימריז, ואם הן נעלמו יחד עם רשימות החיסול הידועות לשמצה - אז אני חוזר ואומר שזו השיטה הטובה ביותר, והיא עדיפה על בחירות בוועדה מסדרת בנוסח פיונגיאנג, או במרכזי מפלגות מושחתים. עד היום זיהיתי בפריימריז בליכוד דיל גדול אחד: המועמד פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, לא יתמודד באזור השפלה, והמועמד בשפלה, דוד ביטן, מבטיח להעניק לו את קולותיו ברשימה הארצית. בדיל הזה מעורבים גם בכירים בליכוד, ואני תקווה שהוא לא יעבוד, כי הבחירה צריכה להיות נקייה, חופשית ופטורה מהסכמים מוקדמים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם