ישראל חתמה על אמנה בינלאומית לפיקוח על מכירת נשק

האמנה תחת השם ATT נכנסה לתוקף ב24.12 מתוך מטרה למנוע סחר בנשק עם ארגוני טרור ומנהיגים רצחניים. ישראל אמנם לא אשררה את האמנה, אך במשרד החוץ טוענים שהאגף לפיקוח הייצוא במשרד הביטחון מיישם כבר היום בקרות שעולות בקנה אחד עם האמנה החדשה 

עמי רוחקס דומבה | 31/12/2014 14:48

armstreaty.org
 IsraelDefense

ב-18.12 ישראל חתמה על אמנה בינלאומית של האו"ם שאמורה למנוע ממדינות לחמש ארגוני טרור ורוצחי המונים. האמנה למניעת הפצת נשק ( Arms Trade Treaty) או ATT שנכנסה לתוקפה ב-24 לחודש זה, מסדירה את הסחר הבינלאומי בנשק קונבנציונלי - מנשק קל, טנקים, מטוסי קרב ועד ספינות מלחמה. 130 מדינות חתמו על האמנה, 61 אישררו אותה (ישראל לא אשררה).  איראן, סוריה, קוריאה הצפונית וונצואלה, לא חתמו על ההסכם.  

מה ההשפעה על ישראל? ובכן, במשרד הביטחון הפנו אותנו למשרד החוץ שכתב תגובה רשמית:

"לעניין יבוא נשק ? הנושא הוא לא בתחום טיפולו של משרד החוץ והוא לא נושאה של האמנה. האמנה עוסקת בהגבלות על היצוא ולא על היבוא.  לעניין יצוא נשק - ישראל פועלת כבר שנים על פי חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני התשס"ז 2007. חוק זה קובע סטנדרטים גבוהים לפיקוח על יצוא הנשק, אשר כבר מיושמים בפועל. לכן, לאמנה לא תהיה השפעה מגבילה על הייצוא הביטחוני", נכתב בהודעת דואר אלקטוני שהתקבלה ממשרד החוץ.

הערה לגבי תגובת משרד החוץ. האמנה כן עוסקת בייבוא נשק. פרק 2, סעיף 2 מגדיר את ייבוא הנשק כסוג של 'העברה'. כלומר, גם לישראל אסור לייבא כל סוג של נשק שמוגדר באמנה ולמכור אותו לארגוני טרור או מנהיגים רוצחי המונים. לא נרחיב, אבל חיפוש בגוגל יעלה תחקירים של האו"ם העוסקים בשיתוף הפעולה, לכאורה, של ישראל עם ארגונים לא מדינתיים (שם יפה לארגוני טרור) בסוריה (למשל: דו"ח S /2014/665). לתחקירים.

אמנם אין עדות למה כללו המפגשים, אם אכן היו כאלו, בין כוחות צה"ל למורדים בסוריה, אך זו דוגמא לקשר שאם מתקיים, יכול להיות בעייתי בעיני האמנה. חיפוש בגוגל לצורך העלאה באוב של עסקאות נשק בהן הייתה מעורבת ישראל בעבר, יחשוף את הקורא לצדדים הפחות יפים של תעשיית הנשק הישראלית. גם צדדים אלו לא מתיישרים בדיוק עם הקווים המנחים של האמנה.

יחד עם זאת, בעת הנוכחית ניכר כי משרד הביטחון באמצעות אפ"י עושה מאמצים כבירים כדי לעמוד בסטנדרטיים בינלאומיים של סחר בנשק, הן מתוך מחוייבות חוקית, והן מתוך מחוייבות אתית. ?סופו של יום, אם ישראל לא תשמש דוגמא לעולם בהקשר זה, היא לא לא תוכל לבוא בטענות למדינות כמו איראן שמחמשות את חמאס וחיזבאללה באופן שוטף.   

עוד אמנה לאוסף?

לא ברור מה מה ה'שיניים' של אמנה זו לאור העובדה שקיימים כבר שני הסכמים בינלאומיים שמסדירים את המסחר בנשק ומשמשים את התעשייה הביטחונית הישראלית כמסגרת פעולה  - אחד מהם הוא MTCR  שנוגע לטילים ומל"טים, והשני Wassenaar Arrangement שאמור למנוע מטכונלוגיות דו שימושיות להגיע לארגוני טרור. ישראל פועלת בקווים המנחים של שניהם באמצעות האגף לפיקוח על הייצוא (אפ"י) במשרד הביטחון. בהקשר זה, פרק 26 קובע כי אמנה זו באה כתוספת להסכמים אחרים עליהם חתומה המדינה ואינה מבטלת אף הסכם אחר קיים.

אחת התוספות המעניינות היא בפרק 6, סעיף 1 לאמנה, הקובע כי המדינות החתומות נדרשות לאכוף סנקציות בינלאומיות בתחום הנשק. יחד עם זאת, לאור מקרי עבר בהקשר אירן, סומליה, ונצואלה ומדינות אחרות באפריקה, סעיף זה נראה תלוש מהמציאות. חיפוש פשוט בגוגל יגלה לכל בר דעת אילו מדינות, כולל ארה"ב וחלק ממדינות אירופה, הפרו באופן מחזורי סנקציות בין לאומיות למכירת נשק.

מתוך ההסכם (מקור):

"המטרה והתכלית של הסכם זה הן הקמת סטנדרטים בינלאומיים משותפים הגבוהים ביותר האפשריים להסדרה או שיפור הרגולציה של הסחר הבינלאומי בנשק קונבנציונלי; למנוע ולמגר את הסחר הבלתי חוקי בנשק קונבנציונלי ולמנוע הפצתו;

"זאת לצורך: תרומה לשלום הבינלאומי והאזורי, לביטחון ויציבות; צמצום הסבל האנושי; קידום שיתוף הפעולה, שקיפות ופעולה אחראית של המדינות המשתתפות בסחר הבינלאומי בנשק קונבנציונלי, ובכך לבנות אמון בין המדינות.

"[...] אמנה זו תחול על כל כלי הנשק הקונבנציונלי בתוך הקטגוריות הבאות: (א) טנקי קרב; (ב) כלי רכב קרביים משוריינים; (ג) מערכות ארטילריה בקליבר גדול; (ד) מטוסי קרב ; (ה) מסוקי קרב; (ו) ספינות מלחמה; (ז) משגרי טילים וטילים; ו(ח) נשק קטן ונשק קל. (הערה: ראוי לשים לב שמל"טים לצורך מודיעין בחוץ).

"[...] למטרות אמנה זו, הפעילות של הסחר הבינלאומי מהווה יצוא, יבוא, מעבר, אחסון זמני ותיווך, להלן "טרנספר".אמנה זו לא תחול על התנועה הבינלאומית של נשק קונבנציונלי על ידי, או בשם, מדינה שהיא צד לשימוש בו, ובלבד שהנשק הקונבנציונלי יישאר בבעלות של אותה מדינה".

הערה: הכוונה בפסקה האחרונה היא שהנשק לא עובר מהמדינה לארגון טרור. סעיף זה קצת נאיבי לאור העובדה שארגוני טרור בחלק מהמדינות, כמו לבנון ותימן, מהווים למעשה חלק מהממשלה. במקרים אלו, המדינה מזמינה נשק למחסנים שלה, ומעבירה אותו בחשאי לארגון הטרור.

חובת דיווח לאו"ם על מכירת נשק

לפי פרק 13, סעיף 3, כל מדינה תגיש מדי שנה למזכירות האמנה באו"ם עד ליום 31 במאי דו"ח לשנה הקלנדרית הקודמת, לגבי יצוא ויבוא של נשק קונבנציונלי המכוסה באמנה. הדו"חות יהיו נגישים ויופצו למדינות שהן צד באמנה על ידי המזכירות. הדו"חות לא חייבים להכיל מידע ביטחוני רגיש, מסחרי או לאומי (הערה: ישראל תגיש דו"ח כזה? אם כן, אנחנו מחכים).

אין ספק כי מאחרי משקפיים ישראליות, האמנה היא ניסיון חיובי למנוע מארגוני טרור להתחמש, במיוחד לאור מה שקורה בסוריה ועירק עם דאעש, בתימן עם החותים ובלבנון עם חיזבאללה. שיתוף פעולה בינלאומי למניעת מכירת נשק לארגוני טרור יכול להיות יותר זול מהרחבה של חיל המודיעין וחיל האוויר בצה"ל. יותר זול למנוע מכירה של נשק, מאשר השמדה שלו בדרך ליעד.

הוסף תגובה

הגיבו

כתוב לעורך

שלח לחבר

שתף