החלטת נתניהו שלא לקיים עימות טלוויזיוני היא אקט פחדני

כשראש הממשלה מסרב להופיע לעימות מול מתחריו הפוליטיים הוא אומר לציבור: מותר לכם לשמוע אותי ולצפות בי מתראיין אך ורק בתנאים שלי. מתי ואיך שמתאים לי

זאב קם | 8/1/2015 10:34 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לראש הממשלה בנימין נתניהו יש מנהג בעייתי – הוא מתחמק כבר שנים מעימות טלוויזיוני מול המועמדים האחרים לראשות הממשלה. אם גם במערכת הבחירות של 2015 הוא יבחר שלא להגיע לעימות המדובר, וכך הוא אכן רמז השבוע בראיון בערוץ 2, זו כבר תהיה מערכת הבחירות השלישית ברציפות שכך הוא נוהג. מעבר לעובדה שמדובר באקט פחדני ולא מנהיגותי, זו בעיקר יריקה בפרצוף של כולנו. המסר הסמוי הוא – מותר לכם לשמוע אותי ולצפות בי מתראיין אך ורק בתנאים שלי. מתי ואיך שמתאים לי.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- דיווח: תקרית ירי בדרום פריז, שני שוטרים פצועים אנוש
- נערכים ליום שקט: הלימודים יחלו בי-ם בשעה 10:00; בצפון השלג נערם

בראשו של נתניהו עדיין צרובה ככל הנראה הטראומה מהעימות ההוא מול איציק מרדכי ("תסתכל לי בעיניים ביבי") בבחירות של שנת 1999. חגיגות הניצחון של אנשי מרדכי, לאחר העימות, נותרו בזיכרונו של ראש הממשלה שמתרחק מאז מעימות כמו מאש. זה לא יכול להוות תירוץ לבטל את זכותם של המצביעים לחזות בעימות אמיתי, חד ונוקב, בין שני המועמדים לראשות הממשלה – נתניהו והרצוג.

תעיפו לרגע מבט לכיוונה של ארה"ב, המקום שאליו נושא נתניהו את עיניו כמעט בכל נושא אחר, ותוכלו לראות את תרבות הדיון והעימות שמתקיימת שם בימי בחירות. מועמד לנשיאות שרק יעז לחשוב בקול רם להתחמק מעימות שכזה, יולקה ויגונה פומבית מעל לכל במה. שם, אגב, לא מסתפקים בעימות אחד, אלא בשלושה. כל עימות מתמקד בנושא אחר. לכך תוסיפו עימות נוסף שמתקיים בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, ועוד סדרת עימותים ארוכה, בשלב הפריימריז, בין המועמדים לראשות שתי המפלגות הגדולות (הרפובליקנית והדמוקרטית).
התקשורת שיתפה פעולה

לזכותו של נתניהו צריך להזכיר שהוא לא היה הראשון שהתחיל במסורת המפוקפקת הזאת של התחמקות מעימותים. למעשה, נתניהו לקח חלק בשני העימותים האחרונים שנערכו כאן – ב-96' מול פרס וב- 99 מול איציק מרדכי. הראשון שברח מעימות כל עוד נפשו בו היה אהוד ברק, שסרב בתוקף להגיע לעימות ההוא ב- 99, שהיה אמור להיות עימות משולש. מיד אחריו 

היה זה אריאל שרון שלא הסכים להתעמת בשתי מערכות בחירות בהן התמודד, ולאחריו היה זה אהוד אולמרט, שהמשיך גם הוא את מסורת הבריחה מעימותים. זה היה הכלל שהתפתח – המוביל במערכת הבחירות הוא גם זה שמתחמק מעימות.

הבעיה בסיפור הזה היא שהתקשורת שיתפה עם זה פעולה, גם אם מחתה בקול מפעם לפעם. היא המשיכה להיענות בשמחה כאשר הוזמנה לראיין את אותם סרבני עימות, ובכך לא ממש הקשתה עליהם להמשיך ולסרב. הגיע הזמן לגבות תג מחיר תקשורתי מאותם סרבנים. שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל נדרשים לעשות יד אחת ולהודיע באופן ברור לנתניהו ולהרצוג – או שתבואו לעימות זוגי, או שאין יותר ראיונות אישיים עד יום הבחירות. ההחלטה היא שלכם.

הרצוג, אגב, כבר הודיע שיגיע. נשאר רק נתניהו. כל שנדרש עכשיו זה להכריז על יום ושעה שבהם ייערך אותו עימות מדובר, שישודר במקביל בשלושת ערוצי הטלוויזיה. עכשיו בואו ונראה האם ראש הממשלה יעז להבריז בשידור חי, אל מול פני האומה כולה, מעימות שכזה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

זאב קם

צילום: .

הכתב הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון". עיתונאי, משפטן ובזמנו החופשי גם אוהד מכבי

לכל הטורים של זאב קם

פייסבוק