האם סוריה מחדשת את פעילותה הגרעינית?
אם נכונים הדיווחים על פעילות הסורים לבנייה של מתקן לייצור נשק גרעיני, אזי מדובר בסיפור החוזר על עצמו בשנית, גם מבחינת התגובה האפשרית. פסח מלובני במאמר מיוחד
בסוף השבוע דיווח השבועון הגרמני "דר שפיגל" כי נשיא סוריה, בשאר אסד, פועל בחשאי להקים מתקן חדש לייצור נשק גרעיני, זאת לאחר שהכור שבנה באזור דיר א-זור שבצפון-מזרח סוריה, הושמד בספטמבר 2007, על-פי פירסומים זרים, על ידי מטוסים ישראליים. על-פי הדיווח, סוריה מקימה את המתקן החדש למטרה זו באזור קוצייר, שבמרכז סוריה, בסמוך לגבול הלבנוני. השבועון מדווח כי מומחים מקוריאה הצפונית ואיראן משתתפים בהקמת מתקן זה, שהוא תת-קרקעי, ואפשר כי כוחות חיזבאללה מאבטחים אותו. כזכור נכבש אזור זה מחדש מידי המורדים במהלך 2013, לאחר קרב קשה, ובסיוע כוחות חיזבאללה.
עוד נמסר בדיווח זה כי למתקן החדש שהוקם הועברו כ-8,000 מוטות דלק (גרעיני) שיועדו למתקן (כור) שהושמד. מעבר לצילומי הלוויין של האתר החדש המוצגים בכתבה, מציין השבועון כי גורמי מודיעין יירטו שיחות שקשורות לאתר החדש, בהן הוזכר שמו של איבראהים עות'מאן, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של סוריה. כן נמסר כי על פי נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), מצויים בידי סוריה עד 50 טונות של אורניום טבעי, שאם יעברו תהליך של העשרה לרמה צבאית, ניתן יהיה לייצר על בסיסם בין שלוש עד חמש פצצות גרעיניות.
למיטב ידיעתי, דיווח זה הוא ראשוני (בתקשורת), ואם אכן יש דברים בגו, אני מניח שגורמי מודיעין מערביים (ובכללם ישראל) כבר מצויים בעניין זה בעובי הקורה, ועוקבים בדקדקנות אחר התפתחותו. על-פי השבועון, שירותי המודיעין במערב כבר משוכנעים, על בסיס המידע המצוי בידיהם (ושחלקו מצוי בידי השבועון) כי אכן סוריה חידשה את מאמציה להשגת נשק גרעיני. מהלך זה יכול אולי להסביר חלקית בדיעבד את נכונותו של המשטר הסורי לפרוק עצמו מן הנשק הכימי שהיה עד לאחרונה ברשותו, יתכן ככיסוי לפעילותו החשאית המחודשת בתחום הגרעין.
אם אכן יש בסיס עובדתי לדברים אלה היוצאים עכשיו לאור, הרי שניתן להסיק מכך כי השליט הסורי לא ויתר על חלומו להגיע לנשק גרעיני, וחידש את פעילותו ומאמציו בכיוון זה בסיוע ידידותיו הידועות ביכולותיהן בתחום זה. בשאר אסד אמנם הכחיש כוונות כאלה בתחום זה לאחר הפצצת המתקן ב-2007, אך מנגד נראה כי השמדתו של זה אז לא ריפתה את ידי הסורים ונשי?ם, והם ממשיכים במאמציהם לממש את תכניותיהם להשגת פצצה גרעינית.
מעבר לכך שהסורים המשיכו להכחיש שהמתקן שהותקף נשא אופי גרעיני, הם מנעו מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (סבא"א) גישה למסמכים הטכניים הקשורים בו, ולאתרים שאליהם הועברו הריסותיו והציוד שנפגע. כמו כן סירבו לאשר לפקחי סבא"א לבקר באתר עצמו וכן בעוד שלושה אתרים (במציאף, במרג' סולטאן ובאסכנדריה) שנחשדו שהם קשורים למתקן בדיר אל-זור, בטענה שהם נמצאים בשטחים צבאיים שאי אפשר להיכנס אליהם. חוסר שיתוף הפעולה של סוריה מנע מסבא"א לחשוף את תוכניותיה של זו בתחום הגרעיני, בדגש על כוונותיה להשיג נשק גרעיני, שכנראה נמנע ממנה בשל תקיפת הכור והריסתו. עוד יצוין שהסורים לא דיווחו מלכתחילה לסבא"א על הקמת המיזם, דבר שהיה בו משום הפרה של אמנת ה-NPT למניעת הפצת נשק גרעיני, שסוריה חתומה עליה. סביר להניח שגם על הקמת המתקן החדש המיועד לייצור נשק גרעיני המדווח על ידי השבועון הגרמני, לא דווחו הסורים כפי שמתחייב, וגם זה ייחשב כהפרה בוטה של מחוייבותה של סוריה להסכם עליו היא חתומה.
כבר בסוף 2012?תחילת 2013 עלתה האפשרות שבמסגרת תוכנית הגרעין הסורית הוקם גם מתקן להמרת (conversion) "עוגה צהובה" ל-UF4 (uranium tetra-fluoride) ? שלב ביניים בהכנת אורניום מתכתי. המתקן הוקם ליד מרג' סולטאן, כ-15 ק"מ ממזרח לדמשק, בסמוך לבסיס המסוקים של חיל האוויר הסורי, שהמורדים דיווחו שהם השתלטו עליו בסוף נובמבר 2012.
בנוסף, בינואר 2013 פרסם העיתון Financial Times שמומחי גרעין בארצות הברית ובמזרח התיכון מודאגים בשל האפשרות שבאתר היה מאגר של כ-50 טון אורניום טבעי (לא מועשר), אשר גורלו אינו ידוע, והוא עלול להגיע לידיים לא רצויות, בדגש על איראן. ייתכן שמאגר האורניום הזה היה מיועד לייצור דלק גרעיני בעבור הכור שהוקם באל-כיבאר. לפי העיתון, אחת הסיבות לדאגה בדבר גורלו של האורניום הסורי היא השינויים בתוואי השטח של האתר, שנצפו בתמונות לווין שצולמו בסוף שנת 2012.
כמי שעוקב אחר אירועים כאלה ודומיהם, לא הופתעתי לגמרי מן הגילוי, כי כמו שנאמר "בסרט הזה כבר היינו בעבר?. כזכור, ביוני 1981 השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור העיראקי שנקרא "אוסיראק" או "17 בתמוז".
אמנם מהלך זה סתם את הגולל על מסלול ייצור הפלוטוניום, אך לא פגע ברצון מנהיגי עיראק ובשאיפותיו של סדאם להגיע לנשק גרעיני. ההיפך מכך, הדבר יצר דחף גדול אצלו להגביר את המאמצים במיזם, ככל שיידרש, כדי להוכיח את נחישותו להתגבר על כל המכשולים עד להשגת יעדו. וכך חידשו העיראקים כבר בתחילת 1982 את מאמציהם להשיג חומר בקיע, והפעם במסלול של העשרת אורניום במספר שיטות במקביל, ותוך הקפדה יתרה על חשאיות המיזם.
התעשייה הצבאית העיראקית בנתה מספר אתרים ברחבי עיראק עבור המיזם החדש, שהפך עד מהרה למאמץ לאומי מוביל. קהילת המודיעין המערבי, שחדלה לעקוב אחר הפיתוח הגרעיני הצבאי העיראקי, הופתעה לגלות ב-1991 עד כמה התקדם פיתוח זה. עם זאת, ערב פלישתם לכוויית (באוגוסט 1990), היו עדיין העיראקים רחוקים לפחות שנה ונראה שאף יותר מכך מפצצה גרעינית. למרות כל המאמצים לייצר פצצה גרעינית ב"תכנית מואצת" ("crash program"), כדי להרתיע את הקואליציה מלתקוף את עיראק, ולאיים גם על ישראל, לא הצליחו העיראקים לממש את תכניותיהם בתחום זה. המלחמות נגד הקואליציה בתחילת 1991 ובאביב 2003 שמו קץ לחלומות אלה של מנהיגי עיראק.
מידע זה יכול להצביע כי השליט הסורי הולך בדרך דומה, ומנסה לשקם את המיזם הגרעיני שלו בהקמת מתקן (ואולי יותר מאחד, כפי שעשו לפניו העיראקים וגם מוריו ורבותיו האיראנים) כדי לממש חלומות רחוקים. נראה כי גם אצלו לא פגעה השמדת המתקן ב-2007 ברצון ובשאיפות להגיע לנשק גרעיני, וכי הדבר יצר דחף גדול אצלו ואצל הנהגתו להגביר את המאמצים במיזם, ככל שיידרש, כדי להוכיח את נחישותם להתגבר על כל המכשולים עד להשגת יעדם.
ההערכה הכללית במערב היא כי לסוריה יש יכולת טכנולוגית מוגבלת מאוד בתחום הגרעיני, ולכן היא איננה מסוגלת לנהל תוכנית נרחבת בתחום הזה בלא סיוע חיצוני משמעותי. כמו כן, ככל הידוע, אין בסוריה כוח אדם מקצועי ומנוסה שמסוגל לפתח ולנהל מיזמים משמעותיים בתחום הזה, בין שלצרכים אזרחיים, ובין שלפיתוח נשק גרעיני, ולכן עושה זאת סוריה בסיוע ידידות בעלות יכולת מוכחת בעניין כקוריאה הצפונית ואיראן. יצוין כי בפעילות בתחום הזה הוועדה לאנרגיה אטומית, היא אכן הכתובת הלגיטימית לעסוק בכך.
לסיכום: מידע חדש זה, במידה והוא אכן מבוסס, עשוי להצביע על חידוש אפשרי של מיזם הגרעין הצבאי בסוריה, בדרך דומה שעשה המשטר העיראקי בתקופת סדאם. זוהי סיבה נוספת טובה להביא לסיום שלטונם של אסד וחבורתו בסוריה, ולשבירת ציר הרשע שבו נכללים גם איראן וחיזבאללה, כפי שנעשה למשטרו של סדאם, שכן מעבר להרס ולחורבן שאלה גרמו לסוריה ולאוכלוסיה הסונית החיה בה, יש בפעילות זו כדי לאיים על שכנותיה וסביבתה, כפי שהיה במקרה העיראקי בתקופתו של סדאם חוסיין.
**
הכותב שירת באמ"ן בתפקידים שונים בתחומי האיסוף והמחקר. עוסק כיום במחקר צבאות ערב כחוקר עצמאי. ב-2010 פרסם את הספר "מלחמות בבל החדשה" על צבא עיראק, וב-2014 את ספרו "מצפון תפתח הרעה", על צבא סוריה ומלחמותיו
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם