למה לבחור במנהיגים שלא מכירים את המצוקות שלנו?
ההסבר המרכזי לחוסר האמון הציבורי במנהיגינו הפוליטיים, טמון בתחושה שהחלטותיהם היומיומיות משפיעות באופן דרמטי על רוב הציבור, אך כמעט לא משפיעות עליהם
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תגובה לעיתון החרדי: לאן נעלמו מנהיגי העולם?
- אבו מאזן: לא נתבע ישראלים בהאג אם המו"מ יתחדש
השבוע, הזדמן לי לטוס ממקום אחד למשנהו. רגע לפני ההמראה התגלתה תקלה במטוס וההמראה התעכבה בשעה. לאחר שהמראנו, שאל אותי הנוסע שישב לצדי האם אני חושש מהטיסה לאור התקלה שאירעה קודם. השבתי לו שאני סמוך ובטוח שחברת התעופה והקברניט נקטו בכל אמצעי הזהירות הדרושים, ואיני חושש כלל.
הוא הנהן בהסכמה, אך שאל: "הרי, אף אחד לא יעבור ניתוח בברך בלי לבדוק היטב מי המנתח, אז איך זה שכולנו עלינו למטוס הזה בלי שביררנו שום דבר על הטיס? מדוע לעולם לא נפקיר את חיינו בידי רופא לא מוכר, אך אין לנו כל בעיה להפקיר את חיינו בידי טייס שאיננו יודעים עליו דבר?"
"ההסבר פשוט" המשיך היושב לצדי, "אם הרופא יתרשל במלאכתו - החולה ימות, אך הרופא ימשיך בחייו כמעט כרגיל. אם הטייס יתרשל במלאכתו – גורלו יהיה כגורל אחרון הנוסעים". במילים אחרות – לרובנו אין את הכלים או הידע כדי להעריך את מקצועיותו של טייס או של רופא, ובכל זאת אנו מוכנים לתת אמון גמור ומוחלט במי שגורלו קשור בגורלנו. במי שיכול לומר "עמו אנוכי בצרה" – כך שהחלטותיו ומעשיו משפיעות עליו כפי שהן משפיעות עלינו.
נראה לי שזה ההסבר המרכזי לחוסר האמון הציבורי במנהיגינו הפוליטיים. התחושה שהחלטותיהם היומיומיות משפיעות באופן דרמטי על רוב הציבור אך כמעט ולא משפיעות עליהם עצמם.
למנהיגי ארבע המפלגות הגדולות בישראל – נתניהו, לפיד, הרצוג ובנט, ישנו
איך זה שלמעלה ממחצית מהציבור בישראל בכל זאת בוחר בהם? אולי בגלל שאנו סבורים שהנושאים המרכזיים שבהם צריך המנהיג לעסוק הם נושאים כמו הגרעין האיראני או מלחמה כוללת – שהרלבנטיות שלהם ברעננה, בקיסריה או בתל אביב דומה לכל מקום אחר בארץ. ואולי בגלל שלמרות תחושת הזרות, החשדנות וחוסר האמון, יש פעמים שבהם אין ברירה אלא ללכת ל"רופא".
איני אומר שעלינו לבחור מנהיג שהוא בבחינת "טייס" המצוי עמנו בצרתנו, אך התחושה שרוב המנהיגים הם "רופאים", הופכת את חוויית הבחירות מהתרגשותו של אדם העומד להמריא לטיול, לחרדותיו של חולה העומד לפני לניתוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם